חוסר זמן בעבודה ...

[tapuzit123]

חוסר זמן בעבודה ...../images/Emo4.gif

אני עובדת בבי"ח בחצי משרה. מי שמכיר את העבודה יודע שזו עבודה בלחץ, שכוללת הרבה כיבוי שרפות. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מרגישה תחושות אשם שאינני נכנסת לשיחות "מעמיקות" יותר עם פונים עקב חוסר בזמן ועוסקת יותר בצד הפרודצדורלי של עזרה במיצוי זכויות וכו' אשר חובתי לעזור להם בכך. מדי פעם אני נשארת מעבר לשעות העבודה (על חשבוני כמובן), על מנת שיהיה באפשרותי לקיים שיחות עם חולים/משפחות אשר נזקקים לכך עקב המשבר שנקלעו אליו, אך יש גבול לעומס העבודה שאני מוכנה לקחת על עצמי ללא תגמול, אך למרות כל זאת אני עדין מרגשיה תחושת אשמה שלא נשארתי ובכל זאת הקדשתי מזמני..... האם תחושות אלו מוכרות לעוד עובדים? גם במסגרות אחרות?

 

[עוסג]

חוסר זמן בעבודה

היי תפוזית, גם אני עובדת בבית חולים, ואני מאוד מקפידה לא להישאר מעבר לשעות העבודה - מעבר לכוננויות כמובן, או לפעמים נדירות, כשאני כבר בתוך מקרה שחייב להיסגר ונראה לי לא נכון להעבירו לכונן - במקרים כאלה או שאני אקבל אישור לשעות נוספות, או לקיזוז השעות ביום אחר. ברגע שברור לכולם שיש לי מסגרת של שעות העבודה ואני יכולה לעשות רק מה שאני מספיקה, כבר אין מקום לרגשי אשמה וזה באחריות המנהל/ת. בעניין התכנים, אני חושבת ששיחות ותמיכה זה בילד אין בעבודה ולא פחות חשוב מהצד הבירוקרטי - השאלה איך את תופסת את זה, מה את היית רוצה לעשות ואיך את מציגה את זה להנהלה ולצוות שאיתו את עובדת. גם מבחינת טובת המערכת - עבודה סוציאלית נכונה עם חולים יכולה להפחית ביקורים חוזרים ולהפחית את העומס על המערכת. מניסיון שלי, כשהייתי חדשה, היה לי קשה יותר לקיים שיחות כי לא הייתי בטוחה בעצמי ובמה שיש לי לתת, כך שלפעמים קל יותר להישאר בתחום הבירוקרטי והבטוח. העבודה עם חולים ומשפחות של חולים היא קצת שונה מעבודה במקום אחר, ויש לכך השתלמויות שונות שכדאי מאוד לנצל. דרך אגב, באיזה מחלקה את עובדת?

 

[tapuzit123]

../images/Emo29.gif../images/Emo29.gif../images/Emo29.gif

הבעיה שהצגתי היא שאין לי מספיק זמן לקיים שיחות ולא מחוסר רצון, חששות וכו', נהפוך הוא- בזמנו כאשר דווקא כאשר התחלתי את עבודתי ניסיתי להכנס "לעובי הקורה" עם כל מקרה שזיהיתי צורך של המשפחה/ חולה בכך ופשוט מצאתי את עצמי לא מספיקה לעשות כמעט דבר- לא הספקתי להגיע לכל המקרים מכיוון שהקדשתי זמן רב לשיחות עם מקרים אחרים וכאשר התפניתי להמשיך למקרה הבא החולה השתחרר (אני עובדת במחלקה פנימית), ולא עזרתי לו במיצוי זכויותיו, סידורים בירוקרטים...דבר אשר הכרחי במקרים רבים של חולים כפי שאת ודאי יודעת. כעת אני נאלצת להתרכז יותר במיצוי זכויות ונושאים בירוקרטים (אך לא רק כמובן) מכיוון שלמדתי שאם אשים דגש יותר על שיחות פשוט לא אגיע לזה. התסכול שלי נובע מכך שפעמים רבות אני מרגישה שיש צורך במתן תמיכה רבה יותר או שיחות ארוכות יותר מעבר למה שמתאפשר לי עקב מגבלות הזמן.

 

[SuperGirl 25]

../images/Emo42.gif../images/Emo42.gif../images/Emo42.gif

הי תפוזית, גם אני, כמו עוסג, משתדלת מאוד לשמור על מסגרת השעות. יש מקרים שאני נשארת מעבר, זה תלוי בעומס. עדיף לי להשאר עוד שעה-שעתיים ולנסות לסיים את העבודה, מאשר ללכת הביתה כשהמצפון והסופר-אגו מנקרים בי... שנתיים מתוך השלוש של ההכשרה בתואר הראשון, עשיתי בביה"ח. יש לציין שמאוד נהנתי מהעבודה הייחודית. יחד עם זאת, בגלל שזה טיפול לטווח הקצר, באמת ישנה תחלופה רבה ולא מגיעים לכל הפונים, אך זה נכון להרבה מקומות עבודה, שמרוב עומס/שעות עבודה מעטות יחסית לא מגיעים לכולם. לכן, אני עושה סדר עדיפות לעצמי, זה הכי חשוב-כשאת מבינה שזה המצב, שאינך יכולה להגיע לכולם ושאת עושה את המיטב, אני מאמינה שתשלימי עם כך לאט-לאט. אגב, במצבי לחץ, כשאין זמן לבצע שיחת תמיכה בפונה, אז עניינים בירוקרטיים חשובים לא פחות ועושים הרבה פעמים סדר לחולים וכך עוזרים להפחתת הלחץ.

