חוזרת לכאן

[ואני בחסדך בטחתי]

חוזרת לכאן

שבה אליכן אחרי חצי שנה בערך. הריון חמישי, שני ילדים מתוקים בבית, אח"כ הריון שנגמר בהפסקת דופק בשבוע 19 והריון שלא התפתח ונגמר בהפלה טבעית בשבוע 8. אחרי המון עבודה פנימית, שינוי תזונתי וכניסה להריון בלי ממש להתכוון, חשבתי שהפעם זה יקרה. ביום ראשון היינו בUS ראשון וראינו דופק והיום בעבודה משום מקום כמויות עצומות של דם. פיניתי את עצמי הביתה, בדיוק השכנות הפוריות שלי עמדו בחוץ ופטפטו (אני גרה ביישוב דתי ויכולה לשרוף את כולם במבט עכשיו) ואני טסתי הביתה מסתירה את הבגדים המוכתמים שלי. די בטוחה שזה נגמר, לפי ניסיון ההפלה הקודמת
יודעת שזה לא הזמן אבל כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה איך אני משחררת את הילד השלישי. לא יודעת אם אעמוד בזה שוב, מעריכה את אלו שיכולות להתאבד על זה, לא יודעת אם אני מהזן. יש לי בעיית קרישיות שהתגלתה אחרי הלידה השקטה, לא עשיתי עוד בדיקות (לא הומלץ משהו מיוחד חוץ מבירור גנטי שלדברי הרופא סתם שלח אותנו כי לא היה לו משהו יותר טוב להציע), לא יודעת אם נכון לי לעשות צילום רחם ודברים פולשניים. אני כועסת ונמאס לי. רוצה רק להנות מהחיים שלי
מבקשת מכן אני מניחה אישור לוותר

 

[אליסקה]

מצער מאוד

קודם כל, בוודאי שיש לך ״אישור לוותר״. אשרייך שיש לך שניים, ותעצומות הנפש הן עצומות. איש לא ישפוט אותך על כך.
גם אני עם בעיית קרישיות, וגם אני עברתי שלושה אבדנים - בכולם לא היה דופק בשליש הראשון. מדוע אינך מטופלת בקלקסן ובאספירין? את לא רוצה לנסות לפני שאת מרימה ידיים? ההריון הרביעי שלי הצליח (או לפחות מצליח בינתיים - אני בשבוע 29), והוא בתמיכה של קלקסן במינון טיפולי ואספירין במינון נמוך. לי אין ילדים, ולכן גם לא יכולתי לוותר, אבל במקומך הייתי שוקלת לפחות להיעזר במעט שהרפואה כן יכולה להציע (וזה באמת לא הרבה).
בכל מקרה - חיבוק חם.

 

[ואני בחסדך בטחתי]

לקחתי קלקסן הפעם

בקודם לא הספקתי

 

[מרעישה בשקט]

צר לי שאת שוב כאן

קודם כל, חשוב להיבדק ולוודא מה המצב. מכירה מנסיונן של אחרות, מקרים של דימום כבד ברמה שהן היו בטוחות שההריון נגמר, אבל בסופו של דבר ההריון שרד והסתיים במועד ובידיים מלאות. הלוואי שזה המצב אצלך.
האם בהריונות שאחרי הלידה השקטה השתמשת במדללים? האם כרגע את עדיין משתמשת במדלל?

בהנחה שההריון הזה אכן בשלבי סיום, ובהנחה שאת מרגישה שהגוף והנפש עברו יותר מדי, הרי שלגמרי הגיוני בעיניי להחליט שמספיק ודי.
זה לא פשוט בסביבה דתית, זה לא פשוט כשלכולם מסביב יש הרבה יותר ילדים, זה לא פשוט כשאת עדיין רוצה עוד.
אם גילך בכרטיס מדויק, אפשר גם להחליט שדוחים את מועד ההחלטה לעוד כמה חודשים או אף יותר.

