חומר למחשבה- פתוח לדיון:
אני רוצה להציג לכם מצב שאני נקלע אליו בחיי היום יום ואני מניח שגם חלקכם נתקלים בו. יש מצב שבו אנחנו תקועים בדילמה קשה, שנוגעת בקונפליקט, בין מוסר לבין צביעות, בין 'להיות אנשים טובים' ובין להיות גזענים בתוכך ומלאים בסטראיוטיפים, בין לרמות את עצמך ולרחם על האחר, ואולי בכלל בגלל שאתה איש טוב ועשית למישהו את היום... ובכן, על מה אני מדבר אתם שואלים... כל בוקר בדרך לבית ספר, אני רואה אותו. את אותו עובד עירייה, שכמובן גם עכשיו ניסיתי לייפות את עבודתו כ- מנקה רחובות. הוא הולך כל בוקר עם הסמרטוט הזוהר שכתוב עליו "עיריית כפר-סבא", ומתחתיו- כלום. רק שערות החזה הלבנות שלו. הוא צנום, מבוגר עם שיער שיבה. אני לא יכול לשער מה עם משפחתו וחיי החברה שלו. כל בוקר אני נתון לאותו קונפליקט- להגיד לו 'בוקר טוב'? "איזו שאלה, אני חייב, תראו אותו- עם הסמרטוט הזה שלו שמכסה חצי גוף, מי יגיד לו 'בוקר טוב' אם לא אני...". "אני לא מאמין למה שאמרתי הרגע, אני פשוט בנאדם מגעיל, אני לא צריך להגיד לו בוקר טוב! לנהג מונית שעומד עם מכוניתו בפינת הרחוב אני אומר 'בוקר טוב'? הרי גם הוא עובד ציבור לא? לעוברים והשבים אלו עם החליפות והמזוודות אני אומר 'שלום'? הרי גם הם רק עושים את עבודתם..." אלו בערך המחשבות שעוברות בראשי, כמובן שכאן הם מוקצנות. לאחר שהבנו מה הקונפליקט הנ"ל, השאלה היותר חשובה לדעתי, היא- 'מדוע אנחנו בכלל חושבים על זה?'. המוח האנושי המורכב והמלא פאקים שלנו, איך הוא מעז בכלל לתת לי לחשוב על זה? הרי רק אנשים צבועים וחסרי כל רגש יעזו לחשוב על כזה דבר... אני לא בא לקבל תשובה, ואני לא חושב שיש תשובה ברורה לעניין, כי עצם המחשבה נותנת לך כל כך הרבה... עכשיו, בנינו, האנשים שלא חושבים על זה- הם אלו שמתנהגים לא בסדר, או כל אלו שכן? כמובן שאני יודע את התשובה, אבל זאת על-מנת שאוכל להמחיש לכם את הרגשתי. לכל אדם יש בתוכו את יצר הגזענות(בלשון המעטה), כמה שנגיד שלא וכמה שנצהיר שאנחנו אנשים בעלי שיוויון ומוסר, אנחנו לא כאלו ב-100%, בהחלט לא. אולי גזענות היא לא המילה, אולי...לא עולה לי מילה כרגע. שתדעו לכם- המוח הוא כלי מסוכן ביותר, יותר מהפה, ויותר מהידיים, מה שטוב בו, זה שאתה יכול לשלוט בו, ואתה יכול לרצוח מישהו אבל אף אחד לא יידע, חוץ ממך, אתה יכול להשמיד אוכלוסייה שלמה, והחיים ימשיכו כרגיל. עצם המחשבה על הקונפליקט מעלה בי ערעור לגביי אישיותי, מחד- כנראה שאני היחיד שאכפת לו בעולם הזה, מאידך- יצר 'העילוי' שלי מעל אותו אדם, אני- מגיע מבית טוב, מקבל את הכסף שלי ליומולדת, יוצא לסנוקר והולך ל'בארבי' לפחות פעם בחודש לראות את הפייבוריטים שלי, אני- יכול ללכת לי בשקט ולא לדאוג למה שאני יאכל בצהריים, אני- חרא של בנאדם. "יש אנשים שמצפונם נקי, וזאת משום שלעולם לא השתמשו בו".
