חוזרת לפה, לצערי

[secondtime82]

חוזרת לפה, לצערי

קיוויתי לא לחזור דמיינתי את עצמי כותבת הודעה בפורום השכן של הריון לאחר אובדן התכוננתי כבר לספר לבן שלי שהוא עומד להיות אח גדול התחלתי ליהנות מלהיות בהריון, ללטף את הבטן, להבליט אותה ליד זרים אבל בבדיקת מעקב שגרתית, לפני יומיים, בשבוע 14, גילינו שהדופק פסק. ושוב מיון נשים. וביום ראשון בבוקר תהיה גרידה. ברקע, מזכירה, שני הריונות חוץ רחמיים. בספטמבר עברתי כריתת חצוצרה. עצובה. כואבת. המומה. מנסה להאמין שעוד יהיה טוב. שזה עוד יקרה לנו. והרגשתי צורך לשתף אתכן.

 

[רעות הקטנה]

כואבת איתך. אני באותו מצב

 

[כבשה0פועה]

כואב

לבי איתך, שולחת לך חיבוק.

 

[מרעישה בשקט]

כל כך עצובה איתך

יש שלב שבו כאילו ברור שהכל הולך להיות בסדר, ואז המציאות באה ומרסקת את מעט התמימות שעוד נותרה בך.

האם את עושה את הגרידה בציבורי או בפרטי?
ואיך את מתמודדת עם העצב ליד הבן שלך? (אני מתנצלת, לא זוכרת בן כמה הוא).

שולחת לך חיבוק ענק

 

[secondtime82]

בדיוק ככה

איך שתיארת את זה. עושה את הגרידה באיכילוב, למזלי היה תור לראשון בבוקר. הבן שלי בן 4.5. אנחנו משתדלים כרגע לשמור על השגרה בבית, והאמת שחלק ניכר מהיום זה גם הצליח. הבן זוג שלי הרבה איתו. אם כי גם הוא מרוסק. הפעם יותר מהפעמיים הקודמות, שאז הכל היה מאד ראשוני ועוד לא ממש הורגש הריון ולא היה עובר ... מחר נשים אותו קצת אצל סבא וסבתא, נהיה ביחד, נלך לסרט ... כרגע מבחינתי זה בעיקר להעביר את הזמן. מנסה לדמיין איך זה ירגיש אחר כך. מחשבות על חזרה לטיפול פסיכולוגי. והחלק המוזר זה הגוף, פתאום כאילו הבטן פשוט מצטמקת, מזכירה לעצמי שאני כבר לא צריכה להתנהג בהריון (תרופות, מאכלים וכו׳ ...), מחשבות קדימה, תוכניות שכבר היו ... שוב נצטרך לחשב מסלול מחדש אגב פגשתי במיון במקרה את ד״ר גיא רופא, זוכרת שדיברנו עליו בעבר? זו הייתה נקודת האור מבחינתי. איזה רופא ובעיקר אדם קסם. ישב איתנו, דיברנו על מה שקורה, איך אנחנו מרגישים, נכנס לבדוק אותי במקום הרופאה התורנית ... לצערי הוא לא יהיה ביום ראשון כי נוסע לחופשה, אבל מאמינה שיהיה בסדר.

 

[מרעישה בשקט]

איזה מזל שהיה תור מהיר יחסית

לצערי זה כל כך נדיר בציבורי.

אני משערת שהבן שלך בגן עירייה ולא בטוח שצוות הקייטנה זה הצוות הקבוע והמוכר, אבל עדיין כדאי לשקול לשתף אותן שיש עניינים רפואיים (או כל הסבר אחר שנראה לך) ולבקש שיהיו עם רגישות ותשומת לב כלפיו.

חישוב המסלול מחדש מוכר לי, וכבר כמה שנים שאנחנו מתכננים תוכניות על בסיס של חוסר ודאות מוחלט, כך שגם העניין הזה מרגיש מוכר.

ברגע שכתבת איכילוב, תהיתי אם נתקלת בו שוב. וכמה אני שמחה שכן, גם אם הוא לא יהיה שם ביום הפרוצדורה.
מבחינתי הוא מהווה נקודת אור ענקית בכל החושך של האובדנים.

אשמח אם תוכלי לעדכן אותנו במהלך שבוע הבא.

