חופש גדול? לא לתושבי הדרום

[4 בבוקר לא נרדמת]

חופש גדול? לא לתושבי הדרום

כבר חמש שנים שלא נפתחה בריכת השחיה בשדרות, רק השנה לאחר שקט יחסי החליטו, סוף סוף, לרגל החופש הגדול, לפתוח את בריכת השחיה בשדרות, דבר שלכאורה אמור להיות שיגרתי, לא כזה שאמור לתפוס כותרת בעיתון, לא כזה שמדווחים עליו במהדורת החדשות המרכזית, אלה דבר שאמור להיות שולי ובכלל לא אמור לעשות רעש במדינה מתוקנת ונורמלית, בכלל לא משהו שאמורים לדבר עליו, אבל במדינה שלנו, לצערנו, זה כן משהו שמדברים עליו, כי בשני העשורים האחרונים, ילדים נולדו לתוך חיים של צבע אדום, שוב לא מדובר בצבע עצמו אלא באזעקה, יש ילדים שלא יודעים מה הם חיים לא אזעקות, שמבחינתם אזעקות זאת השגרה.

יש ילדים שלא מכירים מה זה חיים שקטים, חיים ללא מקלטים, חיים שהממ"ד בבית שלהם משמש באמת בתור ממ"ד ולא בתור מחסן כמו בכל בית במרכז הארץ, ילדים שלא יודעים מה זה באמת להנות בחופש הגדול מבלי לפחד שבאמצע הבילוי יצטרכו לרוץ למקלט, יש ילדים שלא מכירים בעצם מה לצאת להסתובב בחוץ מבלי לתכנן האם הם יהיו מספיק קרובים למקום מסתור כמו מקלט, או שיש מקום מוגן מספיק בשביל להסתתר בזמן אזעקה. אז נכון שהייתה סוג של רגיעה בזמן האחרון, אבל באמת רק סוג של רגיעה, כי לא באמת הייתה רגיעה היו מדי פעם אירועים של קאסמים, זאת עדיין השגרה בדרום.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=3719007&skip=1

 

[4 בבוקר לא נרדמת]

בשביל לא להפיץ, רציתי לשתף אתכם

במשהו שכתבתי לכבוד תקופת ימי ההולדת שלי של בעלי ושל הבן שלנו


רגע לפני התחלת תקופת חגיגות ימי ההולדת: שלי, של בעלי ושל הבן שלנו - או עוד רגע אני בבית

אז זה יום הולדת שלישי בצל הסרטן, יום הולדת שבו המצב של הגוף רעוע יותר מתמיד, אבל תודה לאל אין החמרה מבחינת הסרטן, הוא נמצא במצב סטטי, שזאת אחלה מתנה ליום ההולדת, לדעת שהסרטן לא מתקדם, מה גם שאני אומנם בשיקום אבל בקרוב מאוד, למען האמת בעשירי לחודש אני אמורה להשתחרר, מצד אחד אני מאוד רוצה להשתחרר, מצד שני אני מאוד פוחדת, כי אני לא רוצה שיהיה מצב שבו אני אצטרך שוב לחזור לבית החולים, אבל בתקווה שזה לא יקרה שוב לעולם.

אז שוב הגיעה אותה התקופה בשנה, התקופה בה החלו החגיגות במשפחתי, כן, אנחנו חוגגים ימי הולדת אחד אחרי השני, היום הולדת הראשון מתחיל איתי, ב-21 ליולי אני חוגגת יום הולדת שלושים ושלוש, אם הכל יילך כמו שצריך אני אחגוג את יום ההולדת שלי כמו שצריך, בבית, עם המשפחה האהובה שלי, עם הבן המתוק שלי כשאני מקריאה לו סיפור, שאני מחבקת אותו, מחבקת ולא עוזבת.

אם היום הולדת הזה יילך כמו שצריך, אני אחגוג אותו כשאני יודעת בוודאות שההסעות של בני מאושרות, שאני אוכל להמשיך להלחם בשקט בסרטן, כן, תראו מה זה, אני גם מזל סרטן וגם חולת סרטן, וואוווו איזה כיף לי, אם הכל יהיה כמו שצריך, אז באמת אני אוכל לזוז כמו שצריך, להשתמש כמה שפחות בהליכון ובטח שכבר לא להשתמש יותר בכיסא הגלגלים, לדעת שהחוליה השבורה התחילה להתאחות, שיפסיק לכאוב בצורה עוצמתית שכזו.