באופן אישי אני מזן המתאבדות על זה, אבל אני חושבת שזה בעיקר בגלל שיש לי ילדה אחת ואני ממש רוצה שהיא תחווה אחאות. אם היו לי 2 ילדים לפני הלידה השקטה שלי, כנראה הייתי עוצרת מיד אחריה.
כרגע אני במירוץ להריון ה-8 והאחרון. אם אצליח להרות שוב ואם חלילה אסיים את ההריון בידיים ריקות, זה יהיה סוף דרכי בעולם הילודה. הגוף והנפש שלי מצולקים, רצוצים ושבורים. מצד אחד ההגיון אומר לעצור עכשיו ולשמור על עצמי, מצד שני הלב לא מקשיב להגיון, והלב רוצה עוד.
נכון לרגע זה, הפחד שבתי תישאר ילדה יחידה, גדול יותר מהפחד לאבד עוד הריון.

אנא עדכני אותנו לאחר שתיבדקי.

 

[snoopy96]

תעשי מה שטוב לך

גם אלו שמתאבדות על זה משלמות מחיר יקר שאינו יסולא בפז, רק את מכירה את עצמך, איפה הגבולות שלך ומה מתאים לך. אני מעריכה מאוד את היכולת שלך להגדיר לעצמך מה את רוצה וכמה זה פוגע לך בחיים. אני אישית לא ידעתי להגיד די ואני מרגישה שדי שרפתי את עצמי בדרך.

 

[איןאריותכאלה]

לשחרר את הילד השלישי

הכמיהה קשה, מכאיבה, טורדת מנוחה. צריך המון תעצומות נפש כדי לעצור. צריך המון כוח כדי להמשיך. איפה את ניצבת במאזן שבין סיום הילודה אחרי 3 אובדנים רצופים, בגוף עייף והורמנלי, בידיים ריקות מילד שלישי, בלב קר, כועס, זועם ובעיקר כואב - לבין גיוס הכוחות לסיבוב נוסף שאולי יביא איתו את המזור הנכסף - איפה את ניצבת רק את יודעת. בטלטלה הזו, במרחב הרגשי שאני מכנה 'תקופת הביניים', העיסוק בנושא הילודה מעורר המון כאב. כואב לעצור, כואב להמשיך. אבל המאזנים לא עומדים ללא נוע, הם מטלטלים, והכף נוטה לכיוון אחד, ואליו תפני בסופו של דבר. אני מחבקת אותך על דרך החתחתים שלך. אנחנו פה כל הזמן - לכל סוג של שיתוף, התלבטות, עצה ותמיכה.

 

[שירהד1]

אני מסכימה עם כל מה שכתבו לך,

אנא עדכני אותנו לאחר שתיבדקי, ואז כגם אכתוב לך עוד כמה דברים.

חזקי ואימצי!
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[רונית 294]

זוכרת אותך...

את האמת, אם לא ההריון שהסתיים בשבוע מאוחר בלידה שקטה הייתי אומרת לך עזבי... יש לך 2 ילדים בריאים ב"ה. קשה לך להילחם על הריון אולי באמת תוותרי. אבל לסיים את הילודה בכאלה טונים צורמים? לא חושבת שזה יעשה לך טוב לטווח הרחוק. הייתי נלחמת על הריון נוסף. אם זה לא מסכן אותך... לי יש 2 ילדי קשת והם שווים את הקושי של ההריונות בסיכון שהיו מאוד קשים והגידול הצמוד. יודעת שיש כאן בנות עם גישה שונה משלי. אבל יכולה להגיד לך שמצבי הנפשי השתפר פלאים רק לאחר לידת האחרון שלי. בנוסף, לי היה דימום קל בכל הריון תקין שהיה לי. אז מקווה שאולי הכל בסדר. עדכני אותנו ובהצלחה.

 

[רונית 294]

יש לציין שההריונות אחרי האובדן היו קשים מבחינה

נפשית ולא פיזית. הם היו תקינים לחלוטין. פשוט גם אצלי הרקע לאובדן היה הריון לא תקין ולא בעיה בעובר. אז פחות סמכתי על הגוף שלי.

 

[שירהד1]

את רוצה לעדכן? היית בבדיקה כלשהי?

