חומר למחשבה...

diana25

New member
חומר למחשבה...

אני רוצה לשתף אותכם במשהו שקרה לי. ביום שישי הלכתי לחנות דיסקים. היתי צריכה להחליף דיסק פגום. ניגשתי למוכר והתחלתי להסביר לו מה לא בסדר עם הדיסק. משום מה תקף אותי גל של גימגום מאוד חזק. באותו רגע היו לידי בחנות קרוב ל-15 איש (או שזה רק היה נראה לי). הרגשתי שאני טובעת. אבל בסופו של דבר אמרתי את מה שרציתי והחליפו לי דיסק. אבל בזה זה לא נגמר. מכה מאוד חזקה קיבלתי כאשר חזרתי הביתה. בעלי התקשר לאחותו ודיבר עם בעלה. בעלי אמר לו שאני החלפתי את הדיסק הפגום ותנחשו מה הוא ענה לו... הוא ענה לו שהוא יודע, הוא ראה אותי בחנות... אני בהתחלה אמרתי שלא ראיתי אותו, אבל אחר כך התמונה תחילה להתבהר. אני נזכרתי במה שהיה בחנות, שאני היתי יותר מידי שקועה בדיבור שלי ולא ראיתי אף אחד מסביב והוא כנראה התבייש לבוא אלי ולהגיד לי שלום. זה מאוד הרגיז אותי. לא אמרתי לו את זה, אבל ממש נעלבתי ממנו. מה שכן אכשיו אני יודעת שיש אנשים שפשוט מתביישים שיש להם מישהו מוכר שמגמגם.
 

shoshyyy

New member
את יודעת .... כל הכבוד שהלכת לחנות

את הדיסק ... לפעמים זה כל כך קשה ... לדבר. באמת כל הכבוד. אולי הוא עבר שם ... ולא היה לו זמן להגיד שלום ... את באמת חושבת שזה בגלל שהוא התבייש ??? אם כן ... אז : הוא בן אדם חסר ביטחון ( לא שזה רע ... אבל ה לא טוב )
ושהפסד שלו ... הוא הפסיד ללחוץ לך את היד !
 

yogya

New member
במצבים כאלה

לרוב ,לאחר שסוף סוף לאחר שבירת שיניים יצאתי מהחנות אני עף מהאזור הזה כמו טיל רק לא לראות אנשים לכמה דקות. אולי הוא התחשב בך כדי לא להביך אותך יותר, מול כל האנשים. אל תקחי את זה קשה מידי .
 

diana25

New member
אולי...

למרות שקשה להאמין בזה. הוא פשוט מהאנשים שיודעים לגרום לאחרים להרגיש לא שווים שום דבר. זה פשוט אצלו באופי אני יודעת שאסור להתיחס למה שהוא עושה או אומר, אבל זה ממש פגע בי. שלא תבינו זה מופנה לא רק אלי, אלא לכל הסובבים אותו והוא חושב את עצמו למלך העולם
תודה לכולכם על העידוד והבנה, זה מאוד שיפר את ההרגשה
 

mico24

New member
עצוב.. עצוב מאוד..

נראה לי זה אחד הדברים, שיכולים לחרפן אותך בגמגום. אתה מסתדר יום יום, מדבר עם אנשים, זורם איכשהו, ואז בא רגע האמת וצריך להסביר משהו למישהו, ואף מילה לא יוצאת! אתה עומד, מתפוצץ מרגשות, מחליף צבעים בקצב, ואף אחד לא מבין מה קרה לך ומה אתה רוצה בכלל.. ואנשים, שמכירים אותך, אומרים "תרגע, מה קרה לך? תנשום, מה אתה נלחץ?" ואי אפשר להסביר להם.. מזכיר לי מקרה, שהיה לי.. מצאתי עבודה דרך חברת כוח אדם. הלכתי לשם, עברתי את הראיון הראשוני, ושלחו אותי למקום העבודה המיועד. עכשיו, במקום העבודה המיועד הייתי אמור לעבור עוד ראיון, מין בחינה, אם למדתי את העבודה. הבחור מהחברת כוח אדם בא גם. הכרתי אותו כבר כמה זמן, דיברנו בטלפון, באתי אליו, הוא הביא לי מדים, וכו', לא היו בינינו שיחות מעמיקות כל כך.. :) אז ההוא התחיל לבחון אותי.. ופשוט הייתי בלחץ אטומי.. הייתי צריך להסביר לו, לספר לו סיפורים, ולא יכולתי להוציא מילה מהפה. הבחור מהחברת כח אדם היה בהלם, וכל הזמן אמר לי "מה קרה לך? תרגע! רוצה מיים? מה אתה נלחץ? אתה פוחד ממנו? (מהבוחן)" והכי מצחיק "תהיה כמו שהיית לפני זה! מה קרה לך, תגיד לי"
) אלק.. כן, מביך.. מבזה.. אבל מה לעשות...
 