אם הכל יילך כמו שצריך, נוכל אני ובעלי לחגוג את ימי ההולדת שלנו כמו שרציתי, ללכת ביחד לסרט מצויין, רצוי למשל הסרט "אפס ביחסי אנוש", שאותו אני רוצה לראות מכמה סיבות, הסיבה הראשונה הביקורות המשבחות לא רק מטעם המבקרים אלא גם מטעם הקהל עצמו, הסיבה השניה שאני רוצה לראות את הסרט הזה היא כי עבדתי עם האבא של הבימאית והתסריטאית של הסרט, כל הזמן שמעתי עליה, על כמה שהיא מוכשרת, מה שאני בטוח יודעת זה שהיא בן אדם מאוד נחמד, בדיוק כמו אבא שלה, בכל מקרה אני רוצה לראות את הסרט הזה עם בעלי באולם המיוחד ביס פלאנט, כלומר באולם ה-VIP. אני מקווה שאני ארגיש מספיק טוב בשביל שנוכל ללכת לחגוג ולראות את הסרט כמו שצריך.

אם הכל יילך כמו שצריך, אם אני ארגיש מספיק טוב, אני ממש רוצה לערוך לבן שלי יום הולדת כמו שמגיע לו, לצערי הרב, כבר שלושה חודשים שהוא רואה אותי רק על בסיס של ביקורים ולאחרונה שזה בשבועיים האחרונים בלבד, שהוא גם ראה אותי קצת בבית, כי אני התחלתי לצאת לחופשות סוף שבוע, עד עכשיו ראיתי אותו לא כל יום, פעם ביומיים שלושה, כשמתאפשר לבעלי להגיע, כל פעם אני מתלהבת מחדש, כמו בשיר "עוד מעט, תיכף, ילד רץ אלייך", הוא ממש רץ אליי כל פעם שהוא בא לבקר, כל פעם הלב שלי עוד רגע יוצא מתוכי מרוב אושר כשאני רואה אותו, אבל הלב שלי נקרע ונשבר בכל פעם שבעלי והבן שלי הולכים, אנחנו הולכים לגינה כשאני בכיסא גלגלים, רוצה לנצל כל רגע נתון בלבלות איתו, כמו שיום אחד בעלי בא עם הבן שלנו ונסענו לכיוון הקניון, קודם בשביל לסדר לי את הטלפון החדש שקיבלתי מתנה ליום ההולדת, אחר כך אמרתי לבעלי "בוא נלך לקניון לג'ימבורי, שירגיש מה זאת משפחה, אחרי המון זמן שלא היינו איתו ביחד בקניון בג'ימבורי", כל כך נהננו, אני במיוחד נהנתי לראות אותו נהנה כל כך בג'ימבורי, עד כדי כך שכשהיינו בחלק העליון של הג'ימבורי אבל לא יכולנו להשאר כי זה היה אומר להשאיר אותי לבד בזמן שהם בחלק השני למטה מתרוצצים, אז חזרנו לחלק התחתון של הג'ימבורי בזמן שאני מתמרנת עם שלושת המדרגות, עולה אותן, אחת אחת בכדי לא לשבש את השיפור העצום שחל בי מאז תחילת השיקום.

אם הכל יילך כמו שצריך, אז נחגוג את ימי ההולדת שלנו, בשמחה, בכיף אדיר, עם כל מי שאנחנו אוהבים, עם כיבוד טעים שיכינו לנו, או שנזמין, כי אני הרי לא יכולה להכין, למרות שאני מאוד מאוד אוהבת להכין, במיוחד פיצות, אם הכל יילך כמו שצריך, אז כל אחד יקבל את מירב השמחה והאהבה שהוא ראוי לקבל, שכל אחד יקבל את הכבוד שמגיע לו, את הכיף שמגיע לו ביום ההולדת, כי התקופה האחרונה מאז תחילת אפריל, הייתה תקופה קשה מאוד, השינויים המטורפים שעברנו, הכאב שעברתי, הכאב שהבן שלי עבר, מאז שאושפזתי הוא הפך להיות מאוד אגרסיבי, מרביץ לאנשים זרים, מרביץ לנו כשאנחנו מנסים לעצור אותו, נושך את עצמו, זה כואב לי כל פעם לשמוע את זה, שזה מה שהוא עושה מאז שאני מאושפזת, אני זקוקה לימי הולדת שמחים מלאים במוזיקה, בצחוקים, באהבה והמון המון המון המון אושר.



יום הולדת שמח לנו

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=3765660

 

[L A H]

מזל טוב, רוב בריאות

ואמן שתזכי לעוד שנים מאושרות עם בעלך ובנך.

 

[4 בבוקר לא נרדמת]

המון המון תודה

שיהיו רק ימים של שקט. רק שזאת הייתה אמורה להיות התקופה היפה בחיי http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=3777755&r=1

 

[foofoo77]

 

[4 בבוקר לא נרדמת]

תודה רבה