חוזרת להורים...הצילו!

[JustMeNow]

חוזרת להורים...הצילו!

לאחר שבשבוע שעבר ירדתי לחצי משרה,תקפה אותי דלקת גרון חמורה ועם כמה ימי מחלה מהרופאה החביבה, חזרתי הביתה להורים לכמה ימי התאוששות, פינוק, תה, מיטה מחוממת ומרק עוף ביתי

אך כמה ימים אלו הפכו לנק` תפנית משמעותית בחיי הקטנים. אבי היקר (להלן- המחשבון האנושי) עשה תחשיב של הוצאות לעומת הכנסות. הוא הוכיח לי שגם כשעבדתי עבודה במשרה מלאה של מינימום (שגם כך קוצץ בחודשים האחרונים) ההוצאות שלי היו גדולות מההכנסות. קרעתי את עצמי בעבודה, בקושי היו לי חיים, והכל בשביל...להכנס למינוס! כמובן שעם מעבר לחצי משרה- התמונה ברורה- אין כסף לגור מחוץ לבית! למצוא עבודה אחרת בעיר הזו? אין רצון להשאר בעיר הזו. יש רצון לעבור לתא...עם המינוס לעבור לתא?! צריך לחסוך כסף קודם... ולכן המסקנות מעובדות קשות אלו היו ברורות. לחזור להורים. ברגע שאחזור להורים- ההוצאות נפסקות כמעט בכלל (אשלם רק חשבון סלולרי, בילויים, נסיעות ובלי שכ"ד, ארנונה, חשמל, כבלים, אינטרנט, מזון וכו'). אם אמצא עבודה מלאה או אפילו חצי משרה- אוכל לחסוך בצד סכומים אדירים במהירות ותוך חצי שנה (בתקווה) לחסוך מספיק למעבר לת"א. החיסרון הברור מאליו: לוותר על עצמאות ו"פינה פרטית". אחזור לחדרי הקודם ועל כל המשתמע מכך- ילדה קטנה שצריכה לאמר להורים מתי היא חוזרת ולאיפה היא הולכת ועם מי... כמובן שגם אעבור רדיפה לגבי סידור החדר וסדרי מקלחות וכו`...אבל בשורה התחתונה- כסף מדבר. אשאיר/אמכור את כל הריהוט שכה עמלתי לצבור (מיטה זוגית+מזרן, מכונת כביסה, שולחן סלון, שולחן כתיבה גדול, ספות נפתחות למיטה, שולחן פינת אוכל וכו`) ואחזיר איתי רק את ההכרחי ביותר מתוך מחשבה שעדיף לקנות בתל אביב בשוק הפשפשים ריהוט במקרה שלא אקבל דירה מרוהטת. גם ככה כל דירה בתא תהיה קטנה משמעותית מהדירה שיש לי כרגע ולא יהיה מקום לריהוט שלי. זה מדכא... אחרי 4 שנים כמעט שגרתי מחוץ לבית- לחזור להורים, למרותם ולחוקי הבית...לא שהם הורים רעים חלילה וחס, זה פשוט...לחזור אחורה...מבינים?

 

[הדס האחרת]

ירידה לצורך עלייה...

נראה לי שאם יודעים מראש שזה לזמן מוגבל של חצי שנה, וזה נועד לחסוך כסף שיאפשר לך לעבור לתל אביב זה לא כל כך נורא. אבל אני מבינה אותך לגמרי, אני כבר מעכשיו יודעת שתהיה לי תקופה בקיץ של כמה חודשים אחרי שהחוזה דירה שלי יסתיים ולפני שאני אתחיל ללמוד, וכבר מעכשיו אני חושבת כמה זה יהיה מבאס לחזור לגור אצל ההורים אחרי שהתרגלתי לעצמאות הזו, שכבר אחרי חמישה חודשים אני לא זוכרת איך חייתי לפני כן... אולי כדאי לעשות שיחת הבהרה קטנה עם ההורים ולהזכיר להם שאת כבר ילדה גדולה ועצמאית במשך ארבע שנים, ולבקש מהם יפה שינסו לא להקשות עלייך יותר מידי ולתת לך כמה שיותר מרחב חופשי... שיהיה בהצלחה!

 

[JustMeNow]

כן...אבל קשה...

