חוסר אמונה

[jessy19]

חוסר אמונה

לאורך כל חיי (עוד כמה ימים 20 שנה) סבלתי מחוסר אמונה מצד אבי, אשר טרח לומר לי שבמכשיר זה וזה לא לגעת וכו'. חשבתי בעבר שזה הכל בגלל שהייתי צעירה אבל עכשיו כשביקשתי את המצלמה הדיגטלית שהם קנו בחו"ל ושוכבת בארון על מנת לצלם במסיבת יום הולדת שלי במסעדה ביום שישי הוא לא הסכים. ככה אבא צריך להתנהג? לא להאמין בילדתו שלו ומילא אם הייתי קטנה יותר אבל בת 20!!! זה ממש מעצבן והתגובה שלו הייתה שאני יכולה לקחת גם רגילה, נכון אני יכולה רגילה אבל בדיגיטלית אני יכולה לשלוח לאחותי ולחברות את התמונות וברגילה זה בעייתי. אוף!!!

 

[s h o o s h a]

רכושנות

אני לא חושבת שאי רצונו של אביך לתת לך להשתמש במצלמה או בכל פריט אחר נובעת מחוסר אמונה בך וביכולתך לתפעל או מחשש שמא תהרסי לו אלא יותר בשל האופי הרכושני שלו. אני חושבת שבכל אחד מאיתנו קיים האופי הזה, במידה כזו או אחרת. "זה שלי ואל תיגע בזה" מוכר לך? יש דברים שאנו מרגישים (אצלי לפחות זה כך, גם בגילי המופלג

) ששייכים רק לנו ולאיש אין היתר לגעת בהם. זה יכול להיות פריט שלכאורה חסר חשיבות ו/או ערך ועד למצלמה דיגיטלית (במקרה שלך) או כל מוצר יקר ערך אחר. לערך הכספי אין כאן, לדעתי, חשיבות אלא, כאמור, לענין הרכושנות - ה"זה שלי" תנסי לדבר אתו, שוב בדרכי נועם תנסי להסביר ולשכנע זה לא יהיה קל (שוב, אם אני לוקחת את עצמי כדוגמא ומעמידה אותי במקומו) אבל, לעולם לא לומר לעולם (Never say NEVER). בהצלחה

 

[faith2]

כמו ש-שושו...אמרה...

אני באמת חושבת שלא מדובר בחוסר אמון- אלא ברכושנות. יש אנשים שפשוט קשה להם להביא לאחרים דברים ששיכים להם, וחס וחלילה לא מרוע, זאת פשוט עוד תכונה באושי האדם....בדיוק כמו עקשנות, מרירות וכדומה. קבלי ממני

 

[עינת]

אתן יודעות מה?

יצא לי קצת לחשוב על השאלה שלך ג'סי ועל התשובה של שושה גם מה שלי עלה לראש הוא שבעצם למה לא? למה לנו ההורים אסור שיהיו חפצים שהם שלנו בלי שנצטרך לשתף את ילדינו בהם? לילדינו נראה מובן ששלנו - שלהם ובכל זאת לא כך הדבר... ותחשבו על זה

 

[jessy19]

עינת...

וזה לא שאמרתי שזהו המצלמה שלי גם, כולה ביקשתי ממנו רק להערב למסיבת יום הולדת שלי, לצלם את החברים כדי שאוכל לשלוח לאחותי שגרה בחו"ל ומה קיבלתי את המשפט: "מצלמה רגילה זה גם טוב". זה נותן לי הרגשה שהם מתייחסים אליי כאל ילדה קטנה ואני מבינה שאני תמיד אהיה שירי הקטנה שלהם למרות שאני עוד כמה ימים בת 20 אבל זה ממש מעצבן ופוגע.

 

[s h o o s h a]

בואי נגיד למשל ש ...

אחותך (יש לך אחת? אם לא, אז חברה [אפילו] הכי טובה) באה ומבקשת ממך שתשאילי לה לערב אחד את הסריג החדש שקנית ולבשת אותו רק פעם אחת. והוא הסריג הכי יפה שיש לך, וקנית אותו בעצמך מהכסף שחסכת מהבייבי סיטר שעשית ו..ו...ו... (יכולים להיות עוד מיליון ו'-יים) ואת לא מסכימה. למה? כי הוא שלך ואת לא רוצה. אבל זה לא כאילו שהסריג שלה גם, כולה ביקשה אותו רק לערב למסיבת יום ההולדת ותחזיר לך למחרת בבוקר. ואת לא מסכימה - הסריג שלך ואותו את לא נותנת. ותקני אותי אם אני טועה, אבל נכון שיש מצבים כאלו?? אז אני שואלת : למה לך (לכם הילדים, בכלל) מותר שיהיה משהו שהוא שלכם ורק שלכם (ואל תתפסי אותי בדוגמא, זה יכול להיות כל דבר אחר גם) ולנו, ההורים (ולאבא שלך אפילו גם) אסור??

