חוסר אונים של אמא
הסיפור בקיצור: כאשר ילדי היו קטנים(בני 4 ו-6) נפרדתי מאביהם. התנהלה מערכת משפטית מגעילה ביותר וארוכה מאד. הוא לא שלם מזונות פרט לתקופה שהצלחתי לעכל לו כסף ממכירת הבית המשותף וכאשר עכלתי לו את הרכב.אינני מתייחסת כרגע לבעניין הכלכלי או למערבולת הרגשות שלי. אני פונה כרגע כאמא שמרגישה שאין באפשרותי איך לעזור לילדי, רואה אותם ניזוקים מול עיני ואין לי למי לפנות. הסיפור: הביקורים עם אבא לא היו סדירים והיו הרבה איחורים, קיצורים וביטולים(עם או בלי הודעה).אחרי ביקור אחד הילדה התלוננה על כאבים בפוט. היה גירוי והרופא נתן טיפול ושאל אותי"יכול להיות שמישהו עשה את זה?!"לא רציתי להאמין. במהלך הזמן(סיפור ארוך מאד) התברר שאכן היא עברה התעללות מינית על-ידי האב ושני בניו (שהיו אז בני נוער). פקידת הסעד טענה כל הזמן שאין הוכחות חותכות ולכן הסדרי ראייה נשארו כפי שהוחלט עד היה לפסיכולוגית המטפלת(פרטי)מספיק רישומים כדי שהרגישה שהיא יכולה להעיד חד-משמעית. כך שבמשך שנה וחצי הילדה היתה חשופה להתעללות(כל אחד מהם באופן עצמאי) ותמרות שהרבה פעמים בכתה שאינה רוצה ללכת לאבא, הכרחתי אותה כי הפק"סית הבהירה לי שהמשטרה תבוא להכריח אותי "להראות אותם" ואני עוד עלולה לאבד אותם והמשמורת תעבור לאבא. בנוסף, ידוע לי בוודאות(ללא הוכחות)שהאחים הגדולים הרביצו לבן שלי. ידועים לי מפי הילדים הרבה מאד מקרים של התעללות נפשית חמורה. בעזרת הפסיכולוגית ועו"ד נלחמתי במספר פקידות סעד(חלק מהן לצערי קודמו לתפקידים בכירים יותר) וזכיתי בביקורים בפיקוח עו"ס לשני הילדים. האבא עמד בזה 3 חודשים ואז הפק"סיות "שחררו פיקוח" כך שהייתי מביאה להם את הילדים והוא אוסף אותם והיו כל מיני מגבלות איפה יכול לבלות איתם. הוא הפר באופן עקבי את התנאים. בעקבות מלחמה נוספת שלי, הוחזר פיקוח מלא והאב סירב לראות את הילדים במשך כשלוש שנים. עברנו לעיר חדשה . הילדים עברו תהליך אבל. אבא פנה לבית משפט ובקש ביקורים אצלו וללא פיקוח. גם כשהילדים אמרו לא רוצים, הפק"סית שכנעה אותם ש"זה יכול להיות נחמד לראות את אבא ולקבל מתנות". היו עוד שלוש שנים ביקורים בפיקוח אחד לחודש בעירנו. לפני שנה וחצי הפק"סית הודיעה לי שהביקורים של הבן(13.5) כבר לא בפיקוח "כי הוא גדול ובעצם הפיקוח היה בגלל העניינים של הילדה". הילד שמח. היו שני ביקורים אצל אבא בבית שדווחו כ"כיף". מיד אחר-כך הילד פתח מחלה מסתורית שהצריכה המון בדיקות עד שהוחלט שזה "פסיכוסומטי". הוא בטיפול נפשי אצל אדם שאני סומכת עליו(שוב פרטי)ומטופל בכדורים פסיכיאטרים. בהמשך לחצו על הילדה שתסכים לראות את אבא בלי פיקוח. כאשר אמרו לה "או תוותרי על אבא או תוותרי על פיקוח" היא בחרה לוותר על פיקוח.(בת13.5) הפק"סית הסבירה לי"היא מספיק גדולה לדבר ולהעמיד אותם במקומם". אני לא מבינה איפה האשה הזאת חיה. אז קבלנו מכתב חגיג שעכשו ביקורים"ללא פיקוח וללא הגבלות, בתיאום בין הילדים לבין האב" הם נוסעים בערך אחת לשבועיים אליו. (מחודש אוקטובר האחרון) . פתאום שניהם מתדרדרים בלימודים. יש לה מחלה מסתורית עם סימפטומים דומים לשל אחיה. הוא עייף מאד ומפסיד הרבה ימי לימודים ב"השלמת שינה". חברים ודברים אחרים שהיו חשובים להם או שהם מוכשרים בהם - הוזנחו טוטאלית. ואבא נפלא: מכין אוכל טעים, קונה מתנות, נותן דמי כיס וחולק אים סודות. הפסיכולוג של הילד(וגם הפסיכולוגית שטיפלה בילדה) טוענים שזה תהליך חשוב לילדים "שיבינו מי זה באמת האבא הזה וישלימו עם המציאות". הפק"סית מאושרת. ואני רואה את הילדים שלי נהרסים מול עיני. ואין לי למי לפנות.הרי גם אם אפנה לבית המשפט, כרגע הילדים במוצהר רוצים לראות את אבא. אני ממש חסרת אונים. לפעמים אני חושבת שהטעות הגודתה שלי היתה ללכת בדרכי החוק. אולי הייתי צריכה לחטוף את הילדים ולברוח כשהיו קטנים, או לארגן "חיסול" לאבא האוהב הזה. היום, אני רק מסתכלת ובוכה הרבה
