אבל יש לי הרגשה שברגע שמישהו יחטוף להם בשטח (או גם לא בשטח...) התקף הם ייסוגו מהחלטתם. כמובן שמדובר במחלה שיכולה להיות מסוכנת אם יוצאת מאיזון והתקווה שלי שבאמת ידעו בצה"ל לשמור טוב טוב על הבריאות שלהם.
אם אני לא טועה כשאני התגייסתי אז בדיוק שינו את הצליאק ממחלה שמקבלים עליה פרופיל עורפי למחלה שפוסלת שירות. אז נקווה שהם לא יחזרו בהם שוב.
שוב יש לי קצת נגיעה בנושא .. צליאק זה לא "אני לא יאכל לחם" חולה צליאק לא יכול לאכול גם בוטנים מאריזה רגילה כי זה נגע בגלוטן.
זה לקחת סיכון גדול מידי ויש לי הרגשה שמספיק מפקד אחד טמבל וזה יגמר באסון
היו מחזורים שחולי צליאק עשו בה"ד 1 רגיל.
בה"ד 12 יש מעט מאוד תקנים שרובם לא מיועדים למתנדבים (כל מיני אנשים בני 30+ עם תואר שני ומעלה) ולכן בשביל לצאת לבה"ד 12 צריך הרבה מעבר חתימה של רופא.
כל מי שאני מכירה שהצליח לצאת (כולל אותי) הבעיה לא הייתה להשיג חתימה רפואית של ענף רות"ם אלא להשיג תקן לבה"ד 12 בתוך החיל - שזה בעיקר כמה לאל"מ ולסא"ל שלך יש כוח.