שיחת הבהרה לא תעזור...הורים פולנים זה הורים פולנים וקשה לעשות עליהם פוזות ולהכנס למלחמות- כי עכשיו אני שוב "תלויה" בהם אוף

 

[הדס האחרת]

נכון

אין ספק שהורים פולנים זה הורים פולנים... אבל לא התכוונתי להיכנס למלחמות, פשוט שיחה כינה, להגיד להם מראש שהמצב הזה קשה בשבילך ולבקש מהם שלא יקשו עוד יותר. נשמע לי שהם הורים אוהבים ומבינים ויהיו מוכנים להתאמץ בשבילך.

 

[לקשמי]

זה תלוי בנסיבות...

אם הנסיבות אצלך מאפשרות לגור אצל ההורים, אז לא נותר לי אלא להצטרף למה שאמרה הקודמת לי בתגובה, שזאת ירידה לצורך עלייה. בכל אופן אצלי, אם אי פעם אכתוב כאן הודעה על חזרה להורים, נא לשלוח ניידת משטרה, כי זה שווה ערך להודעה אובדנית. אצלי לחזור להורים זאת פשוט התאבדות. גם אני עכשיו עובדת במשרה חלקית ומנסה למצוא עבודה במשרה מלאה. וכן, יש לי הרבה קשיים כלכליים אבל אני לא מוכנה להתאבד (כלומר לחזור להורים). אני מצמצמת את ההוצאות שלי ככל האפשר והעיקר, מאמינה שזה מצב זמני שאני אצא ממנו בסוף.

 

[ערני לוי המקורי]

לקשמי...חחח

איך את מאמינה שאת יוצאת מדבר כזה?? למצוא בעל עשיר?....חחחחחח

 

[לקשמי]

רוצה לדעת באמת איך?

אין לי צורך בבעל עשיר וגם לא בשום תמיכה חיצונית. אתה יודע למה? כי אני מאמינה בעצמי! ב-5 שנים האלה שאני שוכרת דירות, כבר עברתי עבודות, כבר היו לי קשיים כלכליים והוצאות מכאן ועד להודעה חדשה. העובדה היא שתמיד יצאתי מהמצבים האלה בזכות עצמי ובזכות הכוחות האדירים שקיימים בי. לכן אני יודעת שאני אצא מהמצב הזה גם עכשיו. הכל עניין של רצון ובעיקר בעיקר של אמונה. אני מאחלת לך שגם אתה תמצא את האמונה בכוחות שקיימים בך ובכל אחד מאיתנו.

 

[JustMeNow]

באמת שונה...

אם אני וההורים שלי הינו באותו מצב כמו שלך וההורים שלך- אז גם היתי עושה הכל כדי להמנע מחזרה הביתה. ההורים שלי סה"כ חונקים מאהבה. זה הכל... יהיה לא נעים ולא נוח- אבל בהחלט לא קטסטרופלי.

 

[חצישלישרבע]

אני מבינה אותך

אם כי אני מסכימה עם מה שנאמר כאן מקודם - ירידה לצורך עליה. באופן חיצוני גם כדאי לך לזכור שאת באמת יחסית צעירה, רבים בגילך טרם הספיקו לעשות את הצעד הזה - וברגע שיש את הידע והניסיון דברים בפעם הבאה ילכו בקלות יותר. החזרה להורים יכולה להיות מבאסת - אבל לפחות זה בא מאהבה... התכנית שהתווית לגבי מציאת עבודה, ויצירת "רשת בטחון" למעבר הבא נשמעת מצויינת. אני גם בדיעה שחצי שנה, אפילו עם שכר מינימום, הינה מספיק זמן כדי לחסוך מספיק ולעבור לת"א. כך שזה הכל עניין של איך להעביר את החצי שנה הזו... לכן אל תראי בזה "צעד אחורה": תחשבי שאם היית ממשיכה לשכור כעת זה רק היה מעמיק את קשייך הכלכליים - וזה בטח לא היה מקדם אותך קדימה. את עושה את הצעד הנכון לעכשיו - וזה רק על מנת שיהיה לך קל ומוצלח יותר אח"כ (שהרי האופציה לעבור לת"א קיימת גם עכשיו, אבל את צדקת כשאמרת שחבל להיחפז ולהסתכן בהעמקת המינוס.). לגבי הריהוט - וזה חשוב!: ממה שנשמע יש לך כבר לא מעט פריטים יחסית "גדולים". שוק הפשפשים בת"א הוא בטח לא מקום ל"מציאות" של ריהוט גדול או מכשירי חשמל - ועל כן הייתי ממליצה לך בחום לשמור על הדברים הללו. תנסי להגיע להסכם עם בעל הדירה שאת מותירה את החפצים שלך בדירתו באופן זמני (כלומר חצי שנה -שנה). בעל הדירה ירוויח מזה - כי דירה מרוהטת תמיד קל יותר להשכיר, ולעתים אף במחיר גבוה יותר, ואת תרוויחי - כי לא תצטרכי לקנות את הדברים הללו מחדש. זה יחסוך לך זמן של הסתובבות - ודי הרבה כסף במצטבר. (רק תקפידו לנסח איזה מסמך חתום שלא מותיר מקום לספק מה שלך ובאילו שלבים מותר לך להוציא את זה.).