מקרה דומה שקשור בעבודה

כשהייתי אחרי צבא ולפני לימודים חיפשתי לי עבודה זמנית. שמעתי שמחפשים באיזה בית קפה וניגשתי למקום. קיבלו אותי והתחלתי להתלמד, הוצמדתי למלצרית ותיקה וכל היום עבדתי איתה. באותו יום קיבלתי את התפריט הביתה כדי ללמוד אותו בע"פ- מה ז"א? אם מישהו שואל אותי מה זה נגיד עוגת טריקולד אני צריכה לדעת להסביר איזו עוגה זו ומה היא מכילה. קיצר למדתי את התפריט בבית כל הערב, בעלי (בזמנו חבר שלי) בחן אותי וידעתי הכל. למחרת הגעתי לבית הקפה ומנהלת המשמרת היתה צריכה לעשות לי מבחן בע"פ. היא שאלה ואני לא הפסקתי להגיד אההההה...ו-זה...ולהסס בלי סוף. היא הסתכלה עלי המומה וחשבה שאני פשוט לא יודעת את התפריט. היא שלחה אותי הצדה לעוד שעה ללמוד ואמרה שתבחן אותי מאוחר יותר. במבחן השני מרוב לחץ שגמגמתי בראשון גמגמתי יותר. היא הרגישה שיש לי בעיה וממש התנהגה אלי בקרירות והתנשאות ועשתה אותי יותר מטומטמת ממה שכבר הרגשתי. אחרי המבחן היא אמרה לי: "טוב, אני מצטערת, כנראה שאת לא מתאימה להיות מלצרית" וכך הלכתי הביתה בבושת פנים. חשבתי לעצמי- אם אני לא מתאימה להיות מלצרית אז אני באמת גמורה, אין לי עתיד. תחושת הכישלון ההיא מלווה אותי עד היום. יש אנשים רעים בעולם, אנשים שמתחזקים על חשבון חולשות של אחרים. מכירים את המשפט "עבד כי ימלוך"? ממש כזו היתה מנהלת המשמרת ההיא! זו טראומה שהשפיע עליי קשות, עד היום!
 

gali90

New member
אני מקווה

שמאז פגשת אנשים טובים באמצע הדרך.. ויש הרבה - אנשים שמבינים עניין.. חבל שבגלל חוויה כזאת את סוחבת תחושת כשלון .. אני תמיד נוקטת בגישה של לספר על הגמגום או כשאני מגמגמת אני יותר מתרגשת- זה עוזר !! בדוק .בעצם , לא תמיד - היה לי ראיון עבודה שלפני התקשרתי בטלפון לתאם פגישה - וגימגמתי מאוד. איך שהתחיל הראיון הוא שאל אותי , בלי כחל וסרק על הגמגום - אם זה קשור למצבי לחץ ואח"כ יירגע -וטען שאחרת זה יהיה בעייתי מול קהל ..ולקוחות .. מיותר להגיד איך יצאתי מהראיון - כמו חתול עם זנב בין הרגליים .. ממש כך.. תודה לאל מאז היו לי חוויות מתקנות רבות , אבל הזכרון נותר.
 
