חולת אלייצהיימר שהלכה לאיבוד ברעננה

[justme007]

חולת אלייצהיימר שהלכה לאיבוד ברעננה

קראתי את זה ב YNET על הבוקר: המשטרה עורכת חיפושים בסיוע מתנדבים אחר נעמי שוובל, תושבת רעננה בת 82, הנעדרת מאז אתמול בצהריים. שוובל, חולת אלצהיימר, עלתה לארץ מקנדה לפני כמה והיא דוברת אנגלית בלבד. תיאורה: 1.64 מטר, צבע שיערה בהיר-שטני ועיניה ירוקות. לבשה חצאית כחולה וסוודר כחול-לבן וברשותה תיק כתף שחור. כל היודע דבר על מקום הימצאה מתבקש ליצור קשר עם מוקד 100 או עם המשפחה בטלפון 054-6422777

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif זה הסיוט הכי גדול שלי

חולה אלצהיימר שהולך לאיבוד זה ממש פחד אלוהים. בכל פעם שאני קוראת על מישהו כזה שמחפשים אותו לבי ממש נכמר מצער. וזה קורה בגלל מצבים שאין מי שיטפל בקשיש המסכן או שהמשפחה מתכחשת לבעיה ומנסה להתעלם ממנה עד שקורה משהו מצער כזה שנותן לכולם את ה"בום" ואז מתחילים להבין שיש להם בעיה. אני מאוד מקווה ומתפללת שהאישה המסכנה תימצא במהרה ושימצאו לה סידור מתאים. זה עוד יותר נורא כשמתברר שהאישה עולה חדשה ואינה מדברת את השפה... אוי, אוי, אוי, אני מתחננת אל כל משפחות חולי האלצהיימר, אל תתנו ליקיריכם לצאת לבד מהבית אפילו אם הם עדיין במצב שהם מסתדרים לבד ומסוגלים לצאת ולבוא. הבלבול יכול לקרות ביום בהיר אחד ללא כל אזהרה מוקדמת. אל תתנו צ'אנס לזה לקרות בכלל. ג'סטמי יקירתי, מה שלומך ומה שלום אמך היקרה? מזמן לא ראינו אותך בפורום. אני מקווה שהכל בסדר אצלך ושאת נהנית מהדירה ומהחיים החדשים שלך...

 

[eti911]

לא תמיד רק בגלל שהמשפחה מתכחשת..

סבתא שלי גרה אצל הוריי במשך חצי שנה, של תחילת המחלה. (זה קרה בדיוק אחרי שסבא שלי נפטר..) הם חפשו לה מקום מתאים, בו היא תוכל לקבל טיפול תרופתי וסיעודי. יום אחד אמי שכחה לנעול את הדלת, וסבתא פשוט הלכה לאיבוד. היא הגיעה לרמת גן (מבני ברק) איכשהו... מיד אחר כך, כשמצאו אותה, אישפזו אותה.... וכמובן- מצבה הולך ומדרדר..

 

[justme007]

נילי - מצטערת שלא יוצא לי לבוא לפה

אני פשוט המון בחול ובסופי שבוע שאני שומרת על אמא אז אין לי אינטרנט אצלהם בבית אז אין לי איך להתחבר - אני אסדר את זה מתישהו. אמא שלי כזו חמודה, היא עדיין מאוד אוהבת את מיסטר בין. והתחלתי לגוון ולראות איתה סרטי טבע - היא מאוד מצחיקה. שבוע שעבר ראיתי איתה סרט על קופים שמשודר כל שבת ב NATIONAL GEOGRAPHIC. ויש אינטרקציה רבה עם בני אדם. אז אמא שלי מסתכלת עליי וחושבת ושואלת: "תגידי הקוף יודע לדבר? אני לא חושבת". אני יודעת שזה עצוב, אבל היא זוכרת שהקוף לא מדבר רק לא בטוחה. לגבי חולי אלצהיימר שהולכים לאיבוד - זה באמת סיוט אלוהים. אני כל הזמן אומרת לאבא שלי שישים לב שאמא שלי לא בורחת מהמועדון ובאה הבייתה לבד כי היא צריכה לחצות כביש ראשי וגם יכולה לשכוח איפוא הבית כך שזה גם סיוט שלי. וגם השתנתי מאוד, נהייתי מאוד טולרנטית כלפי הסביבה, פתאום אכפת לי מהמון דברים שלא היה אכפת לי בעבר. לדוגמא אם אני רואה זקן משוטט ברחוב אני כל הזמן חושבת שאולי הוא חולי אצלהיימר שהלך לאיבוד - ובכלל נהייתי מאוד אדיבה כלפי אנשים מבוגרים. אני מבטיחה לבוא יותר - גם עוד מעט קיץ אז לא יהיה קר ואני גם לא אתעצל לשבת מול המחשב.