חוכמת חיים
- פותח הנושא צביקה38
- פורסם בתאריך
משמעות ההצלחה - חומר למחשבה...
משהו שקיבלתי לפני זמן קצר, קראתי- אהבתי, ומקווה שגם אתכם זה יתפוס. (לדעת להוקיר אנשים על מה שהם ולא על סמך התארים שאין\יש להם...) "משמעות ההצלחה"- מאת נתן רוזנברג הציעו לאישתי לנהל את לנהל את קומפלקס עזריאלי, אבל היא סירבה. בצהריו של יום אביב, נסענו בדרך השלום לכוון תל-אביב. אני מאחורי ההגה, וחברי מאיר במושב הנוסע, שומעים מוסיקה, מדברים על דא ועל הא ועל שום דבר מיוחד. לפנינו אט אט הלכו והתגלו מגדלי עזריאלי במלא תפארתם, מזדקרים אל-על בצורת משולש ועיגול. אני מביט לעבר מאיר, הוא יושב שקט ורגוע מסתכל קדימה מבעד לשמשה הקדמית. אני מחליט לחמם את האוירה. "אתה יודע שהציעו לאישתי, יעל, לנהל את כל הקומפלקס של עזריאלי"? הוא מיד הזדקף במושב, מחודד אזניים. ידעתי שזה יתפוס אותו. "לא. לא סיפרת לי - מתי הציעו? - זאת אומרת, למה אתה מתכוון בקומפלקס עזריאלי?" "את כל הקומפלקס" אני עונה בנון-שלאנטיות ומצביע קדימה לעבר המגדלים שלפנינו. "הציעו לה להיות מנהלת ראשית של החטיבה שאחראית על הבניינים, הקַניון, הבנייה של הבניין השלישי - בקיצור כל הקומפלקס". עיניו של מאיר אורו. הלסת התחתונה שלו כמעט והגיעה לרצפה. בהינף מכחול של כמה מילים, יעל הפכה מעוד סתם מישהי, לתופעה מכובדת וראויה להערצה. ידעתי למי אני מספר את זה. מאיר, חברי הטוב וה"וורקוהוליק" משכבר הימים, בוגר מצטיין של סיירת מטכ"ל / טיול בעולם / תואר-ראשון ושני במנהל עסקים, ובעל עתיד מבטיח בחברת ההיי-טק בה הוא עובד. "אתה עובד עלי - באמת הציעו לה?" הוא מנסה את מזלו לפני שהוא מקטלג את יעל, אישתי, ברמת V.I.P , כיקירת האנושות, וכתפארת מדינת-ישראל. "כן. באמת הציעו!" אני עונה בביטחון. העובדות עומדות לצידי, אכן הוצע לאישתי לנהל את הקומפלקס. "ומה היא אמרה?" "היא סירבה. היא לא לקחה את התפקיד. היא אמרה שהיא מעדיפה להישאר בבית." פניו הרצינו, אך האור שבעיניו לא דהה. שמעתי את גלגלי השיניים במוחו עובדים בתאוצה מלאה. עסקים... כסף... ניהול... יעל... טיסות לחו"ל... קריירה... הצלחה... וול-סטריט... "באמת הציעו לה...?" הוא ספק שאל ספק תהה בינו לבין עצמו. "כן. באמת הציעו לה..." עניתי בפסקנות והנהנתי בראשי. "זאת אומרת... אני הצעתי לה..." - הוא סובב את מבטו אלי, ואני המשכתי - "פעם נסענו בנתיבי-איילון וראינו את המגדלים בוהקים בלילה, ואז הצעתי לה לנהל את הקומפלקס והיא אמרה שהיא לא רוצה. לא שבאמת יש לי איזה מילה אצל עזריאלי - אבל בכל זאת אפשר לומר שהציעו לה..." מאיר התחיל לצחוק צחוק משַחְרר. נראה שהוקל לו. "תודֶה שלא שיקרתי - רק אמרתי שהציעו לה..." צחקתי גם אני. "אתה יודע למה אני צוחק?" הוא שאל. "אני צוחק בעיקר על עצמי. אתה לא מתאר לך איך פתאום הסתכלתי על יעל בצורה שונה לגמרי למשך כמה רגעים. היא פתאום הפכה עבורי למושא הערצה. התחלתי לרגע לבדוק את החיים שלי. הרגשתי קצת מבוזבז ו'לא-יוצלח' לעומתה" "כבר אמרתי לך שאתה וורקוהוליק...?" שאלתי