שבוע טוב.
את מזכירה לי את עצמי. אני התחלתי את המסלול שלי כמטופל עם בעיות עיכול קשות , ריח רע תמידי מהפה, רעב מטורף - הייתי חייב לאכול משהו כל חצי שעה , בעיות שונות בעור ועוד. ברפואה הרגילה לא מצאו לי כלום. בזמנו התחלתי טיפול בדיקור דרך קופת חולים בבאר שבע (הייתי בזמנו סטודנט להנדסה) , והרגשתי זרמים וכל מיני דברים שמאוד ענינו אותי והראו לי ש"זה עושה משהו". הטיפול אומנם לא פתר לי את הבעיות (עשיתי שם 8 טיפולים) , אך המטפל אמר לי שכדאי לי לתרגל צ'י גונג. מכיוון שלא היה לי קורס צ'י גונג באיזור , קניתי ספר (צ'י קונג מאת ל.ו. קרני) והתחלתי לתרגל ממנו. עשיתי בעיקר עמידות , זה היה הדבר שהכי עזר לי להבריא. דרך התרגול הרגשתי זרמים וחוויות שונות , ועזבתי את לימודי ההנדסה והחלטתי שאני הולך ללימודי רפואה סינית. הייתי בטוח שבלימודי רפואה סינית לומדים להרגיש את הצ'י והמרידיאנים - בדיוק כפי שאת כותבת בתגובה שלך. בדיעבד הסתבר לי שבלימודי רפואה סינית לא לומדים להרגיש את המרידיאנים ! לומדים המון חומר תיאורטי על הנקודות ועל הפילוסופיה הסינית ופילוסופית הריפוי , לומדים בעל פה גם כן מפות מרידיאנים ולומדים לאתר את הנקודות שבמפות על הבן אדם שמולינו , אבל לא מלמדים להרגיש צ'י ומרידיאנים ! קפיצת המדרגה הבאה שלי התרחשה בסוף שנה שלישית ללימודי הרפואה הסינית - הלכתי לטיפול בשיטת הביואנרגיה - שיטה הנעזרת בעפעוף על מנת לחוש אנרגיות. ומכיוון שהטיפול עזר הלכתי ללמוד גם את זה. כבר הייתי מטפל מוסמך במגע (עיסוי , טווינא וכו') , ויום אחד כאשר ביצעתי עיסוי ולחצתי על נקודה , התחלתי לעפעף. בהדרגה הנקודות הצטרפו לקווים , וכך התחלתי להרגיש אותם. בהמשך הסתבר לי שהם שונים מהמפות המקובלות ברפואה סינית . אחר כך מצאתי ספר בשם "טאו שיאצו" שפיתח שיטה משלו להרגיש מרידיאנים וממצאי תואמים לחלוטין למה שהוא מצא. אם את מתענינת בנושא , אני ממליץ לך לקרוא את הספר "טאו שיאצו" ולתרגל צ'י גונג במקביל. בהצלחה.