 

[ויקטור החתול]

עצובה איתך

, חושבת עלייך ומקווה שיעבור בטוב

 

[ציטה 9]

הלב נשבר. שולחת כוחות

 

[secondtime82]

מעדכנת

עברתי את הגרידה אתמול בבוקר. טכנית ופיזית, הכל עבר בסדר גמור ודי מהר. בשעה 10 כבר נכנסתי לחדר ניתוח, בסביבות 13 השתחררתי. הצוות הרפואי היה ממש בסדר. ההרדמה הייתה נעימה, נטולת מחשבות ... ההתאוששות הפיזית בסדר גמור בינתיים. לא נזקקתי למשככי כאבים אחר כך. הדימום כבר ממש כמעט הסתיים. בכיתי אתמול המון. בעיקר כשסיפרתי לחברות מקומונת ההריון של הבן שלי. כבר 4.5 שנים. לרוב הגדול כבר יש ילדים נוספים מאז, אחד לפחות אם לא שניים. קיבלתי מהן המון תמיכה ועידוד והשתתפות באמת אמיתית בכאב שלי. אבל חייבת לומר ששונאת להיות במקום הזה שבו אני מרגישה מסכנה. לא מצליחה להימנע מההשוואות לאחרות. בקבוצה הזו, במשפחה, בעבודה, מול אמהות בגן, בפייסבוק. מנסה לנתק את עצמי מזה, אבל כאילו בכל זמן נתון כולן מביאות עוד ילדים. גם אתן בתחושה הזו? וגם, הקטע הבלתי נתפס הזה. שאתמול בבוקר עוד היה עובר בבטן. ועכשיו היא ריקה. ריקנות כזאת שמורגשת. כבר הגעתי לשלב שהתחלתי להרגיש את הכובד של הבטן בלילה ופתאום הלילה, ובבוקר, זה הרגיש כל כך שונה. אז בעיקרון רק בא לי לשקוע עם עצמי על הספה. צופה בטלוויזיה, מקפלת כביסות, מנשנשת, זה בערך הכל. ובינתיים זה בסדר לי. בעבודה יודעים, מבינים ולגמרי מניחים לי לנפשי. הודעתי שאחזור בשבוע הבא. תודה לכן שאתן כאן.

 

[מרעישה בשקט]

אני משווה כל הזמן

ביני לבין החברות וקרובות המשפחה שלא עברו אפילו הפלה אחת, ויש להן 2 או 3 או 4 ילדים.
ביני לבין החברות שעברו הפלה אחת או שתיים. תמיד הפלות "קלות", בלי סיבוכים ובלי פרוצדורות המשך. וכמובן שמאז ההפלות נולד להן ילד אחד או שניים.
ביני לבין החברה עם ההידבקויות, שלמרות ההידבקויות יש לה 2 ילדים.
וכן הלאה ואין לזה סוף.

כתבתי פעם על ההבדל בין רחמים לחמלה.
כשאני משתפת ומספרת, אני משתדלת לקחת איתי בעיקר את החמלה של האנשים, אבל זה בסדר מבחינתי גם אם הם מרחמים עליי ואני בתפקיד המסכנה.
עברת המון בשנים האחרונות, מותר לך להיות מסכנה.

שולחת לך חיבוק לימי ההחלמה.

 

[שירהד1]

שבה ומשתתפת בצערך

כל התחושות והמחשבות שתיארת- כולן מוכרות לי היטב. תחושת הריקנות, הבכי, ההשוואה הבלתי נמנעת לחברות/לסביבה הקרובה, התחושה שכולן מצליחות ורק אני לא...בטח שמוכר.

רציתי לשאול לגבי ההריון- האם הספקת לעשות שקיפות עורפית לעובר? ניפטי? האם יודעים מתי נפסק הדופק? (אפשר לדעת לפי גודל העובר). אני פשוט מנסה להבין האם יש משהו שידוע לגבי נסיבות הפסקת הדופק שניתן ללמוד ממנו לקראת ההריון הבא? (וסליחה אם אני מקדימה את המאוחר).

המשיכי לעדכן אותנו.
שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[secondtime82]

עונה

קודם כל תודה על מה שכתבת. לגבי השאלות, שקיפות עשינו ב 11+4, התוצאה הייתה טובה. את בדיקת הדם לא עשינו, כי כבר קבעתי מי שפיר לשבוע 17 לפי המלצת הרופא שלי (בת 37 בקרוב) העובר היה מתאים לשבוע 12+6, כשהבדיקה (שגרתית) נערכה בשבוע 13+6. במכתב שחרור מאיכילוב הומלץ על בדיקת קרישיות יתר, הרופאה אמרה לי שזו המלצה שגרתית שלהם כשהפסקת הדופק היא אחרי שבוע 10.

 

[שירהד1]

מאה אחוז-

זה בדיוק מה שחשבתי שיש לעשות.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028