וחייכתי אליו. "אמרת... אמרת..." הוא חייך והניף את ידו במחוות ביטול. קנה המידה להצלחה שכאומרים על מישהו, "פלוני הוא אדם מאוד מצליח", למה מתכוונים? התשובה היא אחת ויחידה בימינו, מתכוונים לכסף או לקריירה שלו. "הוא מאוד מצליח - הוא עשה מליונים בשנה שעברה / הוא מנהל ראשי בחברה גדולה / הוא קודם לדרגת מנכ"ל וכו'". האם שמעתם אי-פעם מישהו אומר "הוא אדם מאוד מצליח - הוא אבא נהדר ובעל תומך." או אולי "היא אישה מאוד מצליחה - היא מגדלת משפחה לתפארת ויש לה ילדים מחונכים וטובי-לב". או אולי "הוא איש מאוד מצליח - בכל פעם שאני פוגש אותו אני מרגיש שהוא התפתח ורכש עוד חכמה ומידות טובות." בוודאי שלא שמעתם! בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו - אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב הכלכלי של האדם. למה? מפני שקנה המידה החברתי שלנו להצלחה הוא מצב הקריירה או חשבון-הבנק של האדם הנידון. בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו - אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב התעסוקתי / כלכלי של האדם - אחרת מדוע האסוציאציה הראשונה שלנו להצלחה היא הארנק? אך האם זהו באמת הדבר החשוב ביותר בחיים? האם אנחנו באמת מאמינים שהמצב הכלכלי של האדם הוא הערך הגדול ביותר בחייו? בוודאי שלא. כל אדם בר-דעת יודה כי המשפחה שלו חשובה לו יותר מאשר הקריירה. כל אדם שפוי יתפטר מעבודתו בכדי לעזור לבן משפחה חולה. אם כן, מדוע אנו נותנים את החשיבות העליונה לעבודה? מדוע חברי מאיר פתאום ראה באור חדש את יעל? האם כך הוא היה מתפעל ממנה אם הייתי מספר לו עד כמה אני חושב שהיא אמא טובה? אז מה אתם עושים בחיים? אנחנו צריכים לשנות את אופן החשיבה שלנו על החיים ועל הדרך בה אנו רואים ומגדירים את עצמנו. חז"ל מלמדים אותנו: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי" - הפוך את לימוד החיים לעיסוקך העיקרי, ואת המקצוע שלך למשני. אנחנו מורגלים, על-פי החשיבה החברתית שלנו, לזהות את עצמנו עם המקצוע שלנו, למרות שאנו יודעים שזה לא הדבר החשוב ביותר בחיינו. קחו לכם כמה דקות של שקט, וערכו רשימה של הדברים החשובים לכם ביותר בחיים, ואז קדמו את הדברים האלו לחזית הגדרתכם העצמית. ואז... בפעם הבאה ששאולים אתכם מה אתם עושים בחיים, אל תשלפו מיד מתוך אינרציה את המקצוע שלכם. זהו עצמכם עם הדברים החשובים לכם באמת בחיים. *** ובתור בעל ההצעה... אני מוכן להתחיל... מי אני? קוראים לי נתן. ומה אני עושה בחיים? ובכן... אני אדם נשוי ואבא לילדים. אני משתדל בכל יום ללמוד ולהחכים ולעשות מעשים טובים, וזה לא תמיד מצליח לי... אני שואף להיות אדם מוסרי כמה שיותר ומוכן להשקיע בכך זמן ולימוד... אני אוהב להאזין למוסיקה וללכת לראות את הים - ואני גם מתכנת מחשבים שלפעמים כותב מאמרים ושולח לאתר של 'אש-התורה'... ומה אתם עושים בחיים? " מכיר כאלו שצריכים להפנים את הנושא, מפני שהם רואים אנשים רק דרך המסגרת של תעודות ותארים, ולועגים לאלו שאין להם. בכל מקרה, אני - אהבתי.
