חוזרת לעבודה - כבר שמעתן על זה?
כן, כן, אני יודעת שכבר נכתבו על העניין הזה מאות ואלפי שירשורים מאז שנפתח הפורום, אבל אני לא יכולה להתאפק. אני משקשקת ורועדת ומפחדת, וכואבת לי הבטן, והעיין והראש וכל הגוף. אני חוזרת לעבודה ביום ראשון. יובלי עדיין לא מסכימה לקחת בקבוק (לא שאוב ולא תמ"ל). אתמול עשינו ניסיון נוסף והשארתי אותה עם המטפלת עד 13:00. היא לא אכלה כלום. אפילו לא ניסתה. רק כדי להסביר יש עם זה עוד סיבה לחשש כי ירדן בתי הגדולה רגישה למוצרי חלב וכשנגמלה גילינו בדרך הקשה (בשניידר) את התוצאות - ואת זה ניסיתי למנוע על ידי ניסיון חלבי כשאני עדיין בבית לפני העבודה. ותזכרו שזו ילדה שלישית ואני כבר אמורה לדעת איך זה להשאיר אותן עם מישהו אחר מלבדי - אבל לא יודעת איך זה קרה - ובניגוד לבנותי הגדולות שנשארו עם אמא שלי ו/או עם אבא שלהן - כאן אני האמא והבייביסיטר וכל היתר - ואף אחד לא התחלק איתי. אני חושבת שזה נובע מזה שהייתי עם הגדולה עד גיל שנה ועם האמצעית בערך אותה תקופה - וזו הפעם הראשונה שאני עוזבת תינוקת בת 4 חודשים - והולכת. מתחילה לי ההרגשה הזו של גרון מלא דמעות כשאני רק חושבת על זה ואפילו עכשיו כשאני כותבת על זה. אז למרות שהיו פה מאה שירשורים כאלה הוספתי עוד אחד. לזכר הימים האלה הקשים לי.
כן, כן, אני יודעת שכבר נכתבו על העניין הזה מאות ואלפי שירשורים מאז שנפתח הפורום, אבל אני לא יכולה להתאפק. אני משקשקת ורועדת ומפחדת, וכואבת לי הבטן, והעיין והראש וכל הגוף. אני חוזרת לעבודה ביום ראשון. יובלי עדיין לא מסכימה לקחת בקבוק (לא שאוב ולא תמ"ל). אתמול עשינו ניסיון נוסף והשארתי אותה עם המטפלת עד 13:00. היא לא אכלה כלום. אפילו לא ניסתה. רק כדי להסביר יש עם זה עוד סיבה לחשש כי ירדן בתי הגדולה רגישה למוצרי חלב וכשנגמלה גילינו בדרך הקשה (בשניידר) את התוצאות - ואת זה ניסיתי למנוע על ידי ניסיון חלבי כשאני עדיין בבית לפני העבודה. ותזכרו שזו ילדה שלישית ואני כבר אמורה לדעת איך זה להשאיר אותן עם מישהו אחר מלבדי - אבל לא יודעת איך זה קרה - ובניגוד לבנותי הגדולות שנשארו עם אמא שלי ו/או עם אבא שלהן - כאן אני האמא והבייביסיטר וכל היתר - ואף אחד לא התחלק איתי. אני חושבת שזה נובע מזה שהייתי עם הגדולה עד גיל שנה ועם האמצעית בערך אותה תקופה - וזו הפעם הראשונה שאני עוזבת תינוקת בת 4 חודשים - והולכת. מתחילה לי ההרגשה הזו של גרון מלא דמעות כשאני רק חושבת על זה ואפילו עכשיו כשאני כותבת על זה. אז למרות שהיו פה מאה שירשורים כאלה הוספתי עוד אחד. לזכר הימים האלה הקשים לי.
