חוזרת פעם שנייה..

JB217

New member
חוזרת פעם שנייה..

פעם קודמת נכנסנו להריון אחרי שנה ניסיונות והייתה לי הפלה טבעית בשבוע 17.
היום (אחרי שנה וחצי) ואני שבוע 8 הרופאה לא ראתה דופק וקבעה לי גרידה לשבוע הבא. אני לא מאמינה שאני שוב חווה את זה, הייתי בטוחה שהפעם זה יסתדר.
זה כל כך קשה אני לא יודעת איך כל פעם קמים וממשיכים עוד אפילו לא מרגישה שלגמרי עיכלתי את האובדן הקודם ועכשיו שוב...
 
אני כל כך כל כך מצטערת לפגוש אותך כאן. שוב.

לא כך ייחלתי שיסתיים ההריון שלך. שולחת לך חיבוקים גדולים. מרגישה את הכאב העצום שלך בכל מילה. משערת שהוא מכסה הכל. מזמינה אותך לבוא ולכתוב, לפרוק, לבכות ביחד איתנו, לאוורר את הרגשות.
 

JB217

New member
תודה

אוף זה פשוט לא פייר! אמנם הסיפורים פה בקב' מכניסים אותי לפרופורציה אבל זה כזה כואב ומייאש עד שכבר מצליחים (וגם לשם הגענו בקושי)...
כאילו אין שום ערובה להצלחה, אף אחד לא מבטיח שום דבר ובכל זאת קמים ומתחילים מההתחלה כדי שוב להתרסק. אני אומרת לעצמי, מזל שהפעם מוקדם ואם זה היה עוד חודש זה היה יותר קשה אבל... באמת שאני לא מבינה...
כל כך קיוויתי שהפעם זה יצליח, ראיתי את הכל בעיני רוחי מסתדר...
 
על 'לא פייר' ועל 'כאילו'

את צודקת, זה לגמרי לא פייר, יש נשים שנכנסו להריון ממש בקלות על הפעם הראשונה (ועוד להריון לא רצוי) ולך לקח זמן, פעמיים, ועברת שני אובדנים. פשוט הנחת היסוד שיש משהו פייר באיך שהחיים בנויים היא הנחה שגויה. כולנו חוטאים בה, כמובן. היא פשוט הנחת יסוד לא נכונה. בקיצוניות זה ששרדת את אושויץ לא אומר שלא תשכלי בת ובסוף תסיימי את חייך בגסיסה מסרטן שד גרורתי (הכרתי אותה אישית, אישה מדהימה). וגם דברים דרמטיים קצת פחות, זה ששברת את הרגל 3 פעמים לא מחסן אותך מפני הפעם הרביעית (דודה שלי). ועוד . ועוד. ועוד.

הנחת היסוד השניה שלך, לעומת זאת, דווקא נכונה מאד. בלי ה'כאילו'. אין שום ערובה להצלחה. באמת אי אפשר לדעת מה יהיה הלאה. לצערי. הרב מאד. מאד. הלוואי ויכולתי להבטיח לך שההריון הבא יהיה תקין. או להפנות אותך למישהו שיכול להבטיח לך את זה.

כמובן, כדאי לך להשלים את מלוא הבירורים הרפואיים האפשריים, לשאול ולחקור גם בעצמך אם יש לך הכוחות, כדי שתהיה לך מקסימום אינפורמציה. אני שמחה שמצאת את המאמנת וחושבת שאולי כדאי לך להגדיל לתקופה הקרובה את המינון של הפגישות איתה. אישית, סביב האובדנים שלי הלכתי באופן אינטנסיבי יותר לפגישות טיפוליות. אני גם נעזרתי בתרופות, שבהחלט היטיבו את מצבי.

האובדנים שלי לא היו רצופים, והיו לי 3 לידות תקינות ביניהם, אבל מנסיון ארוך שנים בפורום ומסיפורים של נשים אחרות, אני יודעת לומר לך שאובדן שני לעתים מכה בעוצמה לגמרי אחרת ומפתיעה מהאובדן הראשון. מקווה שעבורך זה לא יהיה כך, אבל מציינת זאת כדי שתהיי ערוכה.