משהו שקיבלתי לפני זמן קצר, קראתי- אהבתי, ומקווה שגם אתכם זה יתפוס. (לדעת להוקיר אנשים על מה שהם ולא על סמך התארים שאין\יש להם...) "משמעות ההצלחה"- מאת נתן רוזנברג הציעו לאישתי לנהל את לנהל את קומפלקס עזריאלי, אבל היא סירבה. בצהריו של יום אביב, נסענו בדרך השלום לכוון תל-אביב. אני מאחורי ההגה, וחברי מאיר במושב הנוסע, שומעים מוסיקה, מדברים על דא ועל הא ועל שום דבר מיוחד. לפנינו אט אט הלכו והתגלו מגדלי עזריאלי במלא תפארתם, מזדקרים אל-על בצורת משולש ועיגול. אני מביט לעבר מאיר, הוא יושב שקט ורגוע מסתכל קדימה מבעד לשמשה הקדמית. אני מחליט לחמם את האוירה. "אתה יודע שהציעו לאישתי, יעל, לנהל את כל הקומפלקס של עזריאלי"? הוא מיד הזדקף במושב, מחודד אזניים. ידעתי שזה יתפוס אותו. "לא. לא סיפרת לי - מתי הציעו? - זאת אומרת, למה אתה מתכוון בקומפלקס עזריאלי?" "את כל הקומפלקס" אני עונה בנון-שלאנטיות ומצביע קדימה לעבר המגדלים שלפנינו. "הציעו לה להיות מנהלת ראשית של החטיבה שאחראית על הבניינים, הקַניון, הבנייה של הבניין השלישי - בקיצור כל הקומפלקס". עיניו של מאיר אורו. הלסת התחתונה שלו כמעט והגיעה לרצפה. בהינף מכחול של כמה מילים, יעל הפכה מעוד סתם מישהי, לתופעה מכובדת וראויה להערצה. ידעתי למי אני מספר את זה. מאיר, חברי הטוב וה"וורקוהוליק" משכבר הימים, בוגר מצטיין של סיירת מטכ"ל / טיול בעולם / תואר-ראשון ושני במנהל עסקים, ובעל עתיד מבטיח בחברת ההיי-טק בה הוא עובד. "אתה עובד עלי - באמת הציעו לה?" הוא מנסה את מזלו לפני שהוא מקטלג את יעל, אישתי, ברמת V.I.P , כיקירת האנושות, וכתפארת מדינת-ישראל. "כן. באמת הציעו!" אני עונה בביטחון. העובדות עומדות לצידי, אכן הוצע לאישתי לנהל את הקומפלקס. "ומה היא אמרה?" "היא סירבה. היא לא לקחה את התפקיד. היא אמרה שהיא מעדיפה להישאר בבית." פניו הרצינו, אך האור שבעיניו לא דהה. שמעתי את גלגלי השיניים במוחו עובדים בתאוצה מלאה. עסקים... כסף... ניהול... יעל... טיסות לחו"ל... קריירה... הצלחה... וול-סטריט... "באמת הציעו לה...?" הוא ספק שאל ספק תהה בינו לבין עצמו. "כן. באמת הציעו לה..." עניתי בפסקנות והנהנתי בראשי. "זאת אומרת... אני הצעתי לה..." - הוא סובב את מבטו אלי, ואני המשכתי - "פעם נסענו בנתיבי-איילון וראינו את המגדלים בוהקים בלילה, ואז הצעתי לה לנהל את הקומפלקס והיא אמרה שהיא לא רוצה. לא שבאמת יש לי איזה מילה אצל עזריאלי - אבל בכל זאת אפשר לומר שהציעו לה..." מאיר התחיל לצחוק צחוק משַחְרר. נראה שהוקל לו. "תודֶה שלא שיקרתי - רק אמרתי שהציעו לה..." צחקתי גם אני. "אתה יודע למה אני צוחק?" הוא שאל. "אני צוחק בעיקר על עצמי. אתה לא מתאר לך איך פתאום הסתכלתי על יעל בצורה שונה לגמרי למשך כמה רגעים. היא פתאום הפכה עבורי למושא הערצה. התחלתי לרגע לבדוק את החיים שלי. הרגשתי קצת מבוזבז ו'לא-יוצלח' לעומתה" "כבר אמרתי לך שאתה וורקוהוליק...?" שאלתי וחייכתי אליו. "אמרת... אמרת..." הוא