חופש הביטוי איננו חופש הביזוי

[עוד יוסף פנדריך]

חופש הביטוי איננו חופש הביזוי

אמירה בעייתית זאת שמשמשת בעיקר כלי לסתימת פיות ראויה לדיון.

ממבט ראשון היא משכנעת. איזה זכות יש לאדם לבזות את זולתו ולביישו ברבים? אלא שהדברים יותר מורכבים ולפעמים האמירה המבזה היא נכונה.

קחו לדוגמא עובד ציבור שנוטל שוחד. אין לי זכות לפרסם את האמת לגביו? אין זכות לציבור לדעת מי האיש שאמור לשרתו בנאמנות?

על פי החוק הישראלי מותר לבזות אדם בגבולות חוק איסור לשון הרע. הביזוי לגיטימי אם הוא אמיתי ויש ענין ציבורי לפרסם אותו.

זאת ועוד- כשמדובר באיש ציבור חופש הביטוי גובר על שמו הטוב.

במישור הפלילי הדברים שונים, החוק אוסר העלבת עובד ציבור אולם לאור המדיניות הנקוטה בפועל על ידי התביעה, לא ניתן יותר להעמיד לדין בגין עבירה זאת ומי שימצא עצמו עומד לדין יכול לטעון לאכיפה בררנית.

כמו כן יש לזכור שחופש הביטוי הוא בראש וראשונה החופש להשמיע בקורת ולא מחמאות ודברי שבח. אלה אינם זקוקים להיתר.

לפיכך-כן. בתנאים מסויימים מותר גם לבזות בשם חופש הביטוי.