חוזר ל-רוז
נדמה לי שלא דברנו על זה פה. לגבי עצמי אני יודע - מתוך התחושה של - מה כבר אפשר להגיד. מה כבר אפשר להוסיף. כמה כבר אפשר לטחון את זה. מודה גם, שעם כל הזעזוע, עם כל עצמת התחושות שהסיפור הזה מעלה - קיימת בי הרגשה של ריחוק, זה "סיפור-מהעיתונים/טלויזיה...". די מתחילתו הסיפור הזה סיקרן את הקטן (כלומר האמצעי, הסנדויץ' - כיתה א') בכל פעם שראה את התמונות שלה בעיתון, שאל מי זו הילדה הזו. מודה - שהתחמקתי מתשובות. רק היום משום מה, הוא נתקל בתמונות מהעיתון של סופהשבוע - התמונות של התיק האדום, וגם תמונה של התינוקת הודיה קדם (שנרצחה לפני כחמש שנים בידי אביה) "מי זה התינוק הזה" הוא שאל, "מה קרה לו?... זו רוז כשהיתה קטנה?" "מי זו רוז" שאלתי אותו, נדהם מכך שהוא מכיר את השם, נדהם מהקישור שהוא עשה. "זו רוז." הוא הצביע ללא היסוס על התמונה שלה, בצד הכתבה (מכתב של רוני קודם, אמהּ של הודיה לרשויות הרווחה) טוב נו - לא פלא שהוא עשה את הקישור הזה. ניסיתי להבין מה הוא כבר יודע, אבל כנראה שהרתיעה שלי לעסוק בנושא הזה, הדביקה גם אותו, ומהר מאוד כבר נוצרו גירויים אחרים, ש-"עזרו" לשנינו לחמוק מההתמודדות הזו. אני לא הראשון שתוהה: איך לעזאזל מסבירים דבר כזה?! הוא כבר נתקל, יודע שיש רוע כזה או אחר בעולם. שה-"עולם" לא תמיד הוגן, שיש חוסר צדק. הוא כבר יודע שלא תמיד הנשיקה של אמא/אבא מעבירה את הכאב. אבל איך מסבירים לילד, שעדיין בונה את מערך המושגים שלו על החיים ועל העולם, שכל דבר נוגע בו, שמכל פיסת מידע על החיים הוא עושה השלכה על עצמו. איך מסבירים, מושג כזה, שלא אמור בשום אופן להיות חלק מעולם המושגים שלו (ושל אף אדם) איך מסבירים שקיימת אפשרות כזו - שהמקום הזה, הכי בטוח, הכי אוהב, הכי אמפטי, הכי מקבל לא רק שיכול להיות מצב שהמקום הזה לא יצליח להגן - אלא שהמקום הזה יכול להוות סכנה בפני עצמו. איך אפשר להגיד את משפט הזה: "התינוקת הזו, אבא/אמא/סבא שלה הרג אותה!"
נדמה לי שלא דברנו על זה פה. לגבי עצמי אני יודע - מתוך התחושה של - מה כבר אפשר להגיד. מה כבר אפשר להוסיף. כמה כבר אפשר לטחון את זה. מודה גם, שעם כל הזעזוע, עם כל עצמת התחושות שהסיפור הזה מעלה - קיימת בי הרגשה של ריחוק, זה "סיפור-מהעיתונים/טלויזיה...". די מתחילתו הסיפור הזה סיקרן את הקטן (כלומר האמצעי, הסנדויץ' - כיתה א') בכל פעם שראה את התמונות שלה בעיתון, שאל מי זו הילדה הזו. מודה - שהתחמקתי מתשובות. רק היום משום מה, הוא נתקל בתמונות מהעיתון של סופהשבוע - התמונות של התיק האדום, וגם תמונה של התינוקת הודיה קדם (שנרצחה לפני כחמש שנים בידי אביה) "מי זה התינוק הזה" הוא שאל, "מה קרה לו?... זו רוז כשהיתה קטנה?" "מי זו רוז" שאלתי אותו, נדהם מכך שהוא מכיר את השם, נדהם מהקישור שהוא עשה. "זו רוז." הוא הצביע ללא היסוס על התמונה שלה, בצד הכתבה (מכתב של רוני קודם, אמהּ של הודיה לרשויות הרווחה) טוב נו - לא פלא שהוא עשה את הקישור הזה. ניסיתי להבין מה הוא כבר יודע, אבל כנראה שהרתיעה שלי לעסוק בנושא הזה, הדביקה גם אותו, ומהר מאוד כבר נוצרו גירויים אחרים, ש-"עזרו" לשנינו לחמוק מההתמודדות הזו. אני לא הראשון שתוהה: איך לעזאזל מסבירים דבר כזה?! הוא כבר נתקל, יודע שיש רוע כזה או אחר בעולם. שה-"עולם" לא תמיד הוגן, שיש חוסר צדק. הוא כבר יודע שלא תמיד הנשיקה של אמא/אבא מעבירה את הכאב. אבל איך מסבירים לילד, שעדיין בונה את מערך המושגים שלו על החיים ועל העולם, שכל דבר נוגע בו, שמכל פיסת מידע על החיים הוא עושה השלכה על עצמו. איך מסבירים, מושג כזה, שלא אמור בשום אופן להיות חלק מעולם המושגים שלו (ושל אף אדם) איך מסבירים שקיימת אפשרות כזו - שהמקום הזה, הכי בטוח, הכי אוהב, הכי אמפטי, הכי מקבל לא רק שיכול להיות מצב שהמקום הזה לא יצליח להגן - אלא שהמקום הזה יכול להוות סכנה בפני עצמו. איך אפשר להגיד את משפט הזה: "התינוקת הזו, אבא/אמא/סבא שלה הרג אותה!"