 

[mick nik]

מותר לך להחליט שדי ומותר לך גם לשנות דעתך בהמשך

אני קוראת את הכאב הרב שאת חווה וצר לי מאד על האובדן הנןכחי וגם על אלו שלפניו.
אין אריות כאלה בתבונתה הרבה כתבה לך מאד מדויק על תקופת הביניים בעולם הילודה.
&nbsp
אינני יודעת מה מצבך בינתיים ובדרך כלל הייתי נוטה להציע להמתין עם קבלת החלטות, אבל מזדהה מאד עם התחושה שאינך יכולה להכיל עוד את ההמתנה וההתמודדות עם אובדן נוסף.
&nbsp
כל אחת יודעת מה כוחותיה ובניגוד למה שמקובל לחשוב ולהציע, לא תמיד התיקון להתמודדות עם אבדני הריון יגיע בדמות הריון תקין שתינוק בריא בסופו.
&nbsp
על עצמי אני יכולה להעיד שברגע שהבנתי שאני עומדת בפני אובדן שלישי מיד בישרתי לבעלי שלא יהיו עוד ניסיונות. הרגשתי שעמדת ההמתנה לילד שלישי וההתמודדות עם אובדן אחרי אובדן נטלו את כל האנרגיות שלי ולא יכולתי להכיל זאת עוד.
&nbsp
חצי שנה לאחר אותה החלטה יכולה להעיד שבהחלט נותרה בי תחושת החמצה, אבל יש גם הרבה מאד שחרור. מרגע שאינני בעמדת המתנה עוד, התפנו משאבים רגשיים שלא היו לי קודם ואני מוצאת שפתאום יש לי יכולת להשקיע בעצמי. אני מפתחת את תחומי העיסוק שלי, התחלתי ללמוד משהו שרציתי, חזרתי לשחות אחרי הפסקה של שנים וזה עושה לי טוב... וחשוב לי לכתוב זאת כדי לומר לך שיש חיים גם אחרי.
&nbsp
אבל חשוב לי לכתוב גם שזהו הסיפור שלי ומה שהיה נכון לי לא בהכרח נכון לאחרת . אצלי גם הגיל היווה פקטור משמעותי ואת כנראה צעירה יותר... לחלוטין מותר גם להחליט שלא להחליט. אפשר לעשות הפסקה ולהשהות את ההחלטה הסופית ומותר גם להחליט ולהתחרט בהמשך.
מאמינה שכשאת שם ואין בך כוחות יותר את פשוט יודעת וגם כאשר הכמיהה לילד נוסף חזקה יותר מהכל, את יודעת.
&nbsp
מאחלת לך שבכל החלטה שתחליטי תהיי שלמה ושתזכי לחוות רק טוב. כך או כך.
&nbsp
תהליך ההתלבטות גם הוא לא פשוט ואנחנו כאן

&nbsp

 

[מרעישה בשקט]

תודה ששיתפת מה קורה אחרי שמגיעים להחלטה לעצור

יש כאן מעט מאוד נשים שעצרו, ואני חושבת שאחרי שהן עצרו הן לא המשיכו לכתוב כאן.
אני עדיין לא יודעת איפה הקו האדום שלי, אבל בהחלט עוזר לי לקרוא על חוויית החיים שאחרי.

תודה

 

[mick nik]