 

[ערני לוי המקורי]

יוווווו..איזו השפלה זו!! ../images/Emo10.gif

קראתי את הסיפור שלך...ולחזור לבית של ההורים אחרי 4 שנים...זה נראה לי ממש השפלה! לוותר על כל מה שהשגת עכשיו,למכור הכל...ולחזור להורים..זה די מדכא ומביך. אבל למזלך,זה קורה לך בגיל 23..אחרי שגרת מגיל 19 לבד! שזה מאוד מאוד מאוד יפה. אבל את עדין צעירה..אז זה לא כ"כ משפיל. אבל לחשוב נגיד שמישהו בן 28 למשל,או 30...היה נקלע למצב שלך?? וצריך לחזור להורים אחרי 6 שנים של דירה שכורה. ווווייייי....זה ממש מייאש. אני הייתי מתאבד כבר. כי זה מראה על לוזריות...זה מראה שאתה לא מספיק מוכשר..אם אתה לא מספיק לכלכל את עצמך...אבל אני אומר שוב..למזלך את מאוד צעירה..כולה בת 23..ואני לא מכיר הרבה שבגיל 19 כבר עזבו את ההורים...אז במקרה שלך זה בסדר! אבל זה אולי לקח לשאר האנשים שמתכוונים לשכור דירה. שהם צריכים בכדי לעבור לדירה שכורה הרבה כסף בצד ובסיס כלכלי איתן...על מנת שלא ימצאו את עצמם חוזרים לבית של ההורים..אחרי שנים של שכירות. ואני מציע לך...לחסוך כסף...לא בחצי שנה..אלא בהרבה יותר..אפילו 3-4 שנים נוספות!!!!!!! כי לצאת שוב מהבית....ולחזור שוב פעם בגיל 28 למשל..(וממה שקראתי..אין לך איזה מקצוע או משהו שאת יכולה לסמוך עליו)....זה יכול להיות מאוד מביך ,מייאש. אני הייתי מתאבד.

(בגיל 30 הכוונה..חחח

 

[Noaal]

אמר הילד הבן 19

 

[ערני לוי המקורי]

נועה..אני לא ילד בן 19!!

ותתייחסי עיניינית לדברים שאמרתי..ואל תסתכלי על כל מיני דברים לא רלוונטיים! ואם את חושבת שלחזור לבית הורים בגיל 29 או 30...זו תעודת כבוד לאותו בנאדם...אז תעשי לי טובה!! בעוד אנשים בגיל 30 כבר עסוקים בקריירה משלהם..ביצירת כסף....בפיתוח דברים.....באפשרות להחזיק את עצמם.....את הולכת וחוזרת לגור עם אמא ואבא?? בעצם...מה ההבדל בינך לבין מישהו בן 18??? מה עושה אותך ליותר "בוגרת" מאשר נערה בת 17??? למשל... שתיכן לא מסוגלות להחזיק את עצמכן בכוחות עצמכן...וזקוקות לתמיכה של אימ'אלה ואבא'לה. חישבי על זה.במקום לתקוף

 

[Noaal]

