בראנדון סטארק
New member
חומריו האפלים ו"קול למתים"
אני לא ידוע כמה מכם קראו את "קול למתים" של אורוסן סקוט קארד, שהוא ההמשך של "המשחק של אנדר", אבל חשבתי על השוואה מעניינת של נקודת מסויימת בין הספרים. אנדר ב"קול למתים" הוא גבר בשנות השלושים לחייו המסתובב בין כוכבים ו"דובר מתים", כלומר, מספר עליהם אחרי מותם. אליו מתלווה במסעותיו ג'יין, שהוא מעין תוכנת מחשב אינטליגנטית המתקשרת איתו דרך שתל מחשב באזנו. במהלך הספר אנדר מנתק פעם אחת את שתל המחשב, דבר שמעולם לא עשה. עבורו זו היתה פעולה של מה שבכך, אך מה שהוא לא ידע זה שג'יין היתה ישות מחשב אשר התפתחה סביב אנדר עצמו והיתה קשורה אליו בקשר הדוק, וברגע שאנדר ניתק את שתל המחשב הוא למעשה ניתק את הקשר ביניהם, וג'יין כמעט ולא יכלה להתקיים יותר. זה מזכיר מאוד את הדמונים, ואת הניתוק שוויל וליירה מבצעים בהם במשקפת הענבר. גם היחסים הקרובים בין אנדר לג'יין מזכירים את אלה שבין בני האדם בעולמה של ליירה לדמונים שלהם. אמנם אנדר מבצע את הניתוק מבלי להיות מודע להשלכות שלו בעוד ליירה מודעת אליהן היטב, אך התוצאה היא אותה תוצאה- ניתוק כואב ממשהו שהיה, פיזית, חלק ממך. בסופו של דבר, בשני המקרים, הקשר משתקם, ו"משתדרג"- פאן חוזר וכעת הוא מצליח להתרחק מרחק רב מליירה, וגם ג'יין חוזרת לארח שבנתה לעצמה תשתית חדשה שקיומה לא תלוי עוד באנדר, ולראשונה יכולה לתקשר גם עם אנשים אחרים. אך בשני המקרים נותר משקע מסוים- פאן אינו מוכן לספר לליירה היכן היה לאחר שהשאירה אותו על סף עולם המתים, והיחסים בין ג'יין לאנדר נותרים קרובים אך לא כפי שהיו קודם. זו השוואה מעניינת בעיקר בגלל שהאי נוגעת בשני תחומים מרכזיים בספרים- מהותה של ג'יין היא עניין מרכזי בקול למתים ובשני המשכיו, כמו גם הדמונים בחומריו האפלים. אז מה אתם אומרים? פולמן מעיד על עצמו שהוא ליקט מכל ספר שקרא, האם הוא נתקל גם ב"קול למתים"?
אני לא ידוע כמה מכם קראו את "קול למתים" של אורוסן סקוט קארד, שהוא ההמשך של "המשחק של אנדר", אבל חשבתי על השוואה מעניינת של נקודת מסויימת בין הספרים. אנדר ב"קול למתים" הוא גבר בשנות השלושים לחייו המסתובב בין כוכבים ו"דובר מתים", כלומר, מספר עליהם אחרי מותם. אליו מתלווה במסעותיו ג'יין, שהוא מעין תוכנת מחשב אינטליגנטית המתקשרת איתו דרך שתל מחשב באזנו. במהלך הספר אנדר מנתק פעם אחת את שתל המחשב, דבר שמעולם לא עשה. עבורו זו היתה פעולה של מה שבכך, אך מה שהוא לא ידע זה שג'יין היתה ישות מחשב אשר התפתחה סביב אנדר עצמו והיתה קשורה אליו בקשר הדוק, וברגע שאנדר ניתק את שתל המחשב הוא למעשה ניתק את הקשר ביניהם, וג'יין כמעט ולא יכלה להתקיים יותר. זה מזכיר מאוד את הדמונים, ואת הניתוק שוויל וליירה מבצעים בהם במשקפת הענבר. גם היחסים הקרובים בין אנדר לג'יין מזכירים את אלה שבין בני האדם בעולמה של ליירה לדמונים שלהם. אמנם אנדר מבצע את הניתוק מבלי להיות מודע להשלכות שלו בעוד ליירה מודעת אליהן היטב, אך התוצאה היא אותה תוצאה- ניתוק כואב ממשהו שהיה, פיזית, חלק ממך. בסופו של דבר, בשני המקרים, הקשר משתקם, ו"משתדרג"- פאן חוזר וכעת הוא מצליח להתרחק מרחק רב מליירה, וגם ג'יין חוזרת לארח שבנתה לעצמה תשתית חדשה שקיומה לא תלוי עוד באנדר, ולראשונה יכולה לתקשר גם עם אנשים אחרים. אך בשני המקרים נותר משקע מסוים- פאן אינו מוכן לספר לליירה היכן היה לאחר שהשאירה אותו על סף עולם המתים, והיחסים בין ג'יין לאנדר נותרים קרובים אך לא כפי שהיו קודם. זו השוואה מעניינת בעיקר בגלל שהאי נוגעת בשני תחומים מרכזיים בספרים- מהותה של ג'יין היא עניין מרכזי בקול למתים ובשני המשכיו, כמו גם הדמונים בחומריו האפלים. אז מה אתם אומרים? פולמן מעיד על עצמו שהוא ליקט מכל ספר שקרא, האם הוא נתקל גם ב"קול למתים"?
[שנה? שנתיים? שלוש? P: ] כן, באמת חשבתי על זה הרבה זמן... תאר לעצמך את פנטלימון הופך להיות מה שג'יין הפכה בסוף. אני אחסוך את הספויילרים, אבל אני מניח שמי שקרא את ילדי המחשבה יבין עד כמה הזוי הרעיון