חוזרת משבוע לא פשוט

[EdisonGirl]

חוזרת משבוע לא פשוט

מדהים איך אירוע אחד, מוות של אדם קרוב, יש לו כוח לנער אותך כ"כ חזק מחיי היומיום, עד שלזמן מה כבר שום דבר לא נראה לך חשוב יותר או מעניין...
אתה רק שקוע בתסכול מהדבר הראשון, שגילית במציאות הזו, שלא משנה כמה תרצה- לא תצליח לעשות, וזה להחזיר לחיים מישהו שמת לך. זו תחושת אובדן טהורה, אכזרית.

מתי היה המוות הראשון של אדם קרוב ללבך, שחווית?
מה השיעור הזה לימד אותך?

 

[Kagg6]

בהחלט לא קל

קשה לעקל שמישהו מת , קשה לעקל שה" פס יצור" של מישהו נפסק...
אני איבדתי סבא וסבתא וזה לא קל, נותן גישה אחרת לחיים אחרי שמבינים שכולנו על זמן שאול ולא נישאר צעירים לנצח

 

[Puskas]

המקרה שלי טרגי במיוחד לצערי

כיתה ו' סבתא שלי חלתה פעם שנייה בסרטן ונפטרה לקראת סוף שנה, הודיעו לי בבוקר לפני בית ספר שזה קרה,
שבוע אחר כך, קמנו מהשבעה שלה ואז נודע לי שגם סבא שלי נפטר והתיישבנו חזרה..
עברתי שנתיים לא פשוטות בכלל, בכיתה ו' הפכתי מתלמיד טוב לתלמיד בינוני מינוס,
כיתה ז' עוד ספגתי ריקושטים ואני חושב שתאכלס חזרתי לתלם רק בכיתה ט'.
נפשית כמובן שלא התנהגתי מוזר.. המשכתי להיות חייכן ואנרגטי..

 

[א ו פ ו ס ו ם]

תנחומי

 

[l coyote l]

לפני שנה. אבא.

כמאמר הקלישאה, החיים מתחלקים ללפני ואחרי.
הבוקס העיקרי והמוחשי היה שעכשיו אני לבד.
יש את שאר המשפחה, אבל אין בינינו קשר כמו שהיה לי עם אבא, כך שהיה ברור לי מהרגע הראשון שאני ברשות עצמי, בכל מובן אפשרי, וכבר אז התחלתי להערך לצעדיי הבאים.

מה למדתי?
על עצמי: שומדבר חדש. תמיד ידעתי שאני אדם סתגלן ושאנחנו מתרגלים לכל העדרות בזמן כזה או אחר.

על הסביבה: גם כן לא חדש. שכולם מלאים בהצגות אקהיביציוניסטיות, וכל אחד מחפש סיבה לתפוס את מרכז הבמה (מילולית ולא מילולית).
למדתי לשמור מרחק.

תנחומיי.

 

[Jackie Blue]

כל כך מזדהה

אבל כל כך

 

[Optimistic Girl]

משתתפת בצערך

ואי זאת שאלה חזקה...
המוות של ידידה היה בתקופת התיכון שלי
היא מיסכנה כל כך רצתה לשרת בצבא...
אך גם החלום הזה לא הגשימה...
הייתי בשוק כששמעתי את זה
ואחכ היא הופיעה בחלומותיי..

בזכותה הבנתי שהאדם הוא יצור פגיע מאוד
עד כמה שאנו לא חושבים על זה...
קל מאוד למות בעולם הזה...
וממש לא משנה אם אתה עשיר או עני
המוות יתקוף את כולנו ביום מין הימים..
כך שנצלו את החיים היטב!

 

[Jackie Blue]

תנחומיי

 

[Going to a town]

מבינה

זו תקופה כזו שאתה שוקע בעצמך ובעצב שלך... זה נורא.
קחי את הזמן שלך- תתאבלי על אותו אדם ותבכי עליו, זה מאוד חשוב לעבור את השלב הזה. אני גם עברתי את זה לפני כמה שנים, אז אני מבינה ללבך.

 

[goldy]

תחשבי על זקן בפארק שמאכיל את היונים בחוסר חשק

את עוצרת לידו, מסתכלת עליו, ושואלת אותו: "מה אתה חושב על החיים שלך?".
אפשר גם: "האם מעשייך הנוכחיים הם פיסגת חייך?".

 

[EdisonGirl]

זו לא ראיה נכונה לדעתי, כי >

מה שחשוב לנו היום זה לא מה שיהיה חשוב לנו עוד 50 שנה. למבוגרים, למשל, כבר הרבה יותר חשוב לראות את המשפחה מתרחבת או אפילו באמת להיות רק בריאים ולהעביר את היום בהאכלה מונוטונית של ציפורים. לא בהכרח משעמם להם, ואני לא חושבת שזה כבר שלב שמתחרטים בו על דברים כאלה.. אלא אם כן מדובר במבוגר בודד כנראה..

 

[EdisonGirl]

תודה לכל המנחמים שהיו ויהיו בשרשור

השיעור שאני למדתי בינתיים-

אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל מה שאותי הכי צער היה כל מיני דברים קטנים, שיכלו לשפר את איכות החיים לו היינו דואגים להם, הזמן שיכולתי להקדיש עוד, קצת יותר מחשבה בכיוון של "איך לעשות שהחיים יהיו נעימים יותר?".