בכרטיס שלך רשום שאתה בן 19

ת'אמת לא מעניין אותי בן כמה אתה. מעצבן אותי שאתה שם עצמך מעל לחברי הפורום וקורה לאדם שחוזר לגור בבית הוריו לוזר ואומר שעדיף לא להתאבד! חשבת שאולי לפעמים קורים דברין לא מתוכננים המחייבים חזרה הביתה. ואם חלילה וחס היה קורה משהו שלא מאפשר לך לעבוד במשרה שאינה במשכורת המאפשרת לך להחזיק דירה לבד, ואין לך אפשרות לעבוד בעבודה נוספת (מגבלות בריאותיות, לימודים וכו') האם אז עדיף שתגור ברחוב ותחייה מהיד לפה או שתחזור להורים עד שתאושש, תחסוך ותוכל לחזור ולצאת מהבית. אני לא גרה בבית הורי מאז תקופת הצבא, ובמשך השנתיים האחרונות בהם אני סטודנטית הם עוזרים לי כלכלית, האם זה עושה אותי פחות טובה ממך? האם זה עושה אותי לוזרית? ממש לא, זה מצב זמני (שגם אני וגם ההורים שלי מודעים אליו) שממנו אני אוכל לצאת סיום התואר כשאמצא עבודה במשרה מלאה. אז אולי אתה תחשוב קצת לפני שאתה קורה לאנשים בשמות גנאי.

 

[ערני לוי המקורי]

אני לא אמרתי שאת לוזרית!

הכוונה לא היתה אלייך! את בסה"כ בת 23 או משהו כזה...ואת מגיל צעיר מאוד מחוץ לבית! לא אלייך התכוונתי. ולשאלתך: הכל תלוי באיזה גיל מדובר!!!! את לא יכולה להשוות נערה בת 19 שמתחילה לשכור דירה...ונכנסת לקשיים אחרי שנה שנתיים......לבין...בחורה בת 29 למשל....שחוזרת לבית של ההורים שלה!! אחרי כך וכך שנות שכירות! יש הבדל עצום בהתייחסות בין שני המקרים. ולגופו של עניין!! אז אם בחורה בת 29 ,צריכה מסיבות כאלה או אחרות (עיזבי את הקטע הבריאותי!!!..כי ברור שאי אפשר לבוא בטענות אם מישהי נחשבת לחולה!) ,אלא מסיבות כלכליות..צריכה לחזור לבית של ההורים..אני מדגיש!! בגיל מתקדם..כמו 28 ..29 ..אז כדאי מאוד שהיא תתחיל לבדוק מה קורה עם החיים שלה. כי למי שאין היכולת בגיל 27 להחזיק את עצמו כלכלית (אותו! לבד!..ללא משפחה או נישואין) אז הוא די כישלון . ולראייה,את יכולה ללכת ולעשות סקר ולקחת את האנשים הכי מצליחים בארץ ובעולם...ולקרוא את קורות חייהם! קאפיש?

 

[JustMeNow]

תודה רבה על המילים המעודדות...../images/Emo3.gif

השפלה או כישלון- ממש ממש לא. הרעה בתנאים- כן. חישוב כלכלי טהור- כן. יכולתי לבחור להשאר פה ולשרוד כמה חודשים עד שאחזור למשרה מלאה מכל מיני עבודות מזדמנות- אבל אקרע את התחת ובשביל מה? לסגור את החודש בקושי? בחיים לא אוכל לחסוך מספיק בשביל להגיע למטרה הנכספת- תל אביב. בשביל להגיע לתא אני צריכה הון התחלתי שיתן לי אויר שם (ורשת למקרה שאמצע את עצמי מחוסרת עבודה או עם הוצאה כלכלית בלתי צפויה) ואי אפשר לחסוך כסף בצורה הזו...ובטח לא בסכומים שאני צריכה. ולידיעתך- ההורים שלי כלכלו אותי בשנתיים הראשונות (למדתי יום אחרי שהשתחררתי מהצבא ויכולתי להרשות את זה רק בגלל תמיכתם הכספית המלאה) לאחר מכן- לא תכננתי להשאר לגור מחוץ לבית אבל כבר גרתי עם חבר (הוצאות שונות מאשר לגור עם שותף) אז למה לחזור? רוב התקופה עבדתי ומתוך זה 3 חודשים לא עבדתי וחיסלתי את ה 7000 של הפרויקט פר"ח שהצלחתי לחסוך בצד. כשנפרדנו לפני כמעט שנה, מצאתי ממש באותו רגע עבודה ודירה חדשה. אתה יודע כמה זה עולה להעביר דירה? לרכוש ציוד התחלתי? (לחבר היה הכל- לא היה סיבה לקנות...) את כל הדברים האלה עשיתי לשם שינוי לבד. לגמרי לבד! וזה ניסיון- שאף אחד לא יכול לקחת ממני וזה חישל אותי לקראת מעבר לעיר הגדולה לבד. אז לא הפסדתי מהתקופה שהיתי מחוץ לבית ההורים. הרווחתי. ניסיון! אני אכן ממליצה לכל מי שרוצה לצאת מהבית- לחסוף כמה אלפים בצד למקרה שיהיו כמה חודשים שחונים מחוץ לבית ההורים! אבל אני לא ממש תכננתי לצאת מחוץ לבית...זה פשוט...קרה...והצלחתי- 4 שנים, כשמתוכן כמעט שנתיים תמכתי בעצמי לבד וזה עם כל הבלאגנים שהיו לי... (למי שזוכר את השותף שלא רצה לצאת מהדירה...בררר שעשה לי עוקץ לחובות ונזקים שמצטברים ל- 2000 ש"ח! תמימה כבר לא אהיה...)

