חוסר ניסיון-בושה או גאווה

[פרפרי אהבה]

חוסר ניסיון-בושה

או גאווה

האם אתם גאים בחוסר הניסיון שלכם או מתביישים בו

אני למשל הייתי חסרת ניסיון עד גיל די מאוחר כפי שנחשב בימים אלו (בסביבות גיל 22/23) אבל הייתי גאה בעצמי שאני לא שוכבת עם כל אחד אם אני לא מרגישה מוכנה וזה היה מבחירה-כי פשוט לא הרגשתי שאני עם האנשים הנכונים ובסוף כשהכרתי את בעלי- זה הגיע די מהר כי גם הייתי בשלה ומוכנה לכך והוא גם לא לחץ וזה לא היה אישיו מבחינתי ולכן הרגיש לי בטוח ורגוע.

אפילו פעם ראיינו אותי אנונימית לעיתון לנשים על חוסר ניסיון מיני בגיל מאוחר.

 

[nitsansh]

 

[Elle992]

זו שאלה קשה כי אני לא מתביישת

וגם לא גאה ומספרת את זה לכל אחד, אני פשוט ממשיכה בחיי מבלי לייחס לזה חשיבות עליונה או לתת לזה להשפיע עליי בצורה כבדה,

גם המצב שלי קצת שונה....אני לפעמים שאם היה לי חשק מיני סביר להניח שהיה לי כבר נסיון מיני די .........די, אז כן זהו

 

[Elle992]

אני חושבת לפעמים**

 

[Reyn]

|נצל"ש| - את מספרת לאנשים שאת א-מינית?

אמנם זה לא דבר שיש צורך לפרסם לזרים, אבל כשאת מתיידדת עם אנשים, נראה לי הגיוני לספר להם, כמו שהומואים ולסביות מספרים על כך לחברים.

 

[Reyn]

[ובוודאי שלמשפחה]

 

[Elle992]

ברור! מזה השאלה הזו בכלל...מצב מיני ורפואי

זה שני דברים שכל בנאדם שמכיר אותי אפילו משיחה קצרה יודע, אני לא משקרת בקטעים האלה ובכלל לדעתי זה שני פרמטרים שאסור להסתיר

 

[Reyn]

 

[קופיפה טובעת]

התשובה מורכבת קצת יותר

לטעמי זה לא בהכרח בושה או גאווה, אלא איפשהו בתוך הסקאלה בין בושה לגאווה.
אני חושבת שבמקרה שלי זה מתקרב בסקאלה יותר לכיוון של בושה.
וזה בעיקר כי סה"כ זוגיות זה משהו שאני רוצה להשיג ואני הרבה יותר בשלה לזה ממה שהייתי לפני כמה שנים.
יחד עם זאת, יש לי עוד כמה דברים שתוקעים אותי, לכן אני גם לא במצב של חיפוש כיום.
אבל בהחלט זה יותר בכיוון של בושה, בושה שהיא לא רק מזה שאני לא עומדת בתכתיבי החברה אלא גם לא עומדת בתכתיבים של עצמי ובצרכים שלי.

 

[חניתה דרלינג]

אם היו דברים שתוקעים אותך...

לא היית במצב הזה

וברצינות - לעזאזל עם מוסכמות החברה. חשוב מה שאת רוצה לעצמך, לא מה יש לאחרים ומה החם חושבים

 

[חניתה דרלינג]

*ומה הם

 

[קופיפה טובעת]

אז זהו... שעד לא מזמן

היו דברים שתוקעים אותי

לא זו הבעיה...
אלא כל המעבר.
בגדול, אני לא פנויה רגשית עכשיו אז אני לא משקרת לעצמי שאם אני אצא לדייטים וכאלה, אני אמצא את האחד.
אני לא מסוגלת לצאת לדייט כי אני לא מסוגלת לחשוב על אף אחד.
כלומר אף אחד שהוא לא אותו בחור... שאני בכלל לא רוצה אותו לזוגיות אבל זה לא סותר את כל הקטע הרגשי שיש לי כלפיו.

 

[חניתה דרלינג]

מבינה אותך.

 

[Lee Rock]

לא זה ולא זה

זה מצב נתון, אני חסר ניסיון. עם שאיפה מסויימת להתנסות that's all there is to it

 

[חניתה דרלינג]

שאלה יפה

אני הייתי עד גיל 30+...
הייתי קצת מפודחת מזה, אבל להתבייש בטוח לא התביישתי.
גם לא התגאיתי.
זאת הייתה פשוט עובדה בשטח ותו לא.
רציתי להשתרלל

אני בחורה מאוד מינית... פשוט לא עם כל אחד, זה הכל, ולא רק "כדי לגמור עם זה", כי הגישה הזאת לא מתאימה לי, אני אפילו ממש נגדה.

 

[תחת גשר]

עד גיל 22/23 גם אני מצאתי בזה חן כי לא הבשלתי לזה, לא התאהבתי, בקושי חשבתי על זה וחשבתי שמה שצריך לקרות.. יקרה.
ומי שיקבל אותי באמת יזכה

שנתיים אחרי זה כבר בוער בי , אני מרגישה ריקנית וחסרת סיפוק.גם החברים מסביב עלו שלב בזוגיות שלהם ואני עדיין לבד.
אז כן, אני מאוד נבוכה בעניין.
בושה? זה ...חוסר נוחות/ מבוכה/ביישנות/ אי שקט..בושה! זאת המילה צריך להגיד את זה

 

[חניתה דרלינג]

אין במה להתבייש

אני הייתי נבוכה, אבל ממש לא התביישתי.
במה להתבייש? שאלה שהציעו לי לא מצאו חן בעיניי?
אני לא מתחרטת על אף "לא" שאמרתי

מאוד גאה בזה שלא פעלתי לפי מוסכמות חברתיות והייתי נאמנה לעצמי.

 

[כוכב געשי]

אין מה להתגאות

ולמרות שלא צריכה להיות בושה, בחברה של היום מצפים לקשרים רומנטיים כבר בגילאי עשרה - נוצרה מבוכה לחסרי ניסיון, שמתוך מבוכה חוששים להתחיל עם הצד השני, הזמן עובר והמבוכה גוברת. מין מעגל קסמים שלא קל לפרוץ.

 

[I בתולת ים I]

אצלי זה גאווה

 

[dori78]

יש לי שאלה

זה מתוך עניין מסורתי/דתי/משפחתי של להגיע בתולה לחתונה?
אם כן - מה תהיה התחושה שלך אם תגיעי לגיל 40 ועדיין תהיי בתולה?
אם לא - מתי לתחושתך זה מתחיל להיות "מאוחר מדי" (אם בכלל)?