הפיקולו החיפאי
New member
חוף הים של חיפה...אח, איזה תענוג
4 פעמים בשבוע. לא מפספס אף פעם. ראשון, שלישי חמישי הולך אחרי העבודה. שקיעה. נוף מטמטם. זוגות הולכים לבד, מדברים, צוחקים ואני...עסוק בשלי. אני הולך את מסלול ההליכה, 4 ק"מ הלוך ו-4 חזור. כיף לא נורמאלי. אני כבר מכור לזה. אמא שלי הכניסה אותי לזה. יום שבת אני אוהב לקום ב-8 בבוקר, לאכול ארוחת בור קטנה ו...מניע את האוטו. חונה מול הכאמל. יורד לחוף. אתה מתחיל לראות את השמש מכה על ראשיהם של החיפיים העירניים. מתחיל ללכת. הולך. הולך. הולך. מגיע לרכב הראשון של חוף הסטודנטים, ממשיך ללת, הריח של הים מתחיל לשגע אותי, אני עם גלגל"צ באוזניים, כלבים רצים אחד אחרי השני, אני כבר מגיע לאוטו המנגן של אהרון, מוציא את הכיסאות, היי...הנה כל בנות ה-40 של הכרמל. אני מזהה אותן מקילומטר. הן הולכות בקבוצות של 4-5 נשים וק מרכלות. ללכת אחריהן זה פשוט להתעדכן בכל הנעשה בביתן, מדהים. מצנע. כל שבת. לא מפספס...כל הכבוד על העקביות. מגיע לדגל של 2 ק"מ. מסתל אחורה, מלון מרידיאן מתחיל להעלם... יאללה, עוד 6 ק"מ. נותן ריצה קלה. כל מיני ג´יפים מתחילים להגיע. בדרך חזרה נראה אותם שוב. הכי הורגים אותי האנשים הללו שבאים לחוף הים, להליכה, באים בביגוד כאילו הולכים לחתונה. ג´ינסים, חולצות לבנות מכופתרות. יש את אנשי ההי-טק שעוד שרדו. חמודים כאלה, אני שומע אותם בחצי אוזן על מה נופל ומה קם (לא, לא הזין שלהם..)
מגיע לק"מ השלישי. זהו השלב ש-85 אחוז מההולכים עושים פרסה. אני פעם כן ופעם לא. כי הקטע שבין הק"מ השלישי לרביעי הוא רובו סלעים וזה קצת קשה ודי מעצבן. כל מיני בני 18 שמתאמנים לקראת הצבא. אח, איפה הימים שלי. המשרד שלי קצת עשה לי נפח. מזל שזה רק קצת, אבל צריך להזהר, אם לא...אני אהיה כמו כל מיני אנשים שאני רואה אותם בחוף, לא נעים לומר אבל, הליכה עד סיני לא תעזור להם... מגיע לק"מ הרביעי...פרסה...המשך יבוא
4 פעמים בשבוע. לא מפספס אף פעם. ראשון, שלישי חמישי הולך אחרי העבודה. שקיעה. נוף מטמטם. זוגות הולכים לבד, מדברים, צוחקים ואני...עסוק בשלי. אני הולך את מסלול ההליכה, 4 ק"מ הלוך ו-4 חזור. כיף לא נורמאלי. אני כבר מכור לזה. אמא שלי הכניסה אותי לזה. יום שבת אני אוהב לקום ב-8 בבוקר, לאכול ארוחת בור קטנה ו...מניע את האוטו. חונה מול הכאמל. יורד לחוף. אתה מתחיל לראות את השמש מכה על ראשיהם של החיפיים העירניים. מתחיל ללכת. הולך. הולך. הולך. מגיע לרכב הראשון של חוף הסטודנטים, ממשיך ללת, הריח של הים מתחיל לשגע אותי, אני עם גלגל"צ באוזניים, כלבים רצים אחד אחרי השני, אני כבר מגיע לאוטו המנגן של אהרון, מוציא את הכיסאות, היי...הנה כל בנות ה-40 של הכרמל. אני מזהה אותן מקילומטר. הן הולכות בקבוצות של 4-5 נשים וק מרכלות. ללכת אחריהן זה פשוט להתעדכן בכל הנעשה בביתן, מדהים. מצנע. כל שבת. לא מפספס...כל הכבוד על העקביות. מגיע לדגל של 2 ק"מ. מסתל אחורה, מלון מרידיאן מתחיל להעלם... יאללה, עוד 6 ק"מ. נותן ריצה קלה. כל מיני ג´יפים מתחילים להגיע. בדרך חזרה נראה אותם שוב. הכי הורגים אותי האנשים הללו שבאים לחוף הים, להליכה, באים בביגוד כאילו הולכים לחתונה. ג´ינסים, חולצות לבנות מכופתרות. יש את אנשי ההי-טק שעוד שרדו. חמודים כאלה, אני שומע אותם בחצי אוזן על מה נופל ומה קם (לא, לא הזין שלהם..)
ויש לי תחת קטן 
