חוסר אוויר

[הסנדלרית18]

חוסר אוויר

הרגשתם פעם סוג של לחץ בחזה? חוסר אוויר? ( אבל ממש - פיזית ) אם הייתי מבוגרת ב- 50 שנה הייתי חושבת שאני בדרך לאיזה התקף לב. לא משנה מה קרה. איך קרה. אני כל כך פגועה. הפעם לא בגלל זכר. אלא בגלל חברות. "החברות הכי טובות". כאלה שאהבתי. כאלה שסמכתי עליהן בכל הלב. כאלה שכבר לא יהיו חברות שלי. באמת, אין לי אוויר.

 

[נועם m]

בנות...

מוכר. ידוע. קורה לכולן. מעטות הבנות שאת באמת יכולה לסמוך עליהן. תמיד תהיה קנאה, תמיד יהיו הערות עוקצניות, תמיד תצטרכי להבליג עד שלא תוכלי יותר. אז מתחילים לשמור מרחק. לא לספר הכל, לשמור את החוויות הטובות ביותר והגרועות ביותר לעצמך- כדי שלא תהיה להן הזדמנות לשמוח לאיד או להאדים מקנאה. כדי שאת לא תפגעי. אין מה לעשות. ככה זה. אני יודעת שהרבה בנות ירתחו לקרוא את מה שאני כותבת כאן. אבל אין אף אחת מאיתנו שזה לא קרה לה כמה פעמים בעבר, וגרוע מכך- יש כאלה שעושות את זה בעצמן.

 

[שדונת משוגעת]

צודקת נועם ../images/Emo45.gif

בדרך כלל => "חברה אמיתית וחברה מושלמת לא הייתה ולא קיימת". אבל יש גם נדירות (מאוד) שאפשר לסמוך עליהן (אחרי הרבה שנים....) אני מדברת מנסיון, בתקופה הכי יפה שהייתי צריכה את "חברות הכי טובות" שלי לידי הן החליטו לעזוב ולא להיות שם, כנראה מתוך קנאה. עכשיו יש לי חברות טובות אבל יותר קשה להתחבר והכל.

 

[girly sap]

אני מצטערת. אבל בנות- זה חרא של עם.

 

[orangeada]

עצוב../images/Emo10.gif

אני אחת פטפטנית ונוח לי שיש לי בצבא חברות ממש טובות שאני יכולה לשפוך מולן הכוללל ולהתייעץ ולקטר ולשמוח וכו'.(לשמור הכל בפנים היה מפוצץ אותי) בגלל זה את החברות מהבית אני רק רואה ומדברת בסופ"ש

 

[Zoharrr]

מרגישה אותו הדבר...רק סיבה שונה...

חוסר אוויר, הלב שלי נקרע. רק שבגלל משהו כ"כ הרבה יותר גרוע מחברות, תמיד שרע לך, תחשבי שיכל להיות הרבה יותר גרוע...

 

[נועם m]

זוהר מה קרה?

 

[Zoharrr]

לא משנה...באמת שלא.

 

[Zoharrr]

ויותר בכנות:לא בא לי לשתף פשוט...

 

[הסנדלרית18]

וקצת פירוט

כי באמת כל כך רע לי. יש 4 בנות שחברות נורא טובות שלי. כבר המון זמן. בתקופה האחרונה עברתי תקופה ממש רעה. מבחינה משפחתית, מבחינה תעסוקתית. מבחינה זוגית, מבחינה אישית. צדק מי שאמר שצרות באות ברבים. מן הסתם שיתפתי את החברות שלי בהכל. דיברתי איתן על זה, בכיתי איתן על זה. אולי יותר מדי, כנראה יותר מדי. אבל בשביל זה יש חברות, לא? (מהצד השני גם אני תמיד הייתי שם עבורן) בשבועיים האחרונים הן התרחקו ממנו. אפשר להגיד.. ניתקו קשר. (בלי שהיה ריב או משהו כזה) אני יודעת שלפעמים בני זוג עושים דבר כזה אחד לשני אבל חברות? לפעול בשיטת ההתעלמות? סתם לא מדברות. לא עונות. מתעלמות מקיומי. אמרתי לאחת מהן איך היא מרגישה, היא ממש נפנפה אותי ואז אמרה שתחזור אליי. כמובן שלא חזרה. מקודם התקשרתי לחברה אחרת, וענתה אחת החברות "הטובות" שלי, איך שהיא שמעה את הקול שלי היא קראה לה, והשניה אמרה שהיא עסוקה והיא אמרה: "לא בואי עכשיו!". מעורבב בחצי צחוק, חצי מממממש לא רוצה לדבר איתי. ואני מרגישה ממש לבד. ואני כל כך כועסת על עצמי שסיפרתי להן כל כך הרבה. וכל כך כואב לי בלב. וזהו

 

[נועם m]

קבלי ../images/Emo201.gif

קודם כל, העובדה שרוב הבנות כאלה באיזשהו אופן, עוד לא מצדיקה את ההתנהגות שלהן, כי היא פשוט דוחה. אין מה לעשות, עם חברות אנחנו צריכות להיות הכי בררניות בעולם. גם בבחירה שלהן, וגם בבחירה של מה לספר להן. אין לך מה לכעוס על עצמך. לא יכולת לדעת. במיוחד לאור זה שאמרת שאת תמיד שם בשבילן. להצליח לבנות יחסים הדדיים, ששני הצדדים "תמיד שם" אחד בשביל השני זה קשה. תתנחמי בעובדה שלפחות את לא מתנהגת ככה. תמיד תהי הכי בסדר בעולם. יש בזה סוג של נחמה... נראה לי שכדאי להתרחק מהחברות האלה... ולהבא כבר תדעי...