חופשה שלא הצלחתי להנות ממנה

[לולי90]

חופשה שלא הצלחתי להנות ממנה

רביעי וחמישי לקחתי חופש מהעבודה .רציתי כמה ימים לעצמי לפני שאנחנו נכנסם לחגים כי ברור שכל ימי חג בתי תהיה בבית וכשהיא בבית -אי לא שייכת לעצמי.יום רביעי נסענו עם בתי הקטנה(17) לת"א -פגשתי את אחותי ואת אמא שלי והלכנו להסתובב-שוק בצלל,שנקין,דיזנגוף.היה כיף (אבל חם) אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב על משהו שאמרה מישהי בעבודה באחד הימים לפני יצאתי לחופש.אלו השלחות של היחסי עבודה שלי איתה שאני לא מרוצה מהם בכלל אבל מעדיפה לשתוק -היא פשוט התחילה בזמן האחרון לעבור את כל הגבולות -מה שהיא אמרה היה קשור לחופש שלי המסכן של יומיים כשהיא עצמה יצאה כבר לשבוע ואחרי חודש לעוד שבוע ויוצאת לעוד 4 ימים(שאותם לא חשבה בכלל לתאם איתי) ופשוט יום חמישי נפל ששתינו לא נהיה והיא התעצבנה אבל קיבלתי אישור מהמנהלת(זאתי לא מנהלת אנחנו רק עובדות באותה מחלקה)אז היא הסכימה מחוסר ברירה.זה לא נגמר כאן-חברה שלי התקשרה בדיוק כשהיינו בשוק בצלל וסיפרה שזאתי השתוללה בבוקר וטענה שאני לא אמרתי לה שאני יוצאת ליומיים-ואמרתי לה בפירוש ואפילו יש עדים...אני יודעת שאלו שטיות כל כך לא חשובות שיקלקלו את החופש וניסיתי לשכנע את עצמי-אבל כל היום הרגשתי מין חסימה שלא נותנת לי להפתח ולהנות...חזרנו ובערב הלכתי לטיפול שיאצו שלי...נרגעתי קצת..ביום חמישי הלכנו לביטוח לאומי עם בעלי-(מה-אני יהיה בבית ולא אנצל לסידורים קצת-אתם בטח מכירים את זה)עשינו חלקי את מה שרצינו-אבל אחרי הביקור הזה-המצב רוח צנח-היה לי אסור ללכת לשם ביום חופש-זה מדכא-לראות את כל האנשים הנזקקים והמתחננים שם...חזרתי היבתה-סתם לא עשיתי כלום-ניקיתי,ראיתי סרט-ובערב התקשרתי לחברה מהעבודה שהייתה חולה ולא ענתה לי כבר יומיים(דאגתי לה)-דיברנו קצת וכשניסיתי לעלות את הנושא המציק(עם העובדת-ראה למלא)היא אמרה בצורה די תוקפנית-"אני לא רוצה לשמוע על זה-לפני יומיים (כשסיפרית לה קצת על זה)נאלצתי לקחת כדור כי עשית לי כאב ראש-וזאת חברת נפש שלי-(כנראה שעכשיו כבר לא כל כך)-לא עניתי כלום-סיימתי את השיחה -נורא נפגעתי!!!!ניסיתי להתנחם אצל בעלי אבל הוא אמר שאלו שטויות של ילדות(הוא לא יודע כל כך לתמוך-יוצא לו הפוך אני לא כועסת-זה באופי שלו)-בסוף הכול נגמר בבכי על המרפסת...גם היום השני של החופש התקלקל...אני מנסה לא לתת חשיבות מוגזמת לדברים כאלה אבל זה מה שפוגע בי ומציק לי ואני לא יכולה לעשות סוויץ' ולהפסיק לחשוב על זה...אני בקושי לוקחת ימי חופש -כי יש לנו רק 10 בשנה-ולפעמים כשחולים אז גם לוקחים ימים על חשבון חופש ואני לא זוכרת כשהיה לי כל כך לא טוב בחופש-לא הצלחתי להתנתק ולשכוח ולהנות...שתבינו אני לא מחפשת בעיות על הראש ולא טוחנת דברים יותר מדי פשוט שני האירועים האלו קרו בסמוך ופתאומי ודבקא בימי החופש-היום אני הרבה יותר רגועה וכמעט לא חושבת על זה-אבל היום בתי בבית ואני כבר במתכונת לגמרי אחרת.....מקווה שלא תחשבו שאני מטומטמת ילדותית שלוקחת הכול יותר מדי קשה....