לגבי השוואות - אין בהן טעם. את לא צריכה 'לקבל פרופורציות' מלקרוא סיפורים פה בפורום. אז מה אם יש מישהי שאיבדה הריון בשבוע 38? או מישהי שזה האובדן החמישי שלה? כל אשה מגיבה אחרת לגמרי לאובדן, כתלות בהמון גורמים הרלוונטיים אך ורק לחיים האישיים שלה. התמהיל הספציפי של הנשמה שלך ונסיבות החיים שלך מכתיב גם את אופן ההתמודדות שלך. והוא לא קשור בכלל לנשים אחרות, שחוו אובדן בשבוע אחר / בגיל אחר / של הריון שמספרו שונה / בגלל סיבות אחרות לגמרי מהסיבות בגללן את איבדת את ההריון שלך.

אני מנסה להגיד לך שתרשי לעצמך לחוש את הכאב. כל מנגנוני ההגנה שלך פועלים כרגע, וטוב שהם פועלים (מזל שזה קרה בשבוע מוקדם / יש נשים שהסיפורים שלהן קשים יותר משלי ועוד). לא עכשיו, לא מיד, יש לך עוד פרוצדורה לסיום הריון לפנייך.

כל כך עצוב לי לפגוש אותך כאן. ליוויתי אותך עוד מלקראת. קיוויתי כל כך. שהפעם יהיה אחרת לגמרי. שתזכי להיות אמא.
שולחת לך המון המון
 

JB217

New member
את מדהימה באמת

התגובות שלך תמיד כל כך רגישות.. אני מאוד מודה לך, מכל הלב!
בדיוק חשבתי על זה לפני כמה ימים שאם גם הפעם לא יצליח זה פשוט יגמור ויהרוג אותי אני פשוט לא אקום מזה. והינה אני כאן כאובה מאוד אבל מבינה שמה שהיום סוף העולם עוד כמה זמן יהפוך לצלקת ואני אוכל להתקדם. המערכת שלנו ערוכה להתמודד עם כל מכה והתקווה/האמונה זה כלי חזק הרבה יותר ממה שחשבתי למרות שבטח אשבר לא פעם...
אני מאוד עצובה שאיבדתי את התמימות בתוך המירוץ לילד ואני כבר יודעת שהברק מכה (והלוואי "רק" פעמיים, מה לעשות גם את זה לומדים תוך כדי תהליך) ואני גם יודעת שדברים רעים קורים לאנשים טובים ואין קשר ואין עונשים ויש בעיקר צירופי מקרים או בעיות בריאותיות שאפשר לרב לתקן.
זה לא הופך אותי לעצובה פחות אבל כן נותן תקווה.
זה מייאש להיות שוב האחת מ 4 כי הרי 4 יהפכו לאמהות ואני שוב אצטרך לעבור הליך רפואי ולהוציא ולהתבדח עם הרופאים ולהמשיך לנסות אלוהים יודע כמה זמן כדי לחזור להיות בחרדות כל ההריון כי מי יודע איך יעבוד המקרה הפעם...
וזה מייאש שיש בנות בהריון שהגיע בקלות ואז עוד אחד ועוד אחד ואני רק הולכת ומתבגרת ומי יודע אם אספיק כל מה שאני רוצה...
בא לי להיות בצד הנכון של הסטטיסטיקה, בא לי לפרסם תמונות בלי בושה כאילו זה הכי פשוט בעולם להכנס להריון וכאילו אני מחוסנת מכל אסון שיש ואני מבינה שאין הגיון במה שקורה אבל אני רוצה שדברים טובים יקרו גם לנו סופסוף, כי מגיע לנו או אפילו סתם במקרה...

אני חושבת שבהחלט אדבר עם המאמנת שלי יותר (וגם אליה בכלל הגעתי בזכות הפורום כי אני חושבת שלא הייתי אוספת כוחות ואומץ אחרת). היא כל כך שינתה את הגישה שלי שאני מניחה שזה הדבר הטוב ביותר שיצא מההפלה הקודמת, נראה מה אלמד מזאת...

אני לא יודעת מה צופן העתיד ואני באמת מקווה שדברים טובים לשם שינויי..

שוב תודה על התגובה!
 

