תבדקי את מדד הנרקסיזם שלו
אני האדם האחרון שיטיל אשמה על האחר
אבל אנשים בקשר קרוב עם אדם נרקסיסט - לאט לאט זורקים את כל הערכים שלהם בשם ההערצה והסגידה
יכולים למצוא את עצמם עושים מעשים שמנוגדים למי שהיו רוב ימיהם - כן זה קורה
(בשביל זה כשאתה מודד בן אדם - הוא נידון על פי רובו. על פי רוב המעשים שלו)
בדוק ומנוסה
אנשים הכי טובים והכי ערכיים ורגישים, טובים שיש - נפלו בזה
אני לצערי מכירה את הנושא מקרוב
על כן - אני לא שופטת אותך ואף אחת/אחד אחר שנפלו בזה
בתכל'ס- הנרקסיסט עצמו הוא בד"כ קורבן של משהו (אבל למי אכפת? צריכים הגנה בכל מקרה*)
וזו ורק זו הסיבה* שאני יודעת על עצמי איפה נפלתי (הכי רחוק מכל מה שאני מכירה את עצמי ואחרים אותי)
כתוצאה מהתאהבות בבן אדם נרקסיסט
- כן. אהבתי אותו. מאד. הוא מתנחל במגירה שנקראת "אהבת חיי" וחולק מגירה נוספת כהסיוט/שיעור הגדול ביותר והמסתכל ביותר שיש -עליו שילמתי ביוקר
אני מוחלת מחילה גמורה ושלמה לבת הזוג שלו מבלי לדעת מה היא עשתה לי/אמרה עליי
בידיעה גמורה ומוחלטת, על עצמי, שיחסים עם אדם נרקסיסט מעוותים לבן אדם את המוסר שלו, שואבים את הפנים והטוב שלו
אני מרחמת עליה וליבי יוצא אליה
לא ביררתי מה איתה/איתו אבל אני יכולה לתאר לעצמי שכמו שאני התרוקנתי ושכחתי את כל מי ומה שאני - דבר דומה ודאי קרה גם לה
אני אסביר: בחורה ביחסים עם אדם נרקסיסט נידונה לחיים של ריצוי, שכחה של עצמה, מחילה והכלה כללית על הכל, אמון - מלכודת דבש שמזינה את עצמה ואת מוצאת את עצמך יום אחד בתחתית וגם שם יש לך הסבר הגיוני סה"כ, בינך ובין עצמך
אין שום שלב בו שנאתי/כעסתי עליו
רק פחד. פחד טהור ורצון להתגונן ולהסביר לעצמי מה קרה? לנסות לנסח, לסדר את העובדות - שיהיה קצת שקט
הדבר היחיד, בתקופת הטרור, שגרם לי להצליח לישון/לתפקד זה להגיד לעצמי "אוקיי. הוא גדול. הוא שולט. בתכל'ס? אף אחד לא יכול עליו *אבל* יש מישהו אחד שהוא יותר חזק וגדול ממנו והוא שופט צדק - וזה בורא עולם" כך, שיננתי לעצמי משפט הגיוני אחד ונכון שייתן לי תקווה ורצון לחיות, לצפות לטוב
אני מיגנטתי את עצמי אליו, הוא התמגנט אליי ואני שואלת למה? איך?
אני היום נזכרתי בסיטואציה שהיתה לי כשהייתי בת 12, יום הולדת בת מצווש בבריכה, נער בגיל 14 שהטביע אותי, כמעט למוות ואני זוכרת שהתחלתי סט של טיפולים פסיכולוגיים וחיפשתי אותו באייסיקיו להתעמת איתו, לנסות להבין
והוא ענה לי "דחף" והוא כל כך היה גאה בזה שממש לא אכפת לו מה עברתי ומה אני עוברת
וזה קצת דומה למה שהיה עם הנרק
אני גם סלחתי לו, אפילו סוג של...איך נגיד? אמרתי "טוב נו, הוא בטח רצה להתחיל איתי. אני צריכה להרגיש מוחמאת" - שניה אחרי שהצלתי את עצמי ממוות בדרך נס
ואני מבינה...בעצם מה היה דקה לפני.
הסיטואציה כזאת: בריכה, ילדים סביבי - יש באז. אני זוהרת
זה לא בא לו טוב. קשה לו - הוא לא מסוגל לראות אישה זוהרת/במרכז העניינים - משהו פה לא תקני, לא הגיוני מבחינתו וגם לא צודק
וזה דפוס חוזר. זה דפוס חוזר בכל פעם שגבר פגע בי בצורה כזו או אחרת
בינגו. עליתי על זה. אני מנסה לאתר את הפרופיל של גברים שעלולים לפגוע בי, שאני לא "באה להם בטוב"
שההוויה שלי "מדליקה אותם" - תרתי משמע
אני רוצה קודם כל לציין שאני רוב ימיי הייתי שובינסטית, מכבדת/אוהבת גברים ברמה של העדפה/הכלה/רחמים/הערצה/כבוד - הכל.