 

[ערני לוי המקורי]

מתוקה...אני חושב שאת בסדר

אמרתי לך כבר.....בגיל 19..לא כולם עוזבים את הבית. ולחזור הביתה בגיל 23..14...זה בכלל לא נורא. יהיה בסדר

 

[חצישלישרבע]

אתה נמהר עם מילים

כמו שרק מי שלא חווה קושי ממשי יכול להיות. מה שאתה שמעת כאן הוא קצה קצהו של סיפור - אז מדוע לעמוד ולצעוק מהגג מילים כמו "לוזרית", "חסרת כשרון"? היא מספרת את סיפורה- אבל יש סיפורים רבים דומים של אנשים שהמציאות הכלכלית אילצה אותם לחשב מחדש את צעדיהם. ולגבי עניין ההתאבדות - אפילו בהנתן שהיית חווה את כל מה שתיארת (תחושת לוזריות, תחושת כשלון, מבוכה וייאוש) - אם חזרה ממגורים עצמאיים לבית ההורים שלך לתקופה מסויימת זה מה שיגרום לך לקפוץ מהגג - כנראה שאינך מעריך את חייך מי יודע מה מלכתחילה.

 

[שפִירית]

ממש לא!

למה לחזור לבית ההורים זו השפלה? איזה שטויות. היציאה מהבית זו תחילתה של תקופה. לא חתימת חוזה עם עצמך. תקופות יכולות להסתיים בין אם נרצה בכך או לא ולפעמים לא נשארת ברירה. מה כ"כ גרוע בלחזור לבית ההורים? אפילו בגיל 30? אני מציעה לך לחוות על בשרך את קושי ההשרדות בכוחות עצמך ואז תפתח את הפה. בין אם אתה בין 19 או לא, בכל מקרה אתה מדבר כמו ילד. אני לא גדולה ממך בהרבה אך עדין יכולה לפקוח עיניים ולא להיות כ"כ מוגבלת מחשבתית. נועה לא תקפה בשום דרך או צורה אתה זה שעם ההאשמות שלך יוצר תקיפה בדיעבד על נושא שאין מה לתקוף לגביו. אז חזרנו הביתה, ביג דיל. גרנו לבד, היה כיף, ועכשיו נגמר. לוזרית? בכלל לא.

 

[ערני לוי המקורי]

טוב בסדר שפירית!!

את ממש בחורה מוצלחת!!כשרונית !! חכמה!! שצריכה לחזור בגיל 30 לבית של אימ'אלה ואב'אלה.ממש שיא השלמות! אבל עיזבי!...אני קיבלתי מסר אישי וחריף מאוד ממנהלת הפורום ,שלא מוכנה שאני ארשום כאן יותר!! ולא,היא תחסום אותי. אז עדיף שאני לא אגיב. (כי כנראה יש אמת בדברים שאני אומר...ולכמה אנשים זה נוגע באמת בנקודות רגישות שגורמות להם להיפגע) אז נעזוב את זה. תמשיכי עם ראיית העולם הזו--ודברתי איתי שתהיי בת 40 (איפה את תהיי,ואיפה כל אותם אחרים -שלא חושבים כמוך! יהיו. בהצלחה

 

[ערני לוי המקורי]

דברתי====דברי איתי