אני קוראת את התגובות וכ"כ מזדהה

כל המקרים האלה כ"כ דומים אצל כולנו, רק השבוע הלכתי לסופר לעשות קניות + משלוח וכמובן שבעבורי זה סיוט להגיש את השם , הכתובת וטלפון ולכן הכנתי פתק עם הפרטים ו מסרתי לה וציינתי שכתבתי זאת כי המשלוח הוא עבור חברה . . . והנה זה עבד. מקרה דיבלי יותר הוא שבזמן האחרון לאחר תשלום בכרטיס אשראי מבקשים מספר טלפון , ואני שכולי נתקפת חרדה מוציאה סתם מספרים אחרים וזה נקלט , אבל מה קורה שאני הולכת עם חברה ופתאום היא שומעת מספר אחר של טלפון. . . והדוגמא הכי דיבלית , בזמנו שלמדתי באוניברסיטה עבדתי בתור קופאית ברשת מזון , הכל היה בסדר חוץ מהברורים הטלפ]וניים באינטרקום מהקופה לקופה הראשית , היה לי מקרה שהייתי חייבת לברר מחיר של אבקת כביסה , והיה אסור לי לקום מהמקום שלי , ורק לברר בטלפון , מאוד חששתי מהשיחה המטופשת הזאת ולכן לחצתי סתם מחיר אקראי. . .
 

gali90

New member
אני באמת חושבת

(לא בתמימות) שיש גם אנשים שצריך לעזור להם להיפתח .יש אנשים שקשה להם להתמודד עם מיגבלה כולשהיא - לב דווקא גמגום . לא בגלל רוע או אטימות , בגלל חוסר ידע ובעיקר פחד. אני מסכימה איתך שזה מאוד מעליב - אבל אל תשכחי איך את חווית את החוויה בחנות- בעוצמות חזקות מאוד - לא היית פנוייה לשום שיחת חולין - גם לא מקרוב משפחה..הוא פשוט לא רצה לגרום לעוד אי נוחות .. האם היחסים בינכם מוגדרים כפתוחים או יותר בכוון של "רשמיים" ? זה יכול להסביר איך ולמה התנהג.. בכל מקרה , מזל שיש לנו את השיכחה לשכוח ולהעביר הלאה ימים כאלו... זה לא ייאמן איך שכחתי , הדחקתי או לא משנה מה , מפגשים מצמררים עם הגמגום שלי..פשוט צריך לתת לחוויות טובות יותר משקל.
 

diana25

New member
מה שאמרת זה כל כך נכון

למזלי הזיכרון שלי בנוי כך שכעבור שבוע-שבועיים (שלא נדבר על שנים) כל הדברים הנוראיים שקרו לי נשכחים. למשל אני לא זוכרת את עצמי מדברת בבית ספר (כאילו ולא דיברתי בכלל). גם אם אני זוכרת כמה קטעים מהעבר שקשורים לדיבור או למפגש חברים אני נזכרת בחוויה עצמה ולא בדברים הלא נעימים. שמתי לב שאני זוכרת רק את החוויות הטובות שקרו. ואם קרה משהו לא נעים עם הזמן זה הופף למשהו נחמד, כאשר כל הדברים הלא נעימים נמחקים ונשארים רק הרגעים היפים.
 

b e ll

New member
דיאנה, קודם כל ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

ושנית, מה אכפת לך? מה אכפת לך למה הוא לא בא להגיד לך שלום? אם הוא כזה נאד נפוח מרוב חשיבות עצמית כמו שסיפרת אז את יודעת בדיוק מה הוא שווה ובזה נגמר העניין. אני חושבת שאת מתמודדת מצוין עם הגימגום, עובדה שהלכת לחנות ההיא והחלפת את הדיסק. הרי אנו נמדדים במבחן התוצאה, לא? ובמבחן הזה עברת יפה מאוד הרי החלפת את הדיסק. למה להעביר כזו ביקורת קטלנית על עצמך בגלל אדם שלא שווה מחשבה שנייה שלך. למה להעלב מאדם שלא שווה להעלב בגללו? למדתי בחיי שיחס גורר יחס, אדם שמתבייש בי לא ראוי אפילו לתגובה מצידי. וגם שאי אפשר לחנך את כל העולם. מה שלא תלוי בי, אני מוותרת מראש. חבל על העצבים ועל השעות המרות בגלל אדם כמוהו.
 

shoshyyy

New member
חבר שלי רוצה לומר ש....

אני חושב שהוא פחדן, אם זה הייתי אני הייתי בא ואומר שלום בשניה שאני הייתי רואה אותך, לא הייתי מתחיל לדבר בשבילך אבל הייתי נמצא באזור להראות שאני לא מתבייש להכיר אותך, אנשים מגעילים אותי לפעמים, יחס זה לא רק חלק מהעניין - זה הכל!!!
 
למעלה