 

[בשבושונית]

מתה עלייך לולי קבלי חיבוקי

את רחוקה מילהיות מטומטמת מותק את אחלה אמא ואחלה אישה תיד היו צרי עין בעבודה תלמדי לדפדף אותם ולא להיתיחס שתהיה לך אחלה של שבת עם המישפחה

 

[זריחה 2]

לולי יקרה

לא מטומטמת ולא ילדותית..האנשים האלה שעובדים איתנו באותו מקום לפעמים באותו חדר הם חשובים,(לפחות יחסי העבודה) אנחנו מתראים איתם יום יום,ולפעמים הקירבה הופכת להיות מעין משפחתית כזו, זה די מתסכל כשהיחסים עכורים כי בעצם הם האנשים שנמצאים מולינו 8 שעות ביום.,זו הסיבה שאני מבינה את הלחץ שלך, העודות הללו הן לא המנהלות שלך,תני למצב לחלוף,אל תיגררי לויכוחים,בסופו של דבר זה ישכח.. בכל מקום עבודה יש עליות וירידות ביחסים רק שאנחנו לוקחים את זה יותר מידי קשה כי לא חסרות לנו בעיות גם מהצד השני.....מהבית. מקווה שבפעם הבאה שתצאי לחופשה תהני יותר.

.

 

[יש פתח לתקוה]

מצטרפת לזריחה ולבשבושה

את בסדר, ולא מטומטמת וכל שאר הברכות... אגב, זה מאד מאפיין אותנו, כנשים. יש לזה אפילו מונח פסיכולוגי, שכחתי איך אומרים את זה, אבל הדיסקוס הזה שוב ושוב של נושא שכבר דובר עליו הוא תופעה נשית ידועה. (עשיתי פעם עבודה על תגובות של נשים מול תגובות של גברים במצבי לחץ, ושם למדתי על התופעה הזאת והשם מדעי שלה... RE... משהו....) מה שאני עושה כשזה קורה לי (המחשבה הזאת, "אבל למה היא אמרה" "ולמה היא התכוונה" "ואיך היא אמרה"... ) אני עושה מדיטציה וכמה תרגילים להרפיה, נשימות (!!!!) וחושבת מחשבות מעודדות "אני בוחרת להנות מיום החופשה" "אני בחופשה בזכות ולא בחסד" "אני בסדר" "אני רגועה ושלווה" "אני שלמה עם עצמי"....) ונשימות עמוקות. על נשימה אני מכניסה לגוף מחשבה טובה, וכל נשיפה אני מוציאה לחץ ומתח. כדאי לעשות כל יום איזה דבר טוב קטן לנשמה, כדי לא להגיע סחוטים ומתוחים מדי לחופשות. לשתות משהו טוב ולהסתכל לשמים... לנוף. למשל, כשאני שוכבת בחדרי, אז מזוית מסויימת רואים רק צמרת של עץ אקליפטוס, וזה מזכיר לי את ילדותי. אז אני מתעלמת מזה שהעץ צומח מתוך מסגריה מסריחה, ושהכל מסביב עלוב ומלולכך, וחושבת רק על צמרת העץ והאין-סופיות של השמים. ומבסוטית.... "נחשוב טוב - יהיה טוב!"