המוות הזה לימד אותי לזכור ברמה היומיומית את העובדה שאנשים מתים בסוף, וכשאני באה לדחות משהו למועד אחר אני אזכור שיכול להיות שלא יהיה מועד אחר ושחשוב בכל רגע נתון שאנשים שאני אוהבת ירגישו טוב ככל שזה נוגע לי. אני רק צריכה לדעת לווסת את התחושות החזקות הללו למשהו מעשי, כי אסור גם להיסחף ולהתחיל להתרוצץ 24/7 רק כדי לדאוג לכל הקרובים, וזה מאוד קל להיסחף לזה.

 

[הלוחשת לתינוקות 27]

משתתפת בצערך!

אצלי עוד לא היה מוות של אדם קרוב (למזלי :S), אבל היו מוות של כלבות שלקחתי אותם די קשה אומנם זה לא אותו דבר אבל זה גם סוג של אובדן.....

שלא תדעי עוד צער!

 

[mad alot]

לא עברתי אי פעם אובדן של מישהו קרוב, למזלי, אז אין לי באמת מושג מה אומרים במצבים כאלו.

מה שכן, וזה לא מאוד קשור, זה הזכיר את הסרטון הזה.
מדקה 4:40 והלאה, אפילו ששווה לצפות ב4:40 דקות שקודמות לו.

מקווה שזה יעזור בלשפר משהו.
ואם זה לא, את מוזמנת לגלידה.

 

[NEO83]

 

[spaysi8]

מוות..

לצערי קרו יותר מידי מקרי מוות בסביבתי (כולל תאונות, התאבדות, סרטן)
הראשון שבהם היה סבי, היה לנו קשר מאוד מיוחד.
הייתי הנכדה האהובה עליו והוא הסב האהוב עלי, אמנם הייתי רק בת 5 כשנפטר אבל היה בינינו קשר עמוק שבלתי ניתן לתיאור.
הוא נפטר מקריסת מערכות (הלך לבית חולים כי כאב לו הגרון ואחרי יומיים גמר בקבר.. ), כשאבי נכנס הבייתה לספר לנו, פשוט בכיתי במשך מלא זמן,
ובתור ילד בת 5 זה בכלל לא מובן מאליו להבין מה זה מוות ולבכות ככה.
עד היום אני מתגעגעת והוא גם היחיד שאני הולכת לאזכרות שלו.
מאז כל מוות שחוויתי גרם לי להתקף חרדה ואני לא יודעת להתמודד איתו.

 

[Purple Mushroom]

מוות !

.

אדם קרוב לליבי מאוד, היה סבא שלי, שנפטר כשהייתי בן 29, ואני הבכור מבין 5 הילדים האהובים, של ביתו הקטנה, שנהפכה לבת זקונים, אחרי שהבן הקטן שלו נהרג בתאונה בצבא, ממש ביום הולדת שלו.
סבא שלי נפטר ביום השואה, ביום שבת, ה'תשס"ה, אאל"ט, ב9?(למאי, 2005, כתבתי על זה בבלוג שלי, אולי לפני ה-9. בדיוק ביום הולדת של הבן השכול שלו, וכך נסגר מעגל.
באותו יום ראשון של הלוויה, אני הייתי צריך להתחיל לעבוד בעבודה משרדית, בחברת הפירסום, אקסיומה, ליד הבורסה ברמת גן, חברת בת של באומן בר ריבנאי, חברת בת זה סאצ'י אנד סאצ'י.
שלחתי מייל למזכירה, וכתבתי לה שלא אגיע, התחלתי יום יומיים אחר כך, עד סוף השנה. בעבודה הכי יוקרתית שלי, כ-8 חודשים, בגיל 29.

לא היה לי שיעור שלמדתי.
המוות לא מחוסר עבודה.
תנחומי

.

נ.ב: מצרף קבוצה בפייסבוק שאח שלי פתח,
הייתי צריך בזמנו, לשים שם את הכתבה של אוברי דה גריי, בקשר לחיי נצח, שכתבת עליה פעם כאן בפורום, במהלך ה-3 וחצי פלוס השנים האחרונות. (באיזו שנה זה היה?).
רוב הסיכויים שלא נחיה לנצח, אבל לפחות אפשר להאריך את הנעורים, ואת החיים, בכמה מאות שנים. כמו מאסטר יודה !

- חיים ארוכים, מלאים, ואוהבים, חיים בעלי משמעות, בגן עדן עלי אדמות. לא פחות !

. =] ...

 

[lolly87]

משתתפת בצערך.
המוות הראשון היה כשהייתי בת שמונה, מה הוא לימד אותי אני כבר לא זוכרת, אבל שאלתי הרבה שאלות על מוות ומה קורה ורציתי להבין מה זה ומה קורה לגוף ולנשמה.

 

[ענן שובב]

אכן קשה

איבדתי סבא וסבתא מצד אימא. מצד אבא הם מתו לפני שנולדתי.
מאוד קשה. אנשים שהכרת במהלך כל החיים שלך ותמיד היו שם בשבילך, ורק רצו שיהיה לך טוב.. ואז כשהם אינם, אתה מבין כמה לקחת אותם מובן מאליו ואתה לא יכול להחזיר את הזמן אחורה..
מה הייתי עושה בשביל עוד שיחה אחת עם סבתא שלי, לשמוע קצת על הילדות שלה..

 

[EdisonGirl]

אני לא טיפוס שמתגעגע, אבל איכשהו..

אני כן מתגעגעת, ואני יודעת שאין שום אפשרות לממש את זה. זה משגע ת'שכל..