חומריו האפלים, נרניה ועוד..
היי כולם. אני יודע שפירסמתי את הדיון הזה גם בקומונה, אבל אני חושב שלא מיצינו את העניין. אז לטובת אלה שלא היו בקומונה - אני מוסיף את הדיון שוב: כולם מכירים את דעתו של פולמן על נרניה ועל לואיס. כולם גם יודעים שפולמן הוא אתאיסט קיצוני - אך עם זאת, הספרים העיקריים שמהם לקח השראה הם שיא הנוצריות - "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון, עבודותיו של וילייאם בלייק וכו'. רבים אומרים ש'חומריו האפלים' זה "ספר תגובה" לנרניה, ואחרי קצת חשיבה בהחלט אפשר לראות כמה דוגמאות להקבלות בין נרניה וחומריו האפלים: המצפן הזהוב מתחיל עם ליירה המתחבאת בארון בגדים, מתוך סקרנות המובילה אותה לאירועים היביאו אותה לגילוי העולמות המקבילים, המסע לצפון והשלג, והיא משתמשת במעילים בארון כדי שתוכל לנוח עליהם. באריה, המכשפה וארון הבגדים, לוסי מתחבאת בארון בגדים (כחלק ממשחק), ועוברת דרך מעילים ומגיעה לעולם מקביל ומושלג ומפה מתחילה ההרפתקאה. פולמן פשוט משתמש באותם אמצעים: ילדה קטנה, ארון בגדים, מעילי פרווה, שלג – אבל המשמעות, האופי והכוונה הפוכים לגמרי. דוגמא נוספת להקבלה בין דמויות היא הגב' קולטר והמכשפה הלבנה. בספרי נרניה, המכשפה הלבנה היפה מדברת עם אדמונד ומפתה אותו שיחזור לטירתה לאחר שיביא את אחיו ואחיותיו, בעזרת שוקו חם ורחת לוקום. בחומריו האפלים, גב' קולטר היפה מפתה את טוני מקריוס (וילדים רבים אחרים) כשהיא מתנהגת כאישה נחמדה – ומציעה לו שוקו חם. אך עם זאת, טוני מקאריוס מת מוות נוראי, בעוד שאדמונד יוצא ללא פגע. המכשפה הלבנה נחושה להרוג את "בניו של אדם ובנותיה של חווה" מה שמזכיר את הקטע בו קולטר מגלה כי ליירה היא בעצם 'חוה' ושצריך להשמידה. חוץ מההקבלות, יש גם הפכים: אסלן הוא ההפך הגמור של הסמכות. אסלן הוא 'אלוהי', הוא חזר, הוא מגן על החלשים ופועל למענם, הוא אל שכולם יכולים לראות. הסמכות הוא 'חשאי' ולגמרי פתטי וחסר תועלת. בערך מאמצע הספר השני, ליירה הופכת להיות דומה יותר לסוזן. לאחר שסוזן מתבגרת לואיס מוציא אותה מהסיפור, מכיוון שהיא כבר לא מאמינה בנרניה, וזה מתואר כדבר רע. לעומת זאת, כשליירה מתבגרת וכבר לא יכולה לקרוא באלתיומטר, פולמן מבהיר שהתבגרותה היא דבר טוב. תיאוריה נוספת אומרת שפולמן בכוונה כתב עם התייחסויות לעבודותיהם של הרבה סופרים מאוקספורד. ליירה מתחילה את ההרפתקה שלה בארון בגדים (קי. אס. לואיס); וויל מתחיל את שלו כשהוא עוקב אחרי חיה שעוברת דרך חור (לואיס קרול); מנהלת משק הבית בקולג' ג'ורדן נקראת גב' לונסדייל (קולין דקסטר, שבאוקספורד הבדיונית שלו קיים קולג' לונסדייל); להב שבור המחושל מחדש (טולקין); וככל הנראה עוד רבים. נראה כי רוב ספרי ההשראה של פולמן הם נוצריים, ומנסים להעביר מסרים נוצריים, אך פולמן משתמש בהם על מנת לבטא את שנאתו לכנסיה ולדת. האם אתם חושבים שהקבלות של חומריו האפלים ונרניה הם מקריות? האם התיאוריה על ההקבלות בין פולמן לסופרים מאוקספורד אחרים היא בדיונית? האם גם אתם מצעתם הקבלות כלשהם בין 'חומריו' לספרי נרניה או ספרים אחרים?