חייך והניף את ידו במחוות ביטול. קנה המידה להצלחה שכאומרים על מישהו, "פלוני הוא אדם מאוד מצליח", למה מתכוונים? התשובה היא אחת ויחידה בימינו, מתכוונים לכסף או לקריירה שלו. "הוא מאוד מצליח - הוא עשה מליונים בשנה שעברה / הוא מנהל ראשי בחברה גדולה / הוא קודם לדרגת מנכ"ל וכו'". האם שמעתם אי-פעם מישהו אומר "הוא אדם מאוד מצליח - הוא אבא נהדר ובעל תומך." או אולי "היא אישה מאוד מצליחה - היא מגדלת משפחה לתפארת ויש לה ילדים מחונכים וטובי-לב". או אולי "הוא איש מאוד מצליח - בכל פעם שאני פוגש אותו אני מרגיש שהוא התפתח ורכש עוד חכמה ומידות טובות." בוודאי שלא שמעתם! בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו - אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב הכלכלי של האדם. למה? מפני שקנה המידה החברתי שלנו להצלחה הוא מצב הקריירה או חשבון-הבנק של האדם הנידון. בוודאי שאנו מעריכים תכונות נוספות של האנשים סביבנו - אבל את גולת הכותרת אנו נותנים למצב התעסוקתי / כלכלי של האדם - אחרת מדוע האסוציאציה הראשונה שלנו להצלחה היא הארנק? אך האם זהו באמת הדבר החשוב ביותר בחיים? האם אנחנו באמת מאמינים שהמצב הכלכלי של האדם הוא הערך הגדול ביותר בחייו? בוודאי שלא. כל אדם בר-דעת יודה כי המשפחה שלו חשובה לו יותר מאשר הקריירה. כל אדם שפוי יתפטר מעבודתו בכדי לעזור לבן משפחה חולה. אם כן, מדוע אנו נותנים את החשיבות העליונה לעבודה? מדוע חברי מאיר פתאום ראה באור חדש את יעל? האם כך הוא היה מתפעל ממנה אם הייתי מספר לו עד כמה אני חושב שהיא אמא טובה? אז מה אתם עושים בחיים? אנחנו צריכים לשנות את אופן החשיבה שלנו על החיים ועל הדרך בה אנו רואים ומגדירים את עצמנו. חז"ל מלמדים אותנו: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי" - הפוך את לימוד החיים לעיסוקך העיקרי, ואת המקצוע שלך למשני. אנחנו מורגלים, על-פי החשיבה החברתית שלנו, לזהות את עצמנו עם המקצוע שלנו, למרות שאנו יודעים שזה לא הדבר החשוב ביותר בחיינו. קחו לכם כמה דקות של שקט, וערכו רשימה של הדברים החשובים לכם ביותר בחיים, ואז קדמו את הדברים האלו לחזית הגדרתכם העצמית. ואז... בפעם הבאה ששאולים אתכם מה אתם עושים בחיים, אל תשלפו מיד מתוך אינרציה את המקצוע שלכם. זהו עצמכם עם הדברים החשובים לכם באמת בחיים. *** ובתור בעל ההצעה... אני מוכן להתחיל... מי אני? קוראים לי נתן. ומה אני עושה בחיים? ובכן... אני אדם נשוי ואבא לילדים. אני משתדל בכל יום ללמוד ולהחכים ולעשות מעשים טובים, וזה לא תמיד מצליח לי... אני שואף להיות אדם מוסרי כמה שיותר ומוכן להשקיע בכך זמן ולימוד... אני אוהב להאזין למוסיקה וללכת לראות את הים - ואני גם מתכנת מחשבים שלפעמים כותב מאמרים ושולח לאתר של 'אש-התורה'... ומה אתם עושים בחיים? " מכיר כאלו שצריכים להפנים את הנושא, מפני שהם רואים אנשים רק דרך המסגרת של תעודות ותארים, ולועגים לאלו שאין להם. בכל מקרה, אני - אהבתי.