 

[עוסג]

חוסר זמן בעבודה

אמנם אני לא עובדת במחלקה פנימית, אך אני בהחלט מכירה את העבודה בפנימית (בכל זאת, נכנסת לשם די הרבה) ולפי מה שאני יודעת, העניין הבירוקרטי העיקרי הוא תכנון השחרור. בכל מה שקשור במיצוי זכויות, אנו מפנים להמשך טיפול בקהילה (רווחה, יח' להמשך טיפול, מרפאות הקהילה ועוד). כך שבד"כ (לא תמיד) נשאר גם זמן לשיחות תומכות אם רוצים. בכל אופן, אני מקפידה לעבוד רק את שעות העבודה שלי, לא רק מסיבות אגואיסטיות, אלא משום שאני יודעת שזו הדרך היחידה ליצור תקנים נוספים - על פי הצורך האמיתי שבשטח.

 

[m a n d e]

אצלי זה תקופות, אבל יש משהו שיותר

מציק מזה. פעם גם אני עבדתי בבית חולים, ואז אכן כשהסתיימו שעות העבודה, הן בדרך כלל הסתיימו. אין טלפונים חוץ להן (אלא אם כן פיגוע חס וחלילה, וגם את זה חויתי יותר מפעם אחת). היום (הוסטל), אומנם יש תקופות לחץ, אבל אני יותר גמישה בשעות. אם עבדתי יום אחד יותר שעות אני אקזז מיום אחר ולהיפך. הבעיה היא אחרת, הבעיה היא טלפונים הביתה. בכל זמן שמתחשק, ולפעמים סתם על שטויות. ויש איזו ציפיה מהמערכת שתהיי זמינה. האבסורד הכי גדול היה כשביקשתי חופש לא מזמן והמנהלת שאלה אותי: "אבל את תהיי זמינה בטלפון, נכון?" וחשבתי לעצמי "הלווווו", חופש זה חופש זה חופש, לא? ואחר כך ישאלו למה הישראלים נוסעים לחו"ל כדי " להתנתק". רק שם באמת אפשר להתנתק (אבל למי יש כסף? ...) אבל עכשיו ברצינות ועניינית לשאלה - כן, יש לנו אופי מחורבן וסופר אגו מפותח. כן, המערכות בדרך כלל מצפות שנתנדב וניתן הרבה יותר ממה שאנחנו מתוגמלים כן, קשה לנו לשים גבולות, וכאן זה כשל שלנו. כשל שאני לומדת במהלך הזמן לתקן, ואני מניחה שכולנו.

 

[tapuzit123]

super girl mande

סופר גירל את צודקת ביותר שלעיתים כאשר משפחה במצוקה הם צריכים מענה מיידי ופתרון לבעיה שלהם ולעיתים קרובות במצב משברי שצריך פתרון מיידי יש לטפל בנושאים הבירוקרטים קודם כמובן עם כל האמפתיה, התמיכה והרוגע שניתן לתת במקביל, אך אם רק נעסוק בצד הרגשי של המשבר לא נקדם את המשפחה/חולה או פונה באופן כללי. ומנדי יש בדברייך הרבה מן המציאות המצערת שאכן מצפים מאיתנו לתת מזמננו ללא תגמול (איפה נשמע כדבר שמהנדס בחברת הייטק שגם ככה משכורתו פי 4 ו- 5 משלנו יעבוד שעות נוספות ללא תגמול) ובנוסף אכן יש קושי לעיתים בהצבת גבולות בין האישי למקצועי כי גם בניגוד למהנדס לדוגמא אנו עובדים עם אנשים והעזרה שאנו מציעים או ההחלטות שאנו מקבלים משפיעים על חייהם...

 

[עוסג]

בעניין הטלפונים

כאן גם אני לא גיבורה גדולה. מעבר לכוננויות הרבות שאנו עושים, אנחנו זמינים תמיד! ללא תשלום על מנת שנוכל תמיד להגיע בחרום. לא כל כך מפריע לי שמתקשרים אלי לפעמים שלא בשביל ענייני חרום, כמו שמפריע לי הצמידות המעצבנת הזו לטלפון

 

[עץ ועצה]

מוכר...

אני חושבת שהיום, כל עו"ס בכל תפקיד יזדהה עם התחושות האלו. המערכת (הציבורית והפרטית) מקצצת תקנים כל הזמן והצרכים לא מתמעטים במקרה הטוב וגדלים במקרה הרגיל, ומי שנשאר במערכת מוצא את עצמו מוצף עבודה ומוצף רגשית מהעומס. אני עוס קהילה ועבדתי בחצי משרה על שני פרוייקטים די גדולים. בחודש האחרון נוספו עוד 3 פרוייקטים (אחד מהם ממש גדול) ועוד כל מיני אדמינסטרציות חדשות ואני ממש רואה איך הטיפול שלי בשני הפרוייקטים הותיקים מתקלקל והולך. זה אכן מתסכל מאוד וכמה שלא מספיקים-חוזרים הביתה עם הרשימה בראש וזה קשה, אבל זו לא אשמתנו ואני מקווה שגם המטופלים שלנו מבינים אותנו. אני אישית קיבלתי פידבק כזה השבוע מאחת המתנדבות ושמחתי שהיא שמה לב שאני פשוט לא מספיקה ולא שאני "מחפפת"...

 

[עוסג]

../images/Emo186.gif

 

[reuthal]

בדיוק אתמול דיברתי עם חברה

שהחלה לעבוד לפני כחודשיים בלשכה. היא אומרת שבתקן של 75% משרה יש לה 175 תיקים והיא לא מוצאת זמן לנשום