אליסקה

New member
מצטערת מאוד

כל כך כואב ומתסכל.
אצלנו עברו שנתיים מאז הגרידה השלישית והאחרונה ועד ההריון התקין. מאוד לא פשוט לחכות, כמאמר השיר.
האם עשיתם בירורים כלשהם? תשקלי לעשות קריוטיפ לעובר בגרידה. יש סיכוי קטן שזה ישפוך אור. אם תרצי עצות לגבי בירור הפלות חוזרות - אנחנו הכתובת.
משתתפת מעומק לבי בצערך. מקווה שזו הפעם האחרונה.
 

JB217

New member
עשינו כמה בירורים

עשינו בדיקות גנטיות לפני ההריון ועשיתי את כל הבדיקות של הקרישיות כולל הגנטית והכל יצא תקין. מה שלא עשיתי זה צילום רחם. הרופאה עכשיו הפנתה אותנו לעשות בדיקות גנטיות ואני מניחה שאולי זה הקריוטיפ? זה יהיה בנפרד מהגרידה אבל.. אני אבקש כמובן שגם יבדקו את השיליה והעובר בגרידה (אני פשוט לא יודעת איך זה עובד פה בגרמניה, אני מניחה שהם בודקים..).אבל כמובן כל מה שיגידו לנו אנחנו נבדוק.
אני תוהה גם אם בכלל יש קשר בין הדברים כי פעם קודמת זה שבוע 17 ועכשיו 8 אז לא נראה לי שיש קשר...
ואו שנתיים זה המון זמן.. האמת שגם אנחנו עכשיו הצלחנו אחרי שנה וחצי מהגרידה הקודמת...

תודה על המילים החמות והתמיכה ואני גם מקווה שנזכה בקרוב בהריון בריא וניצא בידיים מלאות
 

אליסקה

New member
לגבי העובר

רוב הסיכויים שהיה בו משהו לא תקין כרומוזומלית, כי זו הסיבה הכי נפוצה להפסקות דופק בשלבים האלה. פרופ׳ שוחט אמר לי את זה לגבי העוברים הקודמים שלי, שלא היה להם דופק, או שהוא הפסיק, בשבועות הראשונים של ההריון. כמה שזה נשמע רע, אם יתברר שהעובר היה פגום אלו חדשות טובות, מכמה סיבות: 1. זה לא קשור אלייך או לרחם שלך, וזה בלתי נמנע, 2. הוא ממילא לא היה נולד בריא ו-3. סיכוי טוב שהעובר הבא יהיה בריא, כי פגם כרומוזומלי הוא תקלה של הטבע. יש פה כמה וכמה בנות שהגיעו להריון תקין אחרי מספר הפלות בשליש ראשון, וזה לא מעודד שזה קורה, אבל גם לא צריך לייאש. פשוט חייבים להמשיך לנסות.
לגבי ההפלה בשבוע 17 - אני לא מכירה את הפרטים. פשוט התחילה ירידת מים או דימום והעובר יצא? מה אמרו לך שהסיבה? אני בקושי מתארת לעצמי כמה קשה וטראומתי להגיע לשלב הזה, ואז לחוות הפלה. לבי איתך. תהיי חזקה ואל תישברי.
 

JB217

New member
אני בטוחה שאת צודקת

טרימסטר ראשון זו ברירה טבעית אלא אם כן יש איזו בעיה ספציפית וזה בדיוק מה שאמרתי לבעלי היום, לפחות זה קרה מוקדם (כי אפילו עוד חודש זה היה שובר אותי יותר..) וברור שזה חד משמעית עדיף על האלטרנטיבה כי אם הבדיקות היו יוצאות לא טובות היינו הולכים על הפלה.