תודה מעומק הלב...
תודה על ששיתפת אותנו במאמר חשוב זה. לצערנו, רוב בני האדם אכן שופטים ומקטלגים אנשים על פי מדדי הצלחה חומריים. אולי דרך מקצוע האימון נוכל אנו לתרום לניטרול השיפוטיות ולטיפוח סדרי עדיפויות שונים בחיים, אולי נוכל אנחנו יחד עם מתאמנינו לעבור מתודעת האגו והחומרנות לתודעת הלב, הנתינה והאהבה כדי ליצור חיים שלווים ומספקים יותר.
תודה על ששיתפת אותנו במאמר חשוב זה. לצערנו, רוב בני האדם אכן שופטים ומקטלגים אנשים על פי מדדי הצלחה חומריים. אולי דרך מקצוע האימון נוכל אנו לתרום לניטרול השיפוטיות ולטיפוח סדרי עדיפויות שונים בחיים, אולי נוכל אנחנו יחד עם מתאמנינו לעבור מתודעת האגו והחומרנות לתודעת הלב, הנתינה והאהבה כדי ליצור חיים שלווים ומספקים יותר.
אם אנחנו מדברים כאן שפה אימונית
אז בואו נעריך בני אדם על פי היכולת שלהם ללכת אחרי צו ליבם. אחרי הרצונות שלהם אחרי הערכים ואבני היסוד מהם ייבנה נתיב חייהם. אם אשה נשארת בבית כי מה שחשוב לה בחיים הוא גידול הילדים ושום דבר מעבר לזה, והיא בוחרת בכך בעצמה, בתודעה ובהחלטה מלאה (ולא מפני שבעלה בחר כך, הוריה בחרו כך או מפני שהחיים דחפו אותה לשם) אזי כל הכבוד. אם אשה אחרת בוחרת לרכוש השכלה, לצאת לעבודה, לקדם קריירה ואולי אף לזכות בתארים כאלה ואחרים ותוך כדי - גם לגדל ילדים לתפארת. אם היא מתאמצת כדי לממש את כל מטרות החיים שלה, שוקדת על פיתוח עצמי שלה במקביל לפיתוח המשפחה, כי היא מאמינה בשילוב - אזי כל הכבוד. אם גבר בוחר לממש את עצמו דרך הקריירה, או גבר בוחר לממש את עצמו דרך עוצמה כלכלית או בוחר לשבת בים ולכתוב מאמרים ובלבד שהוא בוחר וממש את בחירתו - אז כל הכבוד. אין קשר לתארים רבותי. גם לא להצלחה חומרית. בל נבוז גם לאלה. מי שזכה בתואר או חיזק את יכולותיו הכלכליות בדרך כלל עבד קשה מאד כדי להשיג אותם. לא הייתי מזלזלת באלה. להיפך... רק טוב ענת
אז בואו נעריך בני אדם על פי היכולת שלהם ללכת אחרי צו ליבם. אחרי הרצונות שלהם אחרי הערכים ואבני היסוד מהם ייבנה נתיב חייהם. אם אשה נשארת בבית כי מה שחשוב לה בחיים הוא גידול הילדים ושום דבר מעבר לזה, והיא בוחרת בכך בעצמה, בתודעה ובהחלטה מלאה (ולא מפני שבעלה בחר כך, הוריה בחרו כך או מפני שהחיים דחפו אותה לשם) אזי כל הכבוד. אם אשה אחרת בוחרת לרכוש השכלה, לצאת לעבודה, לקדם קריירה ואולי אף לזכות בתארים כאלה ואחרים ותוך כדי - גם לגדל ילדים לתפארת. אם היא מתאמצת כדי לממש את כל מטרות החיים שלה, שוקדת על פיתוח עצמי שלה במקביל לפיתוח המשפחה, כי היא מאמינה בשילוב - אזי כל הכבוד. אם גבר בוחר לממש את עצמו דרך הקריירה, או גבר בוחר לממש את עצמו דרך עוצמה כלכלית או בוחר לשבת בים ולכתוב מאמרים ובלבד שהוא בוחר וממש את בחירתו - אז כל הכבוד. אין קשר לתארים רבותי. גם לא להצלחה חומרית. בל נבוז גם לאלה. מי שזכה בתואר או חיזק את יכולותיו הכלכליות בדרך כלל עבד קשה מאד כדי להשיג אותם. לא הייתי מזלזלת באלה. להיפך... רק טוב ענת
ועוד מלה על הנושא