הסיפור בקיצור: כאשר ילדי היו קטנים(בני 4 ו-6) נפרדתי מאביהם. התנהלה מערכת משפטית מגעילה ביותר וארוכה מאד. הוא לא שלם מזונות פרט לתקופה שהצלחתי לעכל לו כסף ממכירת הבית המשותף וכאשר עכלתי לו את הרכב.אינני מתייחסת כרגע לבעניין הכלכלי או למערבולת הרגשות שלי. אני פונה כרגע כאמא שמרגישה שאין באפשרותי איך לעזור לילדי, רואה אותם ניזוקים מול עיני ואין לי למי לפנות. הסיפור: הביקורים עם אבא לא היו סדירים והיו הרבה איחורים, קיצורים וביטולים(עם או בלי הודעה).אחרי ביקור אחד הילדה התלוננה על כאבים בפוט. היה גירוי והרופא נתן טיפול ושאל אותי"יכול להיות שמישהו עשה את זה?!"לא רציתי להאמין. במהלך הזמן(סיפור ארוך מאד) התברר שאכן היא עברה התעללות מינית על-ידי האב ושני בניו (שהיו אז בני נוער). פקידת הסעד טענה כל הזמן שאין הוכחות חותכות ולכן הסדרי ראייה נשארו כפי שהוחלט עד היה לפסיכולוגית המטפלת(פרטי)מספיק רישומים כדי שהרגישה שהיא יכולה להעיד חד-משמעית. כך שבמשך שנה וחצי הילדה היתה חשופה להתעללות(כל אחד מהם באופן עצמאי) ותמרות שהרבה פעמים בכתה שאינה רוצה ללכת לאבא, הכרחתי אותה כי הפק"סית הבהירה לי שהמשטרה תבוא להכריח אותי "להראות אותם" ואני עוד עלולה לאבד אותם והמשמורת תעבור לאבא. בנוסף, ידוע לי בוודאות(ללא הוכחות)שהאחים הגדולים הרביצו לבן שלי. ידועים לי מפי הילדים הרבה מאד מקרים של התעללות נפשית חמורה. בעזרת הפסיכולוגית ועו"ד נלחמתי במספר פקידות סעד(חלק מהן לצערי קודמו לתפקידים בכירים יותר) וזכיתי בביקורים בפיקוח עו"ס לשני הילדים. האבא עמד בזה 3 חודשים ואז הפק"סיות "שחררו פיקוח" כך שהייתי מביאה להם את הילדים והוא אוסף אותם והיו כל מיני מגבלות איפה יכול לבלות איתם. הוא הפר באופן עקבי את התנאים. בעקבות מלחמה נוספת שלי, הוחזר פיקוח מלא והאב סירב לראות את הילדים במשך כשלוש שנים. עברנו לעיר חדשה . הילדים עברו תהליך אבל. אבא פנה לבית משפט ובקש ביקורים אצלו וללא פיקוח. גם כשהילדים אמרו לא רוצים, הפק"סית שכנעה אותם ש"זה יכול להיות נחמד לראות את אבא ולקבל מתנות". היו עוד שלוש שנים ביקורים בפיקוח אחד לחודש בעירנו. לפני שנה וחצי הפק"סית הודיעה לי שהביקורים של הבן(13.5) כבר לא בפיקוח "כי הוא גדול ובעצם הפיקוח היה בגלל העניינים של הילדה". הילד שמח. היו שני ביקורים אצל אבא בבית שדווחו כ"כיף". מיד אחר-כך הילד פתח מחלה מסתורית שהצריכה המון בדיקות עד שהוחלט שזה "פסיכוסומטי". הוא בטיפול נפשי אצל אדם שאני סומכת עליו(שוב פרטי)ומטופל בכדורים פסיכיאטרים. בהמשך לחצו על הילדה שתסכים לראות את אבא בלי פיקוח. כאשר אמרו לה "או תוותרי על אבא או תוותרי על פיקוח" היא בחרה לוותר על פיקוח.(בת13.5) הפק"סית הסבירה לי"היא מספיק גדולה לדבר ולהעמיד אותם במקומם". אני לא מבינה איפה האשה הזאת חיה. אז קבלנו מכתב חגיג שעכשו ביקורים"ללא פיקוח וללא הגבלות, בתיאום בין הילדים לבין האב" הם נוסעים בערך אחת לשבועיים אליו. (מחודש אוקטובר האחרון) . פתאום שניהם מתדרדרים בלימודים. יש לה מחלה מסתורית עם סימפטומים דומים לשל אחיה. הוא עייף מאד ומפסיד הרבה ימי לימודים ב"השלמת שינה". חברים ודברים אחרים שהיו חשובים להם או שהם מוכשרים בהם - הוזנחו טוטאלית. ואבא נפלא: מכין אוכל טעים, קונה מתנות, נותן דמי כיס וחולק אים סודות. הפסיכולוג של הילד(וגם הפסיכולוגית שטיפלה בילדה) טוענים שזה תהליך חשוב לילדים "שיבינו מי זה באמת האבא הזה וישלימו עם המציאות". הפק"סית מאושרת. ואני רואה את הילדים שלי נהרסים מול עיני. ואין לי למי לפנות.הרי גם אם אפנה לבית המשפט, כרגע הילדים במוצהר רוצים לראות את אבא. אני ממש חסרת אונים. לפעמים אני חושבת שהטעות הגודתה שלי היתה ללכת בדרכי החוק. אולי הייתי צריכה לחטוף את הילדים ולברוח כשהיו קטנים, או לארגן "חיסול" לאבא האוהב הזה. היום, אני רק מסתכלת ובוכה הרבה