היי כולם. אני יודע שפירסמתי את הדיון הזה גם בקומונה, אבל אני חושב שלא מיצינו את העניין. אז לטובת אלה שלא היו בקומונה - אני מוסיף את הדיון שוב: כולם מכירים את דעתו של פולמן על נרניה ועל לואיס. כולם גם יודעים שפולמן הוא אתאיסט קיצוני - אך עם זאת, הספרים העיקריים שמהם לקח השראה הם שיא הנוצריות - "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון, עבודותיו של וילייאם בלייק וכו'. רבים אומרים ש'חומריו האפלים' זה "ספר תגובה" לנרניה, ואחרי קצת חשיבה בהחלט אפשר לראות כמה דוגמאות להקבלות בין נרניה וחומריו האפלים: המצפן הזהוב מתחיל עם ליירה המתחבאת בארון בגדים, מתוך סקרנות המובילה אותה לאירועים היביאו אותה לגילוי העולמות המקבילים, המסע לצפון והשלג, והיא משתמשת במעילים בארון כדי שתוכל לנוח עליהם. באריה, המכשפה וארון הבגדים, לוסי מתחבאת בארון בגדים (כחלק ממשחק), ועוברת דרך מעילים ומגיעה לעולם מקביל ומושלג ומפה מתחילה ההרפתקאה. פולמן פשוט משתמש באותם אמצעים: ילדה קטנה, ארון בגדים, מעילי פרווה, שלג – אבל המשמעות, האופי והכוונה הפוכים לגמרי. דוגמא נוספת להקבלה בין דמויות היא הגב' קולטר והמכשפה הלבנה. בספרי נרניה, המכשפה הלבנה היפה מדברת עם אדמונד ומפתה אותו שיחזור לטירתה לאחר שיביא את אחיו ואחיותיו, בעזרת שוקו חם ורחת לוקום. בחומריו האפלים, גב' קולטר היפה מפתה את טוני מקריוס (וילדים רבים אחרים) כשהיא מתנהגת כאישה נחמדה – ומציעה לו שוקו חם. אך עם זאת, טוני מקאריוס מת מוות נוראי, בעוד שאדמונד יוצא ללא פגע. המכשפה הלבנה נחושה להרוג את "בניו של אדם ובנותיה של חווה" מה שמזכיר את הקטע בו קולטר מגלה כי ליירה היא בעצם 'חוה' ושצריך להשמידה. חוץ מההקבלות, יש גם הפכים: אסלן הוא ההפך הגמור של הסמכות. אסלן הוא 'אלוהי', הוא חזר, הוא מגן על החלשים ופועל למענם, הוא אל שכולם יכולים לראות. הסמכות הוא 'חשאי' ולגמרי פתטי וחסר תועלת. בערך מאמצע הספר השני, ליירה הופכת להיות דומה יותר לסוזן. לאחר שסוזן מתבגרת לואיס מוציא אותה מהסיפור, מכיוון שהיא כבר לא מאמינה בנרניה, וזה מתואר כדבר רע. לעומת זאת, כשליירה מתבגרת וכבר לא יכולה לקרוא באלתיומטר, פולמן מבהיר שהתבגרותה היא דבר טוב. תיאוריה נוספת אומרת שפולמן בכוונה כתב עם התייחסויות לעבודותיהם של הרבה סופרים מאוקספורד. ליירה מתחילה את ההרפתקה שלה בארון בגדים (קי. אס. לואיס); וויל מתחיל את שלו כשהוא עוקב אחרי חיה שעוברת דרך חור (לואיס קרול); מנהלת משק הבית בקולג' ג'ורדן נקראת גב' לונסדייל (קולין דקסטר, שבאוקספורד הבדיונית שלו קיים קולג' לונסדייל); להב שבור המחושל מחדש (טולקין); וככל הנראה עוד רבים. נראה כי רוב ספרי ההשראה של פולמן הם נוצריים, ומנסים להעביר מסרים נוצריים, אך פולמן משתמש בהם על מנת לבטא את שנאתו לכנסיה ולדת. האם אתם חושבים שהקבלות של חומריו האפלים ונרניה הם מקריות? האם התיאוריה על ההקבלות בין פולמן לסופרים מאוקספורד אחרים היא בדיונית? האם גם אתם מצעתם הקבלות כלשהם בין 'חומריו' לספרי נרניה או ספרים אחרים?