בשבוע 17 (יומיים אחרי טיסה וגם אחרי שקיימנו יחסי מין- לא יודעת אם יש קשר אבל בגלל אופי הזיהום פחדנו שכן לכן הפעם לא התקרבנו אחד לשני ולדעתי מהפחד גם לא היינו ב 9 חודשים הקרובים...) התחילו לי התכווצויות בהתחלה לא ממש כואבות, על הבוקר הלכתי לרופאה שראתה התקצרות צואר הרחם בכל התכווצות והלכנו לביה"ח. השאירו אותי להשגחה אבל נתנו לי רק מגנזיום ופרוגסטרון דרך הפה (אני נוטה לחשוב שאם הייתי יודעת אז אולי הייתי דורשת זריקות פרוגסטרון כדי לעצור התכווצויות.. אבל בביה"ח פה ישר אמרו לי זה 50/50 וזה היה ממש ברירה טבעית לא באמת עשו משהו פשוט חיכו). מפה לשם ההתכווצויות התגברו לכאבים בלתי נסבלים כל 15-20 ד' ובלילה של היום השני ירדו לי המים והייתה הפלה טבעית. אחר כך עשו גרידה כדי לוודא שהכל יצא ותוך כמה שעות לאחר מכן היינו בבית. זאת הייתה החוויה הטראומטית ביותר שעברתי בחיי ועוד בארץ זרה!
בבדיקות נראה שזה כנראה קרה בגלל זיהום אבל זה לא נראה חד משמעי וגם לא הסכמנו שינתחו את העובר (אז החלטה רגשית לחלוטין היום מבינה שהיה כדאי אבל לא היינו במצב רגשי להחליט משהו כזה...).

אין לי ברירה אלא להיות חזקה ולקוות שהכל יסתדר!
תודה על העידוד
 

אליסקה

New member


תשמעי, אני לא מבינה בזה, אבל אני חושבת שבארץ רופא הריון בסיכון היה לפחות שוקל תפר צווארי בהריון הבא לאור ההריון הראשון. זה משהו שעושים בשלב מאוחר יותר משבוע 8, ואין קשר להפלה הנוכחית, אבל את צריכה להיות מטופלת כהלכה... אגב, אני לא חושבת שיחסי מין יכולים לגרום זיהום.
 

JB217

New member
לא יודעת

לא נראה לי שזה תהליך שעושים ככה על הדרך, קראתי על זה ולא נראה לי שזה מתאים למקרה אבל לא יודעת האמת.. אני בהחלט ארגיש יותר רגוע להיות מטופלת בארץ למרות שגם בארץ שומעת על פאשלות בכל זאת יש את הפאקטור האנושי בסיפור. וכן לגמרי אני צריכה להיות מטופלת כהלכה בגלל זה אני כבר מחכה שנחזור..
ברור שעניין יחסי המין והטיסה זה סתם ספקולציות..
 

פנלאופה

New member
עצוב נורא

כל כך קשה היה לי לקרוא את הדברים שלך, במיוחד הזדהיתי עם ההלם של הפעם השנייה. עברתי שתי הפלות בשבועות מוקדמים, ובפעם הראשונה אובדן בכלל לא היה באופק העולמות האפשריים שלי, זה היה הלם, ברור, אבל התעשתתי די מהר.

העניין היה שבהריון השני, על אף התמוטטות הנאיביות מהפעם הראשונה, עדיין בכלל לא יכולתי לדמיין שזה יקרה שוב, זה נראה היה לי פשוט בלתי אפשרי. אני בכלל לא זוכרת שדאגתי במיוחד, כל כך היה לי ברור שזה לא יקרה לי שוב, אפילו לא נבדקתי איזה חודש ורק אחרי גיליתי שהדופק שהיה - כבר איננו.

בשבילי זה היה חוסר אונים מוחלט. הבנתי שייתכן שלא אצליח להיות אמא. שאין שום ערבות, שום ביטחונות, אף אחד לא יכול להבטיח לי שום דבר. תחושה שאגב לצערי לא התפוגגה עד עכשיו.

אגב, גם אני מתגוררת בגרמניה ושולחת לך מכאן ביום הקריר הזה הרבה חום.
 

JB217

New member
מילה במילה

תודה רבה! אכן יום קריר ותואם לגמרי את מצב הרוח שלי, סתווי משהו...
אם היו אומרים לי את זכירה לעבור את זה ואת זה ואז תהיי אמא היתי עושה את זה בלי למצמץ אבל כמו שרשמת אין ערובות ולכן זה כזה סיוט.
מאחלת לך בשורות טובות בקרוב מאוד ולסיים בידיים מלאות!!!
 
למעלה