חוסר אונים
אני בחורה אקדמאית ,נאה בשנות ה 30 לחיי ,כבר מספר חודשים שאני נמצאת בקשר שגורם לי המון עצב ורציתי לשאול אנשים מנוסים מה אתם הייתם עושים?
התחלתי עם בחור שהגיע לשכונה שלי . בהתחלה היינו ידידים טובים ,היינו מתכתבים,משוחחים , שיחות נפש .הכל היה בסדר . אני רציתי יותר מזה והוא הבהיר לי שהוא לא מעוניין מבחינה רומנטית בי למרות שהייתה משיכה ..מסתבר שהוא כן היה מעוניין במין ומגע בלבד. גיליתי שהבחור הזה סובל מבעייה פיזית ובעייה נפשית(נוטל תרופות) ועם הזמן הקשר בינינו התהדק מבחינה פיזית ונחלש מבחינה ידידותית . כך מצאתי את עצמי מטפלת בו , עוזרת לו, מוציאה אותו כשרע לו להופעות וכו' בקיצור :הייתי שם כשהוא עצוב.
בחודש חודשיים האחרונים הוא הכיר מישהי שכנראה כן מעוניין בה, הוא לא מצליח להפגש איתה בגלל המצב הבריאותי וכנראה שזה מאוד כואב לו .ואני רואה את זה מהצד ,שאני ברירת מחדל .איתה הוא מסתיר את הבעיות שלו ואיתי אני רואה אותו במצבים הכי גרועים שלו .אני מתחילה להרגיש לאחרונה שאני ממש מובנת מאליה בשבילו , היחס שלו יותר מזלזל .אבל גם לי יש חלק בזה ,לא הצבתי שום גבולות,תמיד הייתי זמינה ב 100% מהזמן ,לא שיחקתי אותה ב'יצ'ית והייתי הכי מבינה ואיכפתית וזה התפרש בעיניו כחולשה עד שהפכתי סמרטוט שמשתמשים בו וזורקים אותו. ככה אני בעיניו . אפילו כשהיינו יחד הוא את שלו סיים ולא היה אכפת לו ממני . הכל בלי רגש ואני עדיין נשארת שם . כי כל פעם שהוא נופל אני מרחמת.לאן הולכים מכאן? האם אני יכולה להשיב את הכבוד האבוד?
אני בחורה אקדמאית ,נאה בשנות ה 30 לחיי ,כבר מספר חודשים שאני נמצאת בקשר שגורם לי המון עצב ורציתי לשאול אנשים מנוסים מה אתם הייתם עושים?
התחלתי עם בחור שהגיע לשכונה שלי . בהתחלה היינו ידידים טובים ,היינו מתכתבים,משוחחים , שיחות נפש .הכל היה בסדר . אני רציתי יותר מזה והוא הבהיר לי שהוא לא מעוניין מבחינה רומנטית בי למרות שהייתה משיכה ..מסתבר שהוא כן היה מעוניין במין ומגע בלבד. גיליתי שהבחור הזה סובל מבעייה פיזית ובעייה נפשית(נוטל תרופות) ועם הזמן הקשר בינינו התהדק מבחינה פיזית ונחלש מבחינה ידידותית . כך מצאתי את עצמי מטפלת בו , עוזרת לו, מוציאה אותו כשרע לו להופעות וכו' בקיצור :הייתי שם כשהוא עצוב.
בחודש חודשיים האחרונים הוא הכיר מישהי שכנראה כן מעוניין בה, הוא לא מצליח להפגש איתה בגלל המצב הבריאותי וכנראה שזה מאוד כואב לו .ואני רואה את זה מהצד ,שאני ברירת מחדל .איתה הוא מסתיר את הבעיות שלו ואיתי אני רואה אותו במצבים הכי גרועים שלו .אני מתחילה להרגיש לאחרונה שאני ממש מובנת מאליה בשבילו , היחס שלו יותר מזלזל .אבל גם לי יש חלק בזה ,לא הצבתי שום גבולות,תמיד הייתי זמינה ב 100% מהזמן ,לא שיחקתי אותה ב'יצ'ית והייתי הכי מבינה ואיכפתית וזה התפרש בעיניו כחולשה עד שהפכתי סמרטוט שמשתמשים בו וזורקים אותו. ככה אני בעיניו . אפילו כשהיינו יחד הוא את שלו סיים ולא היה אכפת לו ממני . הכל בלי רגש ואני עדיין נשארת שם . כי כל פעם שהוא נופל אני מרחמת.לאן הולכים מכאן? האם אני יכולה להשיב את הכבוד האבוד?