כוכב ה שחר
New member
חופש הפולחן לעומת זכויות האדם
אכן, כותרת מתאימה לא ממש מצאתי - הרי חופש הפולחן הוא חלק מזכויות האדם. אני מדבר על מקרה אחר - כאשר פולחן דתי פוגע, לכאורה או בפועל, בזכויות של אדם אחר. מה שגרם לי לחשוב על כך הוא הכתבה הבאה שהתפרסמה בתפוז: "בפולחן לאל שיווה ננעצו מסמרים ביותר ממאה נשים" ( קישור לכתבה ). איני מכיר את פולחני שיווה בכדי לדון במנהג עצמו - או במנהגים אחרים המצויינים בכתבה (קבורה של ילדים חיים למספר שניות כפולחן לשיווה ואכילת עצמות אדם מבית קברות). מן הכתבה מובן כי הנשים השתתפו בטקס מרצון. לגבי הילדים - הדבר לא צויין, אך בעקבות כך שר מקומי נאלץ להתפטר מפני שנכח באזור - וכי היו הפגנות של פעילי זכויות אדם באזור. הנושא שאני רוצה לדון בו - הוא היכן מצוי הגבול. רובנו, בתור חיים במדינה פרו-יהודית ו/או באים מרקע יהודי כזה או אחר, חשופים לטקסים דגרטוריים, כגון ברית המילה שנעשית ללא הסכמה בילדים קטנים (ולעיתים כלל לא ממניעים דתיים - אלא חברתיים גרידא - למען לא ילעגו לילד) וכמו הסחר באישה המשתמע מתוך הכתובה, כאילו הייתה סוג של רכוש. הדבר אינו רק ביהדות (אותה רובנו, אני מקווה, מכירים טיפה טוב יותר) - גם בנצרות, אף שטקס ההטבלה לא מתיר סימן פיזי, האם הדבר מבחינה נפשית ורוחנית לא גורם לבעיה מסויימת אצל הגבר/האישה? אני מאמין שתסכימו עימי כי הטקס המוזכר בכתבה - קבורת ילדים בחיים, ולו לכמה שניות, יכולה לצלק את נפשו את הילד - ואולי אף לגרום למותו. כמו כן טקסי בגרות שבטיים שונים - צילוק הגוף והעמדת נערים צעירים במבחנים מפרכים שייתכן ולא ישרדו בהם - גם הם פוגעים ב"זכויות האדם". הרי תסכימו איתי שלרוב, לילדים בני שלוש-עשרה, עדיין אין את התובנה שיש למבוגרים יותר (אם כי גם לא תמיד) - לגבי עתידם ודרכם. אנו, בשם הסובלנות ובשם חופש הפולחן - צריכים להניח למנהגים מסויימים, אפילו אם הם פוגעים ומטילים מומים - נפשיים וגופניים כאחד? או אולי להגביל מנהגים שכאלו להחלטת האדם כאשר הוא בוגר דיו להחליט בעצמו - והאם החלטה שכזו אינה פוגעת בעצם, בחופש הפולחן והאמונה של הקהילה הסובבת את האדם?
אכן, כותרת מתאימה לא ממש מצאתי - הרי חופש הפולחן הוא חלק מזכויות האדם. אני מדבר על מקרה אחר - כאשר פולחן דתי פוגע, לכאורה או בפועל, בזכויות של אדם אחר. מה שגרם לי לחשוב על כך הוא הכתבה הבאה שהתפרסמה בתפוז: "בפולחן לאל שיווה ננעצו מסמרים ביותר ממאה נשים" ( קישור לכתבה ). איני מכיר את פולחני שיווה בכדי לדון במנהג עצמו - או במנהגים אחרים המצויינים בכתבה (קבורה של ילדים חיים למספר שניות כפולחן לשיווה ואכילת עצמות אדם מבית קברות). מן הכתבה מובן כי הנשים השתתפו בטקס מרצון. לגבי הילדים - הדבר לא צויין, אך בעקבות כך שר מקומי נאלץ להתפטר מפני שנכח באזור - וכי היו הפגנות של פעילי זכויות אדם באזור. הנושא שאני רוצה לדון בו - הוא היכן מצוי הגבול. רובנו, בתור חיים במדינה פרו-יהודית ו/או באים מרקע יהודי כזה או אחר, חשופים לטקסים דגרטוריים, כגון ברית המילה שנעשית ללא הסכמה בילדים קטנים (ולעיתים כלל לא ממניעים דתיים - אלא חברתיים גרידא - למען לא ילעגו לילד) וכמו הסחר באישה המשתמע מתוך הכתובה, כאילו הייתה סוג של רכוש. הדבר אינו רק ביהדות (אותה רובנו, אני מקווה, מכירים טיפה טוב יותר) - גם בנצרות, אף שטקס ההטבלה לא מתיר סימן פיזי, האם הדבר מבחינה נפשית ורוחנית לא גורם לבעיה מסויימת אצל הגבר/האישה? אני מאמין שתסכימו עימי כי הטקס המוזכר בכתבה - קבורת ילדים בחיים, ולו לכמה שניות, יכולה לצלק את נפשו את הילד - ואולי אף לגרום למותו. כמו כן טקסי בגרות שבטיים שונים - צילוק הגוף והעמדת נערים צעירים במבחנים מפרכים שייתכן ולא ישרדו בהם - גם הם פוגעים ב"זכויות האדם". הרי תסכימו איתי שלרוב, לילדים בני שלוש-עשרה, עדיין אין את התובנה שיש למבוגרים יותר (אם כי גם לא תמיד) - לגבי עתידם ודרכם. אנו, בשם הסובלנות ובשם חופש הפולחן - צריכים להניח למנהגים מסויימים, אפילו אם הם פוגעים ומטילים מומים - נפשיים וגופניים כאחד? או אולי להגביל מנהגים שכאלו להחלטת האדם כאשר הוא בוגר דיו להחליט בעצמו - והאם החלטה שכזו אינה פוגעת בעצם, בחופש הפולחן והאמונה של הקהילה הסובבת את האדם?
גאווה לקהילה... |@