מודה שהתלבטתי אם נכון להרחיב כאן

...לא בטוחה כמה את רוצה לשמוע על החיים שאחרי כשאת בתוך חווית האובדן נטולת כוחות ובמוד של השרדות מיום ליום.
כתבתי בכל זאת כי המלצה הכמעט גורפת ששמעתי בכל מקום אחרי הלידה השקטה שחוויתי היתה להכנס להריון נוסף מהר ככל האפשר כדי לחוות חוויה מתקנת. כשכבר מצאתי את הכוחות לנסות גיליתי כמה זה לא פשוט וכמה אובדן אחד לא מקנה חסינות מפני אובדנים נוספים ( ומי כמוך יודעת...).
יכולה להבין כמה ילד קשת מביא איתו נחמה אבל לצערנו לא כל מי שנמצאת במסע הזה תזכה לכך או תהיה מסוגלת להמשיך לנסות.
אנו בהחלט משלמות מחירים על עמדת הביניים ועל כל חווית אובדן נוספת וכל אחת צריכה לדעת להקשיב לקול הפנימי שלה ולדעת היכן המחיר יקר מדי.
כשאני הייתי שם הרגשתי שהעיסוק בשאלת ההריון הנוסף הפך כמעט למרכז חיי. בהחלט על חשבון היכולת לפנות אנרגיה לדברים אחרים. יותר מדי דברים שמתי על הולד בלי יכולת לנסות אפילו לעסוק בהם.
תשאלי אותי אם אתחרט יום אחד על כך שלא המשכתי לנסות? אינני יודעת. אבל יודעת שלנקודת הזמן הזו זו ההחלטה היחידה שיכולתי לעשות.
&nbsp
חייבת להוסיף שאני כל כך מקווה עבורך שלא תעמדי שוב בצומת הזו ושאני מאחלת לך בכל ליבי שתזכי סוף סוף להריון התקין שאת מייחלת לו.

 

[מרעישה בשקט]

תודה על האיחול

כתבתי בעבר אבל אני חייבת לציין שבחיים האמיתיים, גם אחרי הלידה השקטה אבל בעיקר מאז הגרידה הראשונה שהגיעה 8 חודשים אחרי הלידה השקטה, כמעט ולא נתקלתי בהמלצות להמשיך "כי רק הריון נוסף ייתן לי חוויה מתקנת".
המקום היחיד שבו נתקלתי בהמלצות כאלה שוב ושוב, זה כאן בפורום, במקום שבו אמור להיות ברור לכולם שהריון לא בהכרח מסתיים בידיים מלאות. הסיכויים שלי ושל כמה אחרות כל כך קלושים, עד שאני מתקשה להבין את אלו שממליצות באופן גורף להיכנס להריון נוסף, מבלי להתייחס לגיל ולהיסטוריה האישית של הכותבת.
אני עושה הפרדה בין תקוות ואיחולים שאני מקבלת בברכה לבין המלצות לנסות שוב (שמהן אני סולדת) ובין כל אלו לבין הצהרות נחרצות שרק עוד ילד יביא את הנחמה (שבעיניי מהוות יריקה בפרצוף וממש פוגעות בי, גם כשהן נכתבות לאחרות). הרי במקרה שלי מאוד סביר שלא יהיה עוד ילד, אז האם נידונתי לחיות את שארית חיי ללא נחמה? בעיניי זה נורא לתלות את הנחמה שלי במשהו שהוא לא בשליטתי.
אם אגיע לקצה ואם אחליט לעצור, הנחמה תגיע בדרכים אחרות, אני אביא אותה בדרכים אחרות, כי אין בכוונתי לחיות את כל חיי ללא נחמה.

קו הסיום שלי קרוב מאי פעם, החיים שלי בהולד מוחלט, והילד השני הוא מרכז החיים כבר 3.5 שנים. יש בי חלקים שהתנוונו מרוב התמקדות במטרה הזו של הילד השני, עד כדי כך שאני לא יודעת אם אוכל להחיות אותם אחרי שהמירוץ יסתיים בדרך זו או אחרת.
המחיר שאני משלמת על הבחירה להמשיך בנסיונות הוא מחיר מטורף לחלוטין.
לו אני הייתי היחידה שמשלמת את המחיר היה לי קל יותר, אבל גם בעלי ובתי משלמים על המירוץ: הוא שותף להחלטה להמשיך במירוץ, אבל היא משלמת את המחיר בעל כורחה ולא מבחירה.
אני לא מתחרטת על המירוץ, אני לא מתחרטת גם אם אסיים עם הילדה האחת שיש לי ובלי ילד נוסף.
אני לא מתחרטת כי אין מקום לחרטה. אני שלמה עם כל הבחירות וההחלטות שקיבלנו לאורך השנים הללו, כולן היו נכונות עבורנו בזמן אמת.