אני רוצה להציג לכם מצב שאני נקלע אליו בחיי היום יום ואני מניח שגם חלקכם נתקלים בו. יש מצב שבו אנחנו תקועים בדילמה קשה, שנוגעת בקונפליקט, בין מוסר לבין צביעות, בין 'להיות אנשים טובים' ובין להיות גזענים בתוכך ומלאים בסטראיוטיפים, בין לרמות את עצמך ולרחם על האחר, ואולי בכלל בגלל שאתה איש טוב ועשית למישהו את היום... ובכן, על מה אני מדבר אתם שואלים... כל בוקר בדרך לבית ספר, אני רואה אותו. את אותו עובד עירייה, שכמובן גם עכשיו ניסיתי לייפות את עבודתו כ- מנקה רחובות. הוא הולך כל בוקר עם הסמרטוט הזוהר שכתוב עליו "עיריית כפר-סבא", ומתחתיו- כלום. רק שערות החזה הלבנות שלו. הוא צנום, מבוגר עם שיער שיבה. אני לא יכול לשער מה עם משפחתו וחיי החברה שלו. כל בוקר אני נתון לאותו קונפליקט- להגיד לו 'בוקר טוב'? "איזו שאלה, אני חייב, תראו אותו- עם הסמרטוט הזה שלו שמכסה חצי גוף, מי יגיד לו 'בוקר טוב' אם לא אני...". "אני לא מאמין למה שאמרתי הרגע, אני פשוט בנאדם מגעיל, אני לא צריך להגיד לו בוקר טוב! לנהג מונית שעומד עם מכוניתו בפינת הרחוב אני אומר 'בוקר טוב'? הרי גם הוא עובד ציבור לא? לעוברים והשבים אלו עם החליפות והמזוודות אני אומר 'שלום'? הרי גם הם רק עושים את עבודתם..." אלו בערך המחשבות שעוברות בראשי, כמובן שכאן הם מוקצנות. לאחר שהבנו מה הקונפליקט הנ"ל, השאלה היותר חשובה לדעתי, היא- 'מדוע אנחנו בכלל חושבים על זה?'. המוח האנושי המורכב והמלא פאקים שלנו, איך הוא מעז בכלל לתת לי לחשוב על זה? הרי רק אנשים צבועים וחסרי כל רגש יעזו לחשוב על כזה דבר... אני לא בא לקבל תשובה, ואני לא חושב שיש תשובה ברורה לעניין, כי עצם המחשבה נותנת לך כל כך הרבה... עכשיו, בנינו, האנשים שלא חושבים על זה- הם אלו שמתנהגים לא בסדר, או כל אלו שכן? כמובן שאני יודע את התשובה, אבל זאת על-מנת שאוכל להמחיש לכם את הרגשתי. לכל אדם יש בתוכו את יצר הגזענות(בלשון המעטה), כמה שנגיד שלא וכמה שנצהיר שאנחנו אנשים בעלי שיוויון ומוסר, אנחנו לא כאלו ב-100%, בהחלט לא. אולי גזענות היא לא המילה, אולי...לא עולה לי מילה כרגע. שתדעו לכם- המוח הוא כלי מסוכן ביותר, יותר מהפה, ויותר מהידיים, מה שטוב בו, זה שאתה יכול לשלוט בו, ואתה יכול לרצוח מישהו אבל אף אחד לא יידע, חוץ ממך, אתה יכול להשמיד אוכלוסייה שלמה, והחיים ימשיכו כרגיל. עצם המחשבה על הקונפליקט מעלה בי ערעור לגביי אישיותי, מחד- כנראה שאני היחיד שאכפת לו בעולם הזה, מאידך- יצר 'העילוי' שלי מעל אותו אדם, אני- מגיע מבית טוב, מקבל את הכסף שלי ליומולדת, יוצא לסנוקר והולך ל'בארבי' לפחות פעם בחודש לראות את הפייבוריטים שלי, אני- יכול ללכת לי בשקט ולא לדאוג למה שאני יאכל בצהריים, אני- חרא של בנאדם. "יש אנשים שמצפונם נקי, וזאת משום שלעולם לא השתמשו בו".
