חויה לא שיגרתית במהלך טיפול
במקום עבודתי אני מודעת לעובדה שחלק ממטופלי עשויים לקבל סוגים שונים של התקפים ואני יודעת לזהות אותם וערוכה לטיפול במידת הצורך. אך זה פחות הכין אותי למצב שקרה לי השבוע שבו במהלך טיפול פרטני ארנבת ננסית אחת שהיתה באותו רגע על בירכי המטופל-קיבלה בעצמה התקף אפילפטי. השניות הראשונות היו משתקות וכמו שמספרים בסרטים-הזמן עצר עבורי או לפחות היה מאד בהילוך איטי. היא פתאום זינקה בהתכווצות שרירים לא רצונית לריצפה, מגובה של כסא גלגלים של בוגר. פירכסה,הוציאה לשון ועיינים ואח"כ התמתחה והתקשתה בתנוחת מוות. הרמתי אותה והיא היתה קרה וקשה למגע כמו (סליחה על הישירות) גופה שכבר התקשתה. בשניות הראשונות חשבתי שזהו היא הלכה אבל לא הסתדר לי העובדה המהירה כל כך של אובדן החום וההיתקשות. נעזרתי קצת במה שידוע לי שעלי לעשות כאשר חלילה מטופל מקבל התקף ובדקתי שדרכי הנשימה שלה פתוחות,שלא בלעה לשון וחיממתי ועירסלתי אותה בידי עד שנרגעה ולאט לאט נרפתה. רצו לי מהר מחשבות בראש- האם המטופל בטעות חנק אותה או גרם לה פגיעה האם היא אכלה דבר מה רעיל (היתה איתי עוד ארנבת שחלקה איתה כלוב וחששתי האם זה עומד לקרות גם לה) האם היא תמות במהלך הטיפול ואייך עלי להגיב מול המטופל. הרגש שלי הושם בצד והמוח לקח שליטה ודאג קודם כל להנחות אותי בסדר הפעולות להצלת הארנבת והכל באמת בצורה מהירה אם כי התחושה היתה של שעות. לשמחתי לאחר עוד מספר התכווצויות ולאחר ששכבה ,בידיי רפויה במידה כזו שגם אז חשבתי שאין לה סיכוי היא נרגעה וחזרה לעצמה כאילו לא קרה דבר. או אז פניתי למטופל והסברתי לו את אשר ארע. הסברתי לו שאני אוודה שהארנבת תקבל טיפול הולם ונבדוק מדוע זה ארע ואייך נוכל למנוע. אח"כ הנחתי את הארנבת בכלוב העברה שקט מחומם וחשוך שתוכל להרגע , ואז התחיל הלב שלי לפעום וכל החששות והלחץ עלו. והדמעות בעיינים גם. ואמרתי למטופל שמאד מאד נבהלתי ושדאגתי ושאני עדיין דואגת לשלומה. ושעזר לי שלא הייתי לבד ושהוא היה איתי וביקשתי ממנו אם הוא יכול להחזיק את ידי כדי שארגע. כאן עושה הפסקה ומספרת לכם שמדובר במטופל לא צעיר שכמעט ואינו רואה,אינו מדבר וכמעט שאינו מבין כאשר מדברים איתו -מבחינת קליטת שפה, אבל כן מבין ורגיש לאינטונציה של הדיבור (כמו זר בארץ זרה לגמרי) ובעל קשיים מוטורים עצומים שאינו יכול להזיז את כל גפיו ומתקשה אפילו בפתיחת אצבעות כף היד. אז אותו מטופל פתח את היד ואצבעותיו נסגרו על ידי והחזיקו אותה בחוזקה, לא מתוך ספאזם אלא מתוך כוונה. אני לא יכולה אפילו להתחיל ולתאר את הרגשתי באותו רגע. בליל של לחץ ודאגה וחשש והקלה ותדהמה ושמחה. אלו הרגעים האלו שלמרות כל הקשיים , ויש בהחלט יש, גורמים לחשוב שאני במקום הנכון. ושכל המאמץ שווה. תודה שהקשבתם דפי נ.ב. הארנבת נבדקה ע"י וטרינר ונמצאת כרגע בהשגחה