אם אי פעם תרצי לכתוב על החיים שאחרי ההחלטה לעצור, אני ארצה לקרוא, בלי קשר לסטטוס שלי במירוץ או מחוצה לו.

 

[שירהד1]

דיון מעניין מאוד וחשוב מאוד-

יכולה לספר על עצמי שהמון אנרגיות וכוחות נפש הושקעו בזמנו בלא לתת למצב הקשה להשפיע על שאר תחומי חיי. כלומר- להמשיך כרגיל להתפתח בקריירה, לנהל כרגיל את הבית, להיות אמא רגילה לבת ולבן, לנסות עד כמה שזה ניתן שההתמודדות עם אובדני ההריון תיפגע כמה שפחות בזוגיות...
דווקא המאבק היום-יומי להמשיך את השגרה גזל המון אנרגיה, ובו בזמן סייע בהתמודדות.

ואכן- הרבה מאוד נשים זוכות בילד קשת, אך לא כולן. כל בחירה- להמשיך או להפסיק היא קשה ואמיצה. לעיתים כן כותבות פה אלו שבחרו להפסיק וכותבות על לידות חדשות מסוג אחר.
יכולה לספר על עצמי, בלי בושה, שמעיין גאלה אותי. אילולא נולדה, הייתי נאלצת לגאול עצמי בדרכים אחרות, לא יודעת איך, אבל הייתי עושה זאת עם המון מאמץ וסיוע מקצועי.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[ויקטור החתול]

מצטרפת ל"מרעישה" בתודה לך על העלאת נושא "היום שאחרי"

גם אני חושבת על הנושא רבות ומתלבטת עם בן זוגי, איפה עובר הגבול הזה בשבילנו אישית (הוא לא זהה אגב עבורי ועבורו) ומתי יהיה נכון לעשות קאט ולהסתפק בילד האחד והמתוק שלנו, כדי שלא לשחוק עד עפר את הגוף שלי ואת הנפש וההווה של כולנו.

גם אני הייתי שמחה מאד לקרוא עוד על היום שאחרי ועל החיים שאחרי, כי זה כ"כ מפחיד לחשוב על זה והיה עוזר לקרוא מנסיונה של מי ששם היום.
אולי זה אפילו יתרום להתלבטות, כי הלא נודע, הוא המרתיע מכל.

 

[מקווה99]

רק את יכולה להחליט מה את רוצה

וכל החלטה שתקחי תהיה טובה לך.
כבר למדתי מנסיוני שאם יש לך בערך 70% ביטחון באיזו החלטה, זה כנראה יהיה הכיוון (כי הרי אין אף פעם 100%, תמיד יש לבטים).

 

[ואני בחסדך בטחתי]

מעדכנת

היינו ביום חמישי בבדיקה וההריון ממשיך
מבחינתי זה ממש נס. עם כל מה שיצא לא היה לי צל של ספק. אני בשמירה עכשיו ומקווה לטוב. ביום חמישי הייתי במקום מאד משחרר, מתוך הבנה שאין לי באמת שליטה בהריון הזה. אבל לצערי ההבנות האלו לא מחזיקות אצלי הרבה זמן ועכשיו אני בחרדה מאד גדולה.
אז עוברת לפורום השני. ומודה לכן על הלב הפתוח ועל הכנות והאומץ
אני מאד מעריכה.

 

[שירהד1]

תודה על העדכון ,וגם שאלה-

מה הרופאים אמרו לגבי הדימום? ממה הוא נובע? האם הוא עדיין ממשיך?מתי את צריכה לבוא לבדיקה נוספת?
(זה בסדר גמור אם תתייחסי לשאלות בפורום השני ולא פה...).
אמן שיהיה המשך טוב ותקין

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[mick nik]

תודה שעדכנת. בשורות נפלאות.

שולחת את מיטב איחולי להמשך הריון רגוע ככל הניתן ונטול דרמות נוספות, עד לסיומו בעז"ה, בעיתו ובידיים מלאות.