 

[jessy19]

שושה...

ברור שקורה שני לא מסכימה להלוות משהו אבל זה יום הולדת 20 שלי והם הוריי והכי הגיוני שהם יאמינו בי ויבטחו בי אבל על פני השטח זה לא ככה. אם זה היה משהו חד פעמי הייתי מוותרת, אבל מגיל צעיר, כל דבר שהיה חדש לא נתנו לי להתקרב אליו ואני לא מדברת על גיל ממש ממש צעיר אלא על גיל 16 וכו'.

 

[s h o o s h a]

אמון

נדמה לי שכל מי שהגיב לך ניסה להסביר לך, כל אחד בדרכו שלו, שאין מדובר באמון שניתן או לא ניתן לך/בך. מדובר על משהו ששיך למישהו (במקרה זה, כאמור, מצלמה ואבא) וזכותו המלאה להגיד לא נותן לך אותה. אקצין ואומר שהוא גם לא צריך לתת לך הסברים ותירוצים למה. הוא לא רוצה, כי "ככה". וזו זכותו המלאה. אגב, באותה מידה ובאותה רוח דברים, יכול להיות שגם בדברים "ישנים" הוא לא נותן לך לגעת. כי יש לו סנטימנטים אליהם או כי גם אלו שלו ורק שלו (

) ואתמול חגגת. איך היה? צילמת, צילמו אותך? (עם המצלמה הישנה?) תפתחי את התמונות, תסרקי אותן למחשב ותשלחי במייל לאחותך שמעבר לים. האמיני לי, ההתרגשות תהיה אותה התרגשות - בין אם התמונות צולמו בדיגיטלית לבין אם צולמו במצלמה רגילה. ואם יש גם צילום וידאו, תשכפלי קלטת נוספת ותשלח לה. כך היא תראה את המסיבה ב"חי"

מזל טוב (כמעט שכחתי)

 

[מייקי69]

התכשיטים של אמא

אחד הקטעים המעניינים בסוגיות שעולות בפורום הזה, הוא הקטע הזה שבו אני נעה בין האמא שהינני, לבין הילדה שהייתי. זה משעשע ומרגש, כל פעם מחדש. וזאת היתה סתם אמירה שלא לעניין עצמו. לאמא שלי היה קטע של כל השמונצעס שלה, בהם אסור היה לי לגעת. היו לה מיליון שרשראות, מחרוזות, סיכות, טבעות וגם מדפים מלאים בבובות שהביאה מכל מיני טיולים בחו"ל. הייתי נוהגת לחכות שתצא מהבית, כדי לבצע פשיטה על המגירות, ולהתקשט בכל השרשראות שלה, ולנסות את כל הטבעות וכו'. למרות שהכל היה תמיד מונח באי-סדר, היא ידעה להגיד: שוב נגעת בדברים שלי???? אחרי שהלכה לעולמה, ארזנו את הבית... הדבר האחרון שנגענו בו (וכולם דחו את הרגע המכריע הזה לסוף) היו אותן בובות שלה מחו"ל. למרות שלאיש לא היה עניין בבובות האלה... אף אחד לא העיז לזרוק אותן. אח שלי ארז אותן יפה יפה, והניח באיזה מקום אצלו בבית. מהפחד להרגיז אותה

מוזר ומצחיק - איך הפחד הזה לעצבן אותה - נשאר אצלנו גם אחרי מותה. לא ידעתי להסביר את הקנאות הזאת לחפצים שלה. באמת שלא. היום אני קצת יודעת. יש לי ילד סקרן בבית, וגם הוא מוצא את דרכו, לכל אותם חפצים קטנים שאני ממש אוהבת, ושממש לא בא לי שאיש יגע בהם. אז נכון שזה כאילו לא הגיוני, שלא יתנו לך את המצלמה. אבל המצלמה הזאת היא כמו צעצוע שלהם, של הורייך, או של אבא שלך, והוא לא רוצה שיגעו. למה? ככה! כי זה שלו. כי אולי הוא חלם על זה הרבה זמן. כי אולי הוא בחר בקפידה איזה לקנות. וכי אולי זה הדבר שהוא אולטימטיבי שלו. בכל מקרה - נתנו לך חלופה: מצלמה רגילה. ככה שלא תשארי בלי היכולת לתעד. אז מה הקטע? דווקא? כן, זה יותר משוכלל ויותר נוח. אז מה? זה שלו ולא בא לו לתת. זכותו. מכאן ועד המסקנה שהוא לא נותן בך אמון - הדרך קצת ארוכה. לא כי את לא בסדר, כשאת רוצה דווקא את המצלמה הזאת. את בסדר - מבחינתך. אבל גם הוא בסדר - מבחינתו. אז אחרי סיפור כזה ארוך שלי - יש לי רק דבר אחד חשוב להדגיש: אל תמהרי להסיק מסקנות מרחיקות לכת אודות "אמון". סתם לא בא לו לתת. לאף אחד. זכותו. עכשיו ספרי. איך חגגת? היה נחמד? ויומולדת שמח כבר אמרתי לך?

