חוסר אונים

julie5505

New member
חוסר אונים

שלום לכלם הרבה זמן לא ביקרתי בפורום החיים טובעניים ואינטנסיבים מידי
רציתי לשתף אותכם בצרה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה ,לפני כחדשיים אימי שגרה אצלי מזה חמש שנים חולת אלצהיימר והמחלה באמת אני יכולה להגיד שלעמת הסיפורים שאני שומעת אצלנו דווקא היא איטית אמא אשה רגועה ונעימה לא מקבלת שום כדורי הרגעה הצרה היחידה שלנו זה נושא הכאוב של מטפלות שלא נשארות כי אנחנו משפחה . וזה חבל אבל גם עם זה אני מתמודדת בלית ברירה אז ככה כמו שכבר התחלתי לספר שאמא לפני כחדשיים התחילה לחטט לעצמה בפנים בעיקר באף ולאט לאט גרמה לעצמה נזק פצע שנקרא נגע והיא לא מסוגלת להפסיק עם זה למרות כל התחנונים שלי עד שעשתה לעצמה חור באף לקחתי אותה לרופא עור והוא החליט לשלוח אותנו לפלסטיקאי . הפלסטיקאי ראה את האף של אמא והחליט שהיא צריכה שיחזור אף.בהתחלה מאוד התנגדתי כי זה הזוי לעשות לה בגיל שלה ניתוח מורכב כזה אמא בת שמונים ושתיים.אבל היום אחרי חדשיים אמא ממשיכה לכרסם לעצמה את הפנים וממשיכה לידיים הדאגה שלי שאם יעשו לה בסופו של דבר את הניתוח הזה כי נראה לי שהוא בלתי נמנע היא תמשיך לפצוע את עצמה ולהוריד את התחבושות ,הרופא אמר לי אין מה לעשות תצטרכי לקשור לה את הידיים איך אני מסוגלת לעשות לאמא שלי שהיא בבת עיני דבר שכזה אני נפשית לא יהיה מסוגלת מה עושים? איך מתמודדים
ההיתי רוצה לדעת אם יש מישהו בפורם שעבר את אותו מקרה או דומה לו ולקבל עיצה איך להתנהג.
שכחתי לציין שהרופא המליץ לתת לה כדורי הרגעה שהסימפטומים שלה זה פשוט לסמם אותה והאמת שאני לא מעונינת שהיא תהיה לי כמו זומבי ,למה?
הכדורים גם עלולים לעשות לה סחרחורות .למה?

מודה לכם מאוד עלהתמיכה ,ובשורות טובות.
 

ענתי44

New member
מחלה ארורה

יקירה, לא פשוט לך. כמי שמטפלת באמא שלי 8 שנים עם עליות ומורדות, אוקינוס של עצב ודמעות והמון משברים אני רוצה ראשית להצדיע לך ולומר כל הכבוד על המסירות.
אני כל כך מבינה לליבך וגם לרצון שלך לא "לעשות" לאמא דברים. גם אני מרגישה כמוך. אבל בשורה התחתונה בעצם מה שאת רוצה זה את אמא שלך בחזרה, זו הבריאה והמתפקדת. והיא לא תחזור מארץ אלצהיימר. עד כמה שהיא יחסית רגועה ונעימה והיא חייב שתהיי חזקה למענה ותפעלי גם בדברים שבסיטואציה אחרת לא היית מעלה בדעתך.
גם אמא שלי יחסית רגועה ונינוחה. סיעודית לגמרי ותלוייה בי לחלוטין אבל מחייכת ושרה ופשוט מדהימה. אבל היתה תקופה שהיא נגעה ביציאות שלה ומרחה ולא הבינה מה היא עושה. נשבעת לך שאני לא מבינה איך לא קיבלתי התקף לב. זה הטריף אותי. ואת יודעת מה, זה לא הסלידה מלנקות את זה, אלא כאב עצום לראות את אמי המדהימה שהיתה אישה נקייה מאוד מגיעה למצב כזה. למזלי זה לא דבר שבשגרה . והיה שלב שהיא החלה להחליק וליפול מהכסא גלגלים. עוד שלב באלצהיימר שהיציבה נפגמת. אז בכיתי ולא רציתי לשים לה חגורת קשירה לכסא. והרגשתי מושפלת בשבילה. וכל היום אני או המטפלות במרכז היום הרמנו אותה לפני שתיפול עד שהבנתי שלמען טובת אמא שלי חייבת לעשות את הצעד. בהתחלה היא נעלבה ואני בטבעיות והחלטיות עניתי שזה כמו חגורת בטיחות באוטו. בסוף היא קיבלה את זה. ולא מתנגדת. עכשיו היא מגרדת בעין ואני נלחמת בזה. ולא רוצה לקשור לה ידיים, אבל יקירה אצל אמא שלך יש מצב חמור שהיא מסכנת את שלומה. ואת חייבת לעשות הכל כדי לעזור לה. אם צריך כדור הרגעה אז זה המחיר. הכואב. הכל כך כואב. ואת יודעת זה הפיך. תמיד אפשר להפסיק לתת כדור. אבל למה לא לנסות ולבחון האם זה מונע ממנה לפגוע בעצמה. כי הדרך של להסביר שזה אסור ממש לא עוזרת. אולי לדקה עד שהיא תשכח מה שאמרת. את יכולה לנסות לשים לה גרבים רכים כאילו כפפות כך שלא תצליח לגרב. אצל אמא לא עזר אבל למי שנתנה לי את העיצה הזו כן עזר. שווה לנסות.
שולחת לך חיבוק
 
ג'ולי יקרה , ליבי איתך

כמו שדרורה היתה כותבת כאן בפורום שאין פתרון טוב, אלא צריך לבחור את הפתרון הכי פחות גרוע, מקווה שניסחתי נכון.
מה שאת מתארת שקורה לאמא שלך, אני מבחינתי הייתי מעדיפה שתהיה זומבי קצת ולא תפצע ותפגע בגוף שלה בצורה כזו , לי זה נראה יותר גרוע.
אז עלייך לשקול מה עדיף מבחינתך וגם אולי לחשוב מה עובר על אמא שלך.
כולנו בעצם לא יודעים בדיוק מה החולה מרגיש, חרדות , איומים, כאבים או חזיונות שונים.
אולי תרופה שתרגיע אותה , גם תגרום לה להרגיש יותר שקטה, פחות חרדה, כדאי אולי לנסות לפי עצת הרופאים.
עברתי משהו כזה עם בעלי ולא היתה בררה אלא לתת תרופות הרגעה כדי להתגבר על אלימות והזיות ומי יודע מה עוד הוא הרגיש.
מאחלת לך שקודם כל אמא תתרפא מכל פצעיה ותחליטי מה שנכון לכם והלואי שזה יעזור
חיבוק ענק, מצפה לראותך
טובה
 
למעלה