צריך להיזהר, לעניות דעתי, גם משיפוט הפוך. לפעמים, מתוך כוונה טובה אנחנו פונים לקיצוניות ההפוכה וחוטאים לאנשים חרוצים, אמיצים ו... מצליחים. בשם האידיאולוגיה של "אל תשפטו את מי שלא..." אנחנו שופטים את מי שכן. מזלזלים אפילו קצת שונאים (כן, את בעלי התארים, את אלו שמרוויחים יפה (בעבור יכולת גבוהה שלהם) וכו'). אנחנו לא זוכרים כמה קשה הם עובדים ומתייחסים לזה כאילו נפל עליהם עץ של מזל. אז לא רבותי. זה לא עץ של מזל. ברוב המקרים, אם תסתכלו סביבכם, אלו שהצליחו הם אלו שעבדו קשה, לאורך זמן. אלו שראו את האופק וידעו שיש עוד הרבה מאחוריו אלו שמצליחים לגדל ילדים מחונכים ולהיות אנשי משפחה אבל מצליחים לעשות עוד כמה דברים בחיים. סליחה - אני מעריכה אותם מאד. ענת
צריך להיזהר, לעניות דעתי, גם משיפוט הפוך. לפעמים, מתוך כוונה טובה אנחנו פונים לקיצוניות ההפוכה וחוטאים לאנשים חרוצים, אמיצים ו... מצליחים. בשם האידיאולוגיה של "אל תשפטו את מי שלא..." אנחנו שופטים את מי שכן. מזלזלים אפילו קצת שונאים (כן, את בעלי התארים, את אלו שמרוויחים יפה (בעבור יכולת גבוהה שלהם) וכו'). אנחנו לא זוכרים כמה קשה הם עובדים ומתייחסים לזה כאילו נפל עליהם עץ של מזל. אז לא רבותי. זה לא עץ של מזל. ברוב המקרים, אם תסתכלו סביבכם, אלו שהצליחו הם אלו שעבדו קשה, לאורך זמן. אלו שראו את האופק וידעו שיש עוד הרבה מאחוריו אלו שמצליחים לגדל ילדים מחונכים ולהיות אנשי משפחה אבל מצליחים לעשות עוד כמה דברים בחיים. סליחה - אני מעריכה אותם מאד. ענת
ובכל זאת הערה קטנה
הבעיה היא לא אם מעריכים בעלי תארים ובעלי מעמד כזה או אחר.אין ספק שהם ראויים להערכה. הבעיה היא שההתייחסות של רוב האנשים בחברה (החומרנית שלנו) גם לגבי אנשים שהם מכירים מקרוב נקבעת לפי מדדים של ממון - משכורת, מעמד. אדם יכול להתאמץ מאד בעבודתו, לגלות אחריות,מסירות, חריצות, יוזמה, ענייניות וכדומה, אבל את ההערכה החברתית הוא יקבל, למרבה הצער, על פי תלוש המשכורת שלו או על פי המעמד שלו. אני סבורה שתפקיד ההורים הוא לחנך, בין היתר, להעריך את האדם, את מאמציו, את ההשקעה שמשקיע לצד ההישגים שמגיע אליהם. (אין להתעלם מן ההשגים). אבל כשההורים עצמם עסוקים בבניית קריירה, ובמקום לגדל את ילדיהם, לשמוע אותם, להכיר אותם, להבין אותם, הם דואגים לפצות אותם במתנות חומריות, המסר ברור. רותי א מאמנת אישית בכתיבה
הבעיה היא לא אם מעריכים בעלי תארים ובעלי מעמד כזה או אחר.אין ספק שהם ראויים להערכה. הבעיה היא שההתייחסות של רוב האנשים בחברה (החומרנית שלנו) גם לגבי אנשים שהם מכירים מקרוב נקבעת לפי מדדים של ממון - משכורת, מעמד. אדם יכול להתאמץ מאד בעבודתו, לגלות אחריות,מסירות, חריצות, יוזמה, ענייניות וכדומה, אבל את ההערכה החברתית הוא יקבל, למרבה הצער, על פי תלוש המשכורת שלו או על פי המעמד שלו. אני סבורה שתפקיד ההורים הוא לחנך, בין היתר, להעריך את האדם, את מאמציו, את ההשקעה שמשקיע לצד ההישגים שמגיע אליהם. (אין להתעלם מן ההשגים). אבל כשההורים עצמם עסוקים בבניית קריירה, ובמקום לגדל את ילדיהם, לשמוע אותם, להכיר אותם, להבין אותם, הם דואגים לפצות אותם במתנות חומריות, המסר ברור. רותי א מאמנת אישית בכתיבה
איך אמרת...
