חוסר יוזמה

[מירבb]

חוסר יוזמה

היי
בני 36, נשואים 5 שנים פלוס פעוט.
בעלי פשוט כמעט ולא יוזם שום פעילות משותפת, זוגית או משפחתית. הדבר היחיד שהוא יוזם אילו מפגשים/סופ"ש עם המשפחה שלו (אין רע בזה, רק מציינת עובדה). אני מדברת איתו הרבה על זה, שולחת לו כל מיני רעיונות ליציאות משותפות וכלום.
מעל הכל זה פשוט מעליב, גורם לי להרגיש שאין לו רצון/צורך לבלות זמן איתי/איתי ועם הילד, מעבר לשגרה היום יומית.
לא יודעת איך "להעיר" אותו.
מוסיפה שבשנתיים האחרונות התמודדתי עם דיכאון אחרי לידה והוא מאוד תמך, ובלי קשר הוא אבא מאוד מעורב ופעיל.
עכשיו מבחינה נפשית אני במקום הרבה יותר טוב, חוזרת לעבוד וללמוד ולתפקד כאחד האדם. איפשהו מפחדת שאולי "הדבקתי" אותו בדיכאון שהיה. או שאולי זה מין אופי מנומנם שכזה.
גם אין לנו עזרה מהמשפחה, רק אני והוא מתמודדים עם כל מה שכרוך בגידול הילד, מה שדי מתיש.
בשאר התחומים מבחינה זוגית אנחנו בסדר.
אשמח לעצות

 

[puppet]

ואת יוזמת?

 

[מירבb]

כן

 

[puppet]

שאלתי, כי אשתי אומרת לי דברים דומים

ואני מסכים מאד עם מה שזכריה כתב. הפירוש הוא סובייקטיבי.
אני לא יוזם (מספיק) בגלל 1000 סיבות, ואף אחת מהן לא קשורה לכך שאני לא אוהב לבלות זמן עם אשתי. בעיניי הסובייקטיביות אגב, אני כן יוזם לא מעט, אבל זה לא משנה וזה לא העניין. מה שחשוב הוא כאמור הפירוש.

 

[מריוס זכריה]

זמן טוב להזכיר את מודל אפר"ת

אפר"ת - ראשי תיבות של המלים: ארוע - פירוש - רגש - תגובה.

המודל הזה אומר שזה סדר הפעולות במח שלנו:

1. ארוע - משהו קורה
2. פירוש - אנחנו נותנים פרשנות סובייקטיבית לארוע
3. רגש - הפרשנות שנתנו מעוררת תגובה רגשית (כעס ,עלבון פחד וכולי)
4. תגובה - התגובה שלנו מונעת מהרגש שהתעורר (נעלבתי - אני תוקף)

(לרוב זה מעגל, כי כל תגובה שלנו יוצרת את הארוע הבא, וחוזר חלילה)

הטעות הנפוצה של אנשים, וגם שלך, היא לא להכיר בשלב ה"פרשנות", ולחשוב שבארוע עצמו באופן אוטומטי מוליד רגש, כאילו שהארוע הוא דבר אובייקטיבי. והוא לא! הוא תלוי פרשנות. והפרשנות היא תמיד סובייקטיבית.

במקרה שלך, את אומרת:
ארוע - הוא לא יוזם בילויים או יציאות
פירוש - "אין לו רצון/צורך לבלות זמן איתי/איתי ועם הילד"
רגש - "זה פשוט מעליב"
תגובה - לא ציינת, אבל יש סיכוי שהיא לא נעימה, ויוצרת מתח נוסף בבית

הפואנטה שלי היא זאת: הפירוש לארוע הוא ת-מ-י-ד סוביייקטיבי, ולכן הוא איננו בגדר עובדה אובייקטיבית. תמיד ייתכנו פירושים נוספים ושונים, למשל -

- הוא בדיכאון (זה מה שאת כתבת - אני אישית לא חושב כך)
- הוא עייף מרצף עבודה-גידול ילד-משפחה-סידורים חובות
- הוא נהנה להיות איתכם בבית
- ועוד הרבה אחרים.

עכשיו בואי תבדקי עם עצמך: האם יכול להיות שהפרשנות של "הוא עייף" היא נכונה? אני לא רק מתכוון לעייפות של אדם שעבד הרבה שעות, אלא לעייפות היותר עמוקה של אדם שכבר שנה שנתייים עובר חוויות אינטנסיביות, שינוי סדרי חיים, התמודדות עם ילד ראשון ואולי גם עם אישה בדיכאון. עייפות עמוקה, שחווים כמעט כל ההורים הצעירים.