אולי יש משהו במה שאמא שלי עברה בחיים...אני חושבת שגם היא עברה דברים שניסו להקטין אותה/קינאו בה גברים
זה היה כשהיא היתה בצה"ל ופרצה דרך...זה חלק ממה שאני יודעת ובאופן מוזר, זה מאד דומה למה שאני עברתי (כמובן בפרטים שונים)
גברים שאישה שהיא דומיננטית - לא באה להם טוב. מאיימת עליהם.
IF YOU CANT BEAT THEM- JOIN THEM הכוונה היא, מאחר שהם "לא יכולים להתחרות בה" - הם חוברים אליה וקוראים לזה "התאהבות"
ערפדים....
זה דבר מאד מורכב וחמקמק שלקח לי המון זמן לזהות אותו
לקרוא לו בשם
מעניין אותי מה קרה עם אותו נער בגיל 14? איך היתה הילדות שלו? האם הוא גם נרקסיסט? או אולי לא?
אני לא כועסת עליו והרבה שנים חשבתי שזה מעשה שובבות של ילד/נער...שזה אפילו לגיטימי, רגיל ואולי "מחמיא"
במחשבה אחרת אני אומרת לעצמי - אולי אם הייתי עוצרת את זה באותו הזמן - לא הייתי עוברת את שרשרת הגיהנום שבאה אליי שנים לאחר מכן, קשה הרבה יותר
אני מבינה שזה תופעה שקשורה לנפש - מחסור באהבה
תחושה בלתי ניתנת לשחזור שהם פשוט לא היו אהובים בילדות
אני הראשונה שהייתי רוצה לרפא את זה, זה גם מאד מעניין אותי אם בכלל ניתן לרפא דבר כזה?
אין לי כעס כלפיהם, אבל עצם המחשבה שאני התאהבתי/נשענתי/סמכתי על בן אדם שרצה לפרק לי את הנשמה וגם הצליח - היא קשה ביותר
"אהבת חיי"
למה דווקא הוא?
טוב, אני תמיד אהבתי חוכמה
כן, הוא היה חכם להפליא ולי היה קשה למצוא דבר כזה
אבל לב אכזר. מסתבר. אכזר ביותר ואני - לא עליתי על זה
לוקח ת'חוכמה לכוונות זדון ועף עם זה....אף אחד לא ינחית אותו, יש לו את כל הדרכים
גם לב אכזר, אני אומרת לעצמי, זה ילד מתוסכל לשעבר. ילד שעבר....עבר עבר. אז מה לי לכעוס?
אני כועסת על מי שתמכה בהתנהגות שלו, מישהי ספציפית שאני יודעת בוודאות שהשתמשה בכוח שלה כדי להנמיך אותי במלא צורות - אני מרגישה את זה
יודעת על חלק מאד קטן מההתנהלות שלה
היא יודעת על המעללים שלו ומבחינתה - מגלגלת עליי מסע השמצות נוראי, לגלגני, כוחני, אלים ואכזר - כל כולו שיקרי
לפעמים ממש בא לי שאלוהים יגלגל ויביא אצלה בבית את המקרה שאני עברתי. בול.
אולי לא לה אבל לכולנו יש ילדים
ואז אני אומרת לעצמי - עזבי. זה לא מגיע לילדה. למה שתסבול מה שאני עברתי?
אבל כן, בתוכי אני רוצה שהיא תדע. שהיא תודה באמת. תוריד מסך השקר, האכזריות והגאווה.
תודי באמת! תודי! אל תסתכלי עליי במבט הלגלגני הזה שאני אמורה לפחד ממנו
חתיכת חוצפנית, את לא תאיימי עליי יותר ואת לא מפחידה אותי
לא את ולא התחמנות שלך וכל הדרכים שלך להאדיר את עצמך ולהצדיק אותו על חשבון הצדק והאמת ועל הדרך החיים של אנשים חפים מפשע- ביניהם אני
מה קרה לשיחת: סליחה, עשה כך וכך. יש לו בעיה, אנחנו מצטערים?
זה מה שבא לי להגיד לה.
רציתי להביע את זה
היה לי חשוב מאד... להוציא את זה מתוכי
לכולנו יש ילדים. חשובים לנו. חסרי ישע.
תחשבו על זה
