חופש!

[נטע....]

חופש!

זהו! זה מה שאני צריכה|סדגש. חופש, חופש ועוד