 

[jessy19]

הממ הממ...

באמת שאני מנסה להבין אותו ואותכם אבל יש נסיבות שעדיין גורמות לי לחשוב עדיין בדעה הראשונה שלי- העניין הוא שההורים שלי מאוד מבדילים ביני ובין אח שלי לבין אחותי הגדולה ואם אחותי הייתה מבקשת היא הייתה מקבלת וזה קרה הרבה פעמים שהיא ביקשה דברים וקיבלה וכשאני ביקשתי לא קיבלתי. ובקשר לאיך שחגגתי: אתמול חגגתי עם חבריי את יום הולדתי העשרים, אומנם היום הולדת עצמה היא רק מחר אבל בגלל הצבא, החלטתי לקיים אותה עם חבריי כבר ביום שישי. נפגשנו כולנו במסעדת מצדה בהרצליה פיתוח והיה ממש נחמד, בעיקרון הזמנתי בערך 20 אנשים ורק חצי הגיעו כך שהיה קצת מאכזב כי ציפיתי שמלא יגיעו וברגע האחרון ביטלו הגעה וחלק אפילו לא טרחו להתקשר (מישהו יקבל על הראש מחר בבוקר בבסיס ). סה"כ השירות ב"מצדה" די איטי אבל מאוד נחמדים שם והאוכל אחלה, והיה נהדר להיות עם החברים הטובים. קיבלתי מלא יפות ודברים חמודים ומצפה בקוצר רוח לפריסה שלי מחר בבסיס... זה היה לי מוזר להיות במרכז אתמול בתור זאת שחוגגים לה יום הולדת ואם לומר את האמת היה בי חלק שנורא היה עצוב שאדם אחד מסויים לא היה.

 

[עינת]

דבר ראשון ג'סי

הרבה מזל טוב (אז מה אם היומולדת רק מחר גמני מקדימה את הברכה

) ובעניין האמון יכול להיות שאת צודקת יכול להיות שלא המצלמה לא קשורה לעניין אני חושבת...

 

[עינת]

ואוו

איך שכחתי ג'סי הזר

 

[jessy19]

תודה תודה....

חולה על פרחים

אני לא מאמינה- היום היום האחרון שלי בתור בת 19 ותכל'ס אני חושבת שהשנה האחרונה ממש ביגרה אותי מכל הבחינות.

 

[blonda3]

ג'סי-../images/Emo49.gifואביך צדק../images/Emo77.gif

רק חבל שלא נכנסתי לפה לפני יום הלדתך יש היום באמת אפשרות לצלם במצלמה רגילה וכשמוסרים לפיתוח את הסרט מבקשים שיצרבו לך את התמונות על דיסק ואם הצריבה נעשית כמו שצריך וקורא הדיסקים שלך תקין אז את מקבלת את התמונות צרובות על דיסק, ויכולה לראותן במחשב וגם לשלוח אותן לכל מי שאת רוצה בדיוק כמו בדיגיטלית.... לפעם הבאה-שתדעי. "מתנה" קטנה ליום הולדתך!

 

[jessy19]

עלות יקרה וחבל...

העניין הוא שאם אחותי הייתה מבקשת, הייתה מקבלת את זה מיד. הוא פשוט עושה הבדלים!!!! ועובדה שאני לא היחידה שחושבת שזה לא בסדר שהוא לא הסכים כי זה כולה יום הולדת ולא הלכנו למקום עם ריקודים אלא למסעדה אז מה הקטע, כולה ביקשתי טובה.

 

[Angel lips]

את צריכה לשנות את הניק שלך

לjessy 20

 

[lady d23]

אבך זה סתם כאבראש

והרבה יותר יקר. לשלם על פילם, פיתוח וצריבה. אני לא מבינה את אבא שלה, היה צריך לתת לה אותה. אבל זו רק דעתי:/