"אין קשר לתארים" ה....אומנם ? אבל קצת לפני זה, כל מה שטענת, נשמע נהדר, נכון ולגיטימי. אם מישהו הולך אחרי צו ליבו, אזי כל מה שיבחר, הוא לטענתך, בסדר, נכון ו"כל הכבוד". לא כל כך הבנתי את הקשר לכתוב בכתבה. ואם הוא בחר ללכת בדרך האסור, לגנוב למשל, גם זה בסדר ? אגב - אין דבר רע בתארים, נהפוכו, ומי כמוך יודע זאת. הטענה היתה שלעיתים, לא אצל כולנו, אבל רובנו "חוטאים" כשאנו מנסים לדמיין את האדם שעומד לפנינו, לרוב על פי התארים או הדרגות שלו וכו.. ולא משנה אם האדם הזה הוא טכנאי פשוט בצוות קרקע באחת מטייסות חיל האוויר, או טייס מסוקים עלום דרגה ופנים. שאלה, אם היית צריכה לשבת בארוע כלכלי כלשהו , ליד שולחן שבו יושבות נשים שהגיעו לארוע הזה, ואת לא יודעת כלום עליהן, כשעל השולחן של קבוצה אחת מונח שלט גדול שכתוב עליו, "סגל - אפנה מעולם אחר", לעומת, שולחן אחר של נשים, שעל השולחן שלהן מונח שלט שכתוב עליו, "הסגל האקדמי אוניברסיטת חיפה", עם יד על הלב, היכן את היית בוחרת לשבת ?? משום מה יש לי תחושה שהתשובה ידועה.. וגם זה בסדר.
"אין קשר לתארים" ה....אומנם ? אבל קצת לפני זה, כל מה שטענת, נשמע נהדר, נכון ולגיטימי. אם מישהו הולך אחרי צו ליבו, אזי כל מה שיבחר, הוא לטענתך, בסדר, נכון ו"כל הכבוד". לא כל כך הבנתי את הקשר לכתוב בכתבה. ואם הוא בחר ללכת בדרך האסור, לגנוב למשל, גם זה בסדר ? אגב - אין דבר רע בתארים, נהפוכו, ומי כמוך יודע זאת. הטענה היתה שלעיתים, לא אצל כולנו, אבל רובנו "חוטאים" כשאנו מנסים לדמיין את האדם שעומד לפנינו, לרוב על פי התארים או הדרגות שלו וכו.. ולא משנה אם האדם הזה הוא טכנאי פשוט בצוות קרקע באחת מטייסות חיל האוויר, או טייס מסוקים עלום דרגה ופנים. שאלה, אם היית צריכה לשבת בארוע כלכלי כלשהו , ליד שולחן שבו יושבות נשים שהגיעו לארוע הזה, ואת לא יודעת כלום עליהן, כשעל השולחן של קבוצה אחת מונח שלט גדול שכתוב עליו, "סגל - אפנה מעולם אחר", לעומת, שולחן אחר של נשים, שעל השולחן שלהן מונח שלט שכתוב עליו, "הסגל האקדמי אוניברסיטת חיפה", עם יד על הלב, היכן את היית בוחרת לשבת ?? משום מה יש לי תחושה שהתשובה ידועה.. וגם זה בסדר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.