במקום עבודתי אני מודעת לעובדה שחלק ממטופלי עשויים לקבל סוגים שונים של התקפים ואני יודעת לזהות אותם וערוכה לטיפול במידת הצורך. אך זה פחות הכין אותי למצב שקרה לי השבוע שבו במהלך טיפול פרטני ארנבת ננסית אחת שהיתה באותו רגע על בירכי המטופל-קיבלה בעצמה התקף אפילפטי. השניות הראשונות היו משתקות וכמו שמספרים בסרטים-הזמן עצר עבורי או לפחות היה מאד בהילוך איטי. היא פתאום זינקה בהתכווצות שרירים לא רצונית לריצפה, מגובה של כסא גלגלים של בוגר. פירכסה,הוציאה לשון ועיינים ואח"כ התמתחה והתקשתה בתנוחת מוות. הרמתי אותה והיא היתה קרה וקשה למגע כמו (סליחה על הישירות) גופה שכבר התקשתה. בשניות הראשונות חשבתי שזהו היא הלכה אבל לא הסתדר לי העובדה המהירה כל כך של אובדן החום וההיתקשות. נעזרתי קצת במה שידוע לי שעלי לעשות כאשר חלילה מטופל מקבל התקף ובדקתי שדרכי הנשימה שלה פתוחות,שלא בלעה לשון וחיממתי ועירסלתי אותה בידי עד שנרגעה ולאט לאט נרפתה. רצו לי מהר מחשבות בראש- האם המטופל בטעות חנק אותה או גרם לה פגיעה האם היא אכלה דבר מה רעיל (היתה איתי עוד ארנבת שחלקה איתה כלוב וחששתי האם זה עומד לקרות גם לה) האם היא תמות במהלך הטיפול ואייך עלי להגיב מול המטופל. הרגש שלי הושם בצד והמוח לקח שליטה ודאג קודם כל להנחות אותי בסדר הפעולות להצלת הארנבת והכל באמת בצורה מהירה אם כי התחושה היתה של שעות. לשמחתי לאחר עוד מספר התכווצויות ולאחר ששכבה ,בידיי רפויה במידה כזו שגם אז חשבתי שאין לה סיכוי היא נרגעה וחזרה לעצמה כאילו לא קרה דבר. או אז פניתי למטופל והסברתי לו את אשר ארע. הסברתי לו שאני אוודה שהארנבת תקבל טיפול הולם ונבדוק מדוע זה ארע ואייך נוכל למנוע. אח"כ הנחתי את הארנבת בכלוב העברה שקט מחומם וחשוך שתוכל להרגע , ואז התחיל הלב שלי לפעום וכל החששות והלחץ עלו. והדמעות בעיינים גם. ואמרתי למטופל שמאד מאד נבהלתי ושדאגתי ושאני עדיין דואגת לשלומה. ושעזר לי שלא הייתי לבד ושהוא היה איתי וביקשתי ממנו אם הוא יכול להחזיק את ידי כדי שארגע. כאן עושה הפסקה ומספרת לכם שמדובר במטופל לא צעיר שכמעט ואינו רואה,אינו מדבר וכמעט שאינו מבין כאשר מדברים איתו -מבחינת קליטת שפה, אבל כן מבין ורגיש לאינטונציה של הדיבור (כמו זר בארץ זרה לגמרי) ובעל קשיים מוטורים עצומים שאינו יכול להזיז את כל גפיו ומתקשה אפילו בפתיחת אצבעות כף היד. אז אותו מטופל פתח את היד ואצבעותיו נסגרו על ידי והחזיקו אותה בחוזקה, לא מתוך ספאזם אלא מתוך כוונה. אני לא יכולה אפילו להתחיל ולתאר את הרגשתי באותו רגע. בליל של לחץ ודאגה וחשש והקלה ותדהמה ושמחה. אלו הרגעים האלו שלמרות כל הקשיים , ויש בהחלט יש, גורמים לחשוב שאני במקום הנכון. ושכל המאמץ שווה. תודה שהקשבתם דפי נ.ב. הארנבת נבדקה ע"י וטרינר ונמצאת כרגע בהשגחה