ואולי הפרשנות הנכונה היא "הוא נהנה להיות איתנו בבית"? איך את מרגישה כלפי זה? האם זה עדיין מעליב אותך? או שאולי עולה רגש אחר?

ואולי המציאות היא מורכבת, והפרשנות הנכונה היא לא אחת, אלא מיקס של כמה דברים?
ציינת שהוא בן זוג טוב, אבא טוב ואיש טוב.
אל תרוצי לפרשנות הכי מעליבה שיש.
לרוב, הפרשנות שאנחנו נותנים באופן אוטומטי נובעת מהקבעונות שלנו עצמנו, מהפחדים שלנו והפצעים שלנו. זו איננה קריאת מציאות, אלא טבע מושרש שלנו שממשיך ויוצר מציאות עצובה. הרבה פעמים פגיעות העבר שלנו גורמות לנו לנהוג בצורה שמזמינה שאותן פגיעות ימשיכו להיות בחיינו - כשאנחנו עצמנו אחראים חלקית לפחות להיווצרותן, בכך שאנחנו מנציחים פרשנויות פוגעניות כלפי עצמנו, כאילו שהן בגדר עובדה - כשהן כלל לא כאלה..

לכן: נסי לשנות פרשנות, תתחברי לאופטימיות שלך, וכבדי גם את הבחירות והעדיפויות שלו. לא קל להיות הורים חדשים. לא צריך להוסיף על זה מתחים מיותרים לגמרי. צריך להכיר בטוב שיש, ולכבד את אי המושלמות של בן הזוג - ולא פחות מזה, שלנו עצמנו. ולעשות שינויים לטובה בחיינו, על ידי מבט פנימה וביקורת צלולה ולא רגשנית על הפרשנות שאנחנו נותנים באופן אוטמטי לארועים שסביבנו.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[חייבתלהגיב]

הוא מסכים ללכת למה שאת יוזמת?

אם כן, אז סבבה - פשוט תיזמי וזהו. יש אנשים כאלה שלא יוזמים, וזה לא אומר כלום על היחסים ביניכם.

 

[FelTempRep]

האם זה בן אדם שהתחתנת איתו כמו שהוא היה

האם את מתעקשת לשנות אותו?

תדמייני את עצמך מובלת למספר ארועים ובילויים פי כמה ממה שהיית מוכנה. ועוד מתבקשת ליזום. לא נעים, נכון?
דעתי הצנועה שכמות הבילויים וכד' הרצוייה היא התכונה אולי הכי חשובה בהתאמה זוגית. מקווה שתגיעו לעמק השווה, אם כי אני מכיר מקרים שבהם זה לא קרה.

 

[אייבורי]

היא בדיוק גמרה לתקן את עצמה

&nbsp
עכשיו יש מלא מרץ לתקן אותו

 

[FelTempRep]

מצטער על הקלישאה

אבל אולי זה כן מחדש משהו למישהו...

לפעמים,
הגברים מתחתנים ומצפים שהאישה תשאר בדיוק כפי שהייתה, וזה לא קורה.
הנשים מתחתנות ומצפות שהגבר ישתנה, והוא לא.

 

[מריוס זכריה]

אמת, רק אוסיף:

יש גם את הקלישאה של הגיע תינוק, הלכו החיים...
&nbsp
אמנם אחרי כמה שנים אפשר לצאת מהזומביות, אבל הרבה הורים חרדתיים או פרפקציוניסטיים נופלים אליה בהתחלה. הרבה פעמים דווקא הילד השני מעורר אותם חזרה לחיים.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
&nbsp
&nbsp

 

[נוסעת27]

לי זה נשמע סופר נורמלי

תמיד בזוגיות המאזנים משתנים והרבה פעמים כשמישהו למעלה השני יותר למטה וכו'.
נשמע ששנתיים היית בדיכאון והוא תמך, היה אבא פעיל ולמעשה "הוביל".
עכשיו, כשאת התאוששת וחזרת למשחק, הוא מרשה לעצמו לשבת רגל על רגל ו"לנוח".
אם זה אומר שפחות בא לו ליזום בילויים וכד', בסדר.. יש לי הרגשה שבתקופה שאת היית בדיכאון הוא בטח יזם יותר, או שהוא לא יזם ובגלל שהיית בדיכאון זה לא הפריע לך.
עכשיו בא לך להיות יותר פעילה ומצפה ממנו שיתאים את עצמו אלייך. את צריכה להבין שמי שבאמת "השתנה" כרגע זו את ולא הוא. לכן לבוא אליו בטענות זה לא רלוונטי
&nbsp