חוסר יכולת להבין אימוצית ...

[Otisco 12]

חוסר יכולת להבין אימוצית ...

תגידו, מה עושים עם סבא וסבתא שאימוצית מדוברת זה מהם והלאה...

אני לא רוצה לפרט מסיבות של פרטיות, אבל הבנות כבר גדולות והן כבר מביאות את דעתן בנושא... הן לא אוהבות את התגובות שהן מקבלות. במהלך השנים ניסיתי לדבר ולהסביר ולתווך להורי את נושא האימוץ, אבל בסופו של דבר אין ביכולתם להכיל את המורכבות.

היה לנו ערב קשה.

אוף, יש איזה קבוצה בפסיפס לסבים וסבתות...

 

[fannyd]

את באמת מאמינה שקבוצה כלשהי

יכולה להצליח במקום שאת והבנות לא הצלחתן? התאימי את הציפיות.

 

[יסמין@]

הממממ....

כמה שזה מצער ומעצבן... אם ההורים שלך לא ירצו להשתנות בנושא זה, כנראה שאי אפשר לשנות אותם...
אז צריך פשוט להתגונן מהם! כלומר, את והבנות יכולות להחליט פשוט להימנע מכל שיחה איתם על כל נושא שאיכשהו קשור לאימוץ: לא לספר להם על נושאים הקשורים לעניין, לא להעלות נושאים, לא להתווכח איתם (ובזה לתת להם במה לומר עוד כמה פנינים). אם הם אומרים דבר חכמה - לנסות בכל המאמצים לא להתווכח, לא להסביר. לא להגיב ולעבור נושא.

אני יודעת שזה מאוד מאוד לא פשוט לבצע מה שהצעתי. אבל אני לא יודעת איזו אפשרות אחרת יש חוץ מניתוק... אז במקום ניתוק, עדיף להתנתק מהנושא. פשוט להחליט לא לדבר, לא להסביר, לא לנסות לחנך, לא להגיב, לא להעלות נושאים אלו וכו'. פשוט לא להסכים בשום פנים ואופן לדבר איתם על כל נושא שקשור לאימוץ. אם הם יאמרו משהו - אז אמרו. לא להגיב! (מאוווווווג קשה, אבל נראה לי שמאוד כדאי)

 

[אבי351]

לא נראה לי שכבר תוכלו לשנותם אם

לא הצלחתם עד כה אני באופן אישי הייתי מבהיר להם שאם זה לא יפסק ומאחר וזה גורם נזק לבנותייך אתן פשוט תתפסו מרחק מהם כי אין ברירה אחרת או שמקבלים אתכם או לא ויהיו צריכים לקחת על עצמם את התוצאות של זה

 

[fannyd]

תמיד יש דרך ביניים

לנוכחות של סבים בחיי נכדים ערך מוסף שחבל לתפיסתי לותר עליו. אז מגייסים את חוש ההומור ומשכללים יכולת לסגור שיחות לא רצויות.

 

[נגה לביא]

עכשיו כבר יום חדש

אני מקווה שהוא קל יותר מהערב שהיה.

חלק מהחיים בחו"ל קשים כי אין קשר עם סבסבתא בצורה יומיומית.
חלק מהחיים בחו"ל קלים כי אין קשר עם סבסבתא בצורה יומיומית.
עבורנו המשפט השני חשוב יותר עם כל הצער שבו. אם היינו חיים בישראל, אני חוששת שהיו שומעים ממני הרבה יותר קיטורים, גם על הורי וגם על הורי אוריאל.
אמי, לאחר יותר משלושים שנות נסיון כגננת וחשיפה רבה לגווני אימוץ, הייתה מסוגלת להעיר בזילזול ש"מה הבעיה, סתם עושים פיל מעכבר, הילדה נראית יופי", על ילדה מאומצת במשפחה המורחבת הסובלת מחרדת נטישה מהותית. היא גם הביאה את הילדה הזו כדוגמא כדי להסביר לי שאין לי מה לדאוג בקשר לזיו, מה שרק העצים את דאגותיי בזמנו. והוריי, יש לציין, הם עוד הצד הקל במשוואה.
אף אחד לא יכול לעזור באמת, כי בקשרים משפחתיים רק המשפחה צריכה להיות מעורבת. קבוצת פסיפס לסבים הייתה עוזרת אך ורק אם הם היו מוכנים לקבל את שינוי הגישה, אבל אם הם היו מוכנים לקבל זאת, לא היית זקוקה לתמיכה חיצונית. מעגל קסמים שקשה לשבור.

מה שעובד עבורנו בביקורים בישראל, או בביקורים אצלנו הוא הזכירה שלא הסבים מגדלים את זיו, אלא אנחנו. שלסבים יש תפיסות משלהם, ולנו תפיסות משלנו, ואין הן תמיד חופפות. כפי שידעתי כילדה שסביי עושים ומתנהגים בצורה שאינה מקובלת בהכרח על הוריי, כך גם אני מלמדת את זיו. "הם סבא וסבתא שלך, הם אוהבים אותך עד כלות, ולדעתי הם טועים בזה ובזה ובזה, ממש כפי שאין את מסכימה איתי על הכל אינך חייבת להסכים איתם, פשוט לאהוב אותם כי הם סבסבתא אוהבים." טוב, איני אומרת משפט כזה ארוך כל פעם, אבל זה בהחלט המסר המועבר אליה ברמות משתנות לאורך השנים.

 

[fatfat]

את הוריך יהיה קשה לשנות

ולכן אני הייתי עובדת עם הבנות על הגמשת הציפיות שלהן, על קבלה שזה לא קשור אליהן אלא זה דברים של סבא וסבתא.
להסביר להם שבתקופה שסבא וסבתא גדלו צעירים הדעות כלפי משפחה בכלל וכלפי אימוץ בפרט היו שונות והם התרגלו לדעות/עמדות
של פעם והיום בגילם קשה להם לשנות את זה. וזה לא אומר שהם פחות אוהבים אתכן הבנות, שאינם רוצים בטובתכם או שהם סבא וסבתא לא טובים.

בזמנו למשל אבי ז"ל לפני כל מפגש של משפחות זברה היה מביע את מורת רוחו על בחירתי להצטרף לקבוצה/למפגשים במשפטים דוגמת: בשביל מה הן צריכות את זה? אם לא תעשי מהצבע השונה/מהמשפחה המעורבת אישו - זה לא יהיה אישו אצלן... הן מתנהגות כמו ילדות רגילות לכל דבר אז למה לבלבל אותן וכו'.ומי כמונו יודע שהמפגשים הללו זה אחד הדברים המשמעותיים להן ביותר. אז הסברתי לבנות שהוא אומר זאת מתוך דאגה ואהבה להן אבל שהתפיסה שלו היא תפיסה של פעם בה לא נהגו לדבר על האימוץ אלא להיפך עשו ממנו סוד.

 

[חייכנית2]

עצה מעשית...

בהפוך על הפוך.
סבים וסבתות ת מ י ד שמחים כשמתעניינים בהם. כששואלים לשלומם,לבריאותם,שמציעים להם משהו כשמגיעים להתארח,כשמתעניינים בעלילותיהם והשגיהם כשהיו צעירים וקשובים לניסיונם בחיים,,כשמראים שהם עצמם חשובים ולא רק דמי החנוכה או מתנת היומולדת שיביאו.
התעניינות בסבא וסבתא על בסיס קבוע [כמו שיחה טלפונית או מסרון ] יכולים להמיס את הלב . ואז -אימוצית או לא אימוצית- תהיה התחברות לקשר ואהבה ולשמחה.
ולמה כולם כותבים "הורייך" אולי דווקא התכוונת להורי בעלך?...[חיוך] ממש לא משנה כמובן. התייחסות כנה מהנכדות תביא בסופו של דבר להתייחסות חיובית ואוהדת .חיבוק.

 

[דניאלה111111]

לחיכנית אוטיסקו כתבה שמדובר בהוריה. הצעתך קשה

ליישום לעיתים.
מניסיוני ולצערי: לא תמיד קל להתעניין ולהיות מקסימים כאלו מול סבים ביקורתיים או שחושבים לגמרי אחרת בכל נושא חינוכי והפערים עצומים. וגם כשאתה כן כזה: לא תמיד זה עוזר לגשר על הפערים.
מול הורי בעלי לעיתים קרובות יש תחושה שכמה שלא אנסה להיות נחמדה, הביקורת רק מעצימה והפערים בחשיבה אודות מה נכון או לא בחינוך, הם עצומים.
והסיבה? לדעתי היא פשוט שני חטאים נוראיים שלעולם לא יסלחו: האחד "לקחתי" להם את הנסיך, והשני: לא יצאתי מרחמה של חמותי. וזה שאני שייכת גם לתפוצה אחרת, בכלל מוסיף חטא על פשע.
אני נוקטת בשיטה של מזעור נזקים ומנסה לעבור בשלום כל ביקור במינימום חיכוכים.
נוכח ביקורת על אופן החינוך שלנו, אנחנו מחייכים ושותקים.
אך רגשית: אין זה קל.

 

[חייכנית2]

דניאלה יקרה- מבינה אותך

אבל אני חושבת שאולי בגלל הטעינות שביחסים קצת ערבת בין יחסי כלה חתן-חמות וחותן לבין יחסי נכדים- סבא וסבתא שעליהם דיברה אוסטיקו.
מניסיון רב בטיפול בקהילה שמוצאה מארצות חבר העמים,שבה נהוג הרבה פעמים שה"בבושקה" מגדלת בפועל את הילדים בעוד ההורים עובדים ומפרנסים...אני יכולה לראות עד כמה היחסים בין הסבאים להורים יכולים להיות הרבה יותר טעונים ומתוחים מאשר יחסיהם עם הנכדים.כשנכד מביא פרח,לב,חיוך,התעניינות,דיבור אמיתי ולא רק המילה הקצרנית "כיף" ,הקדשת רגעים לסבא ולסבתא שלו ,בדרך כלל זה לא נופל על לב ערל.אנשים ככל שהם מתבגרים מחלחלות בהם תחושות לא פשוטות שהם הופכים נשכחים מהלב ולא חיוניים ,וכשנכדים מראים להם פנים אחרות,מחייכות,מספרות ומתעניינות -יכול להיווצר שינוי. דווקא כי לא מדובר באנשים מבוגרים עם היסטוריה טעונה של יחסים אלא ילדים יחסית רכים בשנים - יש הרבה יותר סיכוי לבניית יחסים מיטיבה.

 

[דניאלה111111]

נכון

את צודקת חייכנית אך הבעיה היא לעיתים לנסות לחשוב במקרים שלא נוצרו יחסים חמים כאלו בין נכד לסבים - מדוע הם לא נוצרו?
לעיתים קרובות זה לא סתם כך.
משהו בהתיחסות הסבים אל הנכדים (חוסר הבנה של עולמם, עיסוק יתר בביקורת והשוואות, קושי בקבלת הנכד כמו שהוא מבלי לנסות לחנכו לערכים השונים מאלו של הוריו ושלו) לפעמים הוא שגורם לכך שלא נוצרו יחסים חמים.
הסבים שאת מתארת נשמעים כמו אנשים חמים טובי לב - שאת משחררת אותם מהאחריות לבניית הקשר.
על הנכדים לשיטתך, להביא פרח ולהתעניין.
אך ממה שאני רואה אצלנו אין זה פשוט: it takes two to tango
יש גם סבים שאם תתענייני בעולמם עד מחר ותביאי להם חנות פרחים שלמה זה לא יעזור.
יש גם סבים ביקורתיים ושיפוטיים, שרוחשים המון רגשות שליליים מתחת לפני השטח ועוד ועוד. יש גם סבים (כמו בני אדם בכלל) ממורמרים ומתוסכלים שלא מיצו את חייהם לתחושתם, והם נוטרים לצעירים שכן עושים זאת.
יש גם סבים שכועסים על ילדיהם במודע ושלא במודע, כי לא בחרו במקצוע אותו הם ייעדו להם, שאותו למעשה רצו הסבים לחיות דרכם. או להתגאות בפני חבריהם ולומר: בני עו"ד ולא בני אמן.
יש המון חשבונות לא סגורים לעיתים, הרוחשים מתחת לפני השטח.
העובדה שיצאת לפנסייה לא הופכת את התוקפנות והקשיים הבין אישיים של מר סבא וסבתא ללא קיימים.
סבים הם אנשים כמו כולנו. חלקם עדינים נחמדים ואוהבי אדם, חלקם מתחשבנים, קשים ומרי נפש.
חלקם נעים ויודע ליצור קשר טוב, וחלקם ממש לא.
לשים על הנכד את כל האחריות לפרחים ואיכות הקשר, לא נכון לדעתי.

 

[חייכנית2]

גם את צודקת

שבאופן נורמאלי בהחלט שלא צריך "לשים על הנכד את כל האחריות לפרחים ואיכות הקשר."
השאלה איך מביאים לשינוי במצב שנראה על פניו מאד מקובע.
תסכימי איתי שרק מהלך ממש לא שיגרתי עשוי ליצור תזוזה?
תסכימי איתי שמי שיותר גמיש להיערכות למהלך כזה אלה הילדים ולא הסבים?
לגרום נזק-זה לא יגרום.

אגב,הכרתי בעבר אנשי גיל שלישי כמטופלים. מאד עיצבן אותם שנזכרים בהם בעיקר פונקציונאלית. כי "צריך" להזמין אותם בחגים וכי "צריך" שהם יהיו נוכחים בימי ההולדת ויביאו משהו.
[לא עורכת בכך הכללה על כולם. אבל גם להם נקודת ראות לגיטימית. וגם הנכדים לפעמים- מה שהכי פחות מעניין אותם בכל העולם זה זיקנה וסבא וסבתא]

 

[Otisco 12]

...

תודה לכולם על התגובות...

קצת מנחם לדעת שזה קורה בעוד משפחות. יש מצבים שממש בא לי להעלם מעל פני האדמה מרוב חוסר נוחות מהאמירות שלהם. למזלי זה יחסית נדיר.
במהלך השנים ממש הרגשתי שהצלחתי להתגבר על המגבלה שלהם להבין את הבחירות שאנחנו עושים כמשפחה ולהתעלות על עצמי כדי שהקשר של הילדים עם הורי לא יפגע כי נתתי לו המון חשיבות, אבל זה עכשיו עובר למגרש שלהן...

עברו כמה ימים והסערה עברה למרות שאני נשארתי עם המון עצב בפנים ולא ברור לי איך נמשיך מפה, למרות שבדרך כלל מה שקורה זה שממשיכים כאילו לא קרה כלום. דיברנו עם הבנות על מה שקרה ועל זה שחשוב לא לעבור גבולות. לעבור גבול זה מתי שפוגעים במישהו. סבא וסבתא עברו את הגבול כי לא התייחסו אליהן כבעלות דעה, והן עברו את הגבול כי התחצפו נורא... חשבנו ביחד איך לנסות לפתור את המצב. אחת הציעה שיכתבו מכתב בו יסבירו את רגשותיהן, השנייה הודיעה שהיא לא רוצה לבקר אותם יותר

לגבי קבוצה לסבים וסבתות, זאת היתה חצי שאלה חצי בדיחה על חשבוני...אבל במחשבה שנייה יכול להיות שקבוצה כזו יכולה מאד לעזור. כמובן צריך שיתוף פעולה וזה גם מאד תלוי עד כמה הם מעורבים בחיי ילדינו. אני חושבת שאם הורי היו מעורבים יותר, לא היינו מגיעים למצב כזה של חוסר הבנה.

שיהיה שבוע טוב!