חוסר ברצונות או בשאיפות
אני מרגיש שהגעתי לאיזה מבוי סתום בחיים. מאז ומתמיד אני זוכר את עצמי כאדם שהוא אדיש לחיים שלו, ללא שאיפות או רצונות מיוחדים.
חשבתי שגיוס ליחידה קרבית יתן לי כאפה וידרבן אותי, אבל חוץ מלמרמר אותי זה לא הועיל בשום דבר.
מאז שהשתחררתי מהצבא, עשיתי טיול בארץ בשביל ישראל במשך כחודש, ומאז אני יושב באפס מעשה ולא עובד או לומד. כאילו אני לא רוצה כלום, אני לא מוצא עניין באיזה תחום לימודים מסויים ויש לי נטייה לעזוב דברים באמצע (למשל התחלת פסיכומטרי והחלטתי להפסיק) הכי גרוע שאני בכלל לא מדרבן את עצמי לצאת מהמצב הזה. יש לי את תחומי העניין שלי שאוליי איכשהו כן מצליחים להוסיף לי משהו לחיים.
נגינה על פסנתר, רכיבה על אופניים, צילום ומחשבים. אבל חוץ מזה שום דבר. גם עם בנות בכלל לא היה לי שום נסיון.
השאלה היא איך, ניתן להוציא אדם ממצב כזה אם הוא כמעט ולא מעוניין בשום דבר והוא לא שואף לעשות X - Y - Z.
יכול מאוד להיות, שאני זקוק לאיזו דחיפה מגורם חיצוני בדמות פסיכולוג או מאמן אישי.
אני בהחלט לא רוצה להשליך את כל העבר שלי, על ההווה והעתיד כי אני יודע שכן ניתן לשנות דברים והחיים שלי תלויים ב-99% אך ורק בי.
והכל עניין של מוטיבציה ושל כח רצון.
קצת מדכא אותי לחשוב על זה שאנשים ממש רוצים ושואפים לעשות משהו, ואני לא מעוניין בכלום ולא שואף לכלום ורק חי מכורח המציאות.
שמעתי כבר על המשפט הזה "שעם האוכל בא התיאבון" - ייתכן שאוליי זה המצב.
ובאמת לפעמים אני בכח מנסה לעשות עם עצמי משהו, שאני לא ממש מעוניין בו או רוצה אלא רק בשביל לנסות להתעורר...
מה שלא יהיה, להמשיך לחיות ככה לנצח אני לא אוכל.
אני מרגיש שהגעתי לאיזה מבוי סתום בחיים. מאז ומתמיד אני זוכר את עצמי כאדם שהוא אדיש לחיים שלו, ללא שאיפות או רצונות מיוחדים.
חשבתי שגיוס ליחידה קרבית יתן לי כאפה וידרבן אותי, אבל חוץ מלמרמר אותי זה לא הועיל בשום דבר.
מאז שהשתחררתי מהצבא, עשיתי טיול בארץ בשביל ישראל במשך כחודש, ומאז אני יושב באפס מעשה ולא עובד או לומד. כאילו אני לא רוצה כלום, אני לא מוצא עניין באיזה תחום לימודים מסויים ויש לי נטייה לעזוב דברים באמצע (למשל התחלת פסיכומטרי והחלטתי להפסיק) הכי גרוע שאני בכלל לא מדרבן את עצמי לצאת מהמצב הזה. יש לי את תחומי העניין שלי שאוליי איכשהו כן מצליחים להוסיף לי משהו לחיים.
נגינה על פסנתר, רכיבה על אופניים, צילום ומחשבים. אבל חוץ מזה שום דבר. גם עם בנות בכלל לא היה לי שום נסיון.
השאלה היא איך, ניתן להוציא אדם ממצב כזה אם הוא כמעט ולא מעוניין בשום דבר והוא לא שואף לעשות X - Y - Z.
יכול מאוד להיות, שאני זקוק לאיזו דחיפה מגורם חיצוני בדמות פסיכולוג או מאמן אישי.
אני בהחלט לא רוצה להשליך את כל העבר שלי, על ההווה והעתיד כי אני יודע שכן ניתן לשנות דברים והחיים שלי תלויים ב-99% אך ורק בי.
והכל עניין של מוטיבציה ושל כח רצון.
קצת מדכא אותי לחשוב על זה שאנשים ממש רוצים ושואפים לעשות משהו, ואני לא מעוניין בכלום ולא שואף לכלום ורק חי מכורח המציאות.
שמעתי כבר על המשפט הזה "שעם האוכל בא התיאבון" - ייתכן שאוליי זה המצב.
ובאמת לפעמים אני בכח מנסה לעשות עם עצמי משהו, שאני לא ממש מעוניין בו או רוצה אלא רק בשביל לנסות להתעורר...
מה שלא יהיה, להמשיך לחיות ככה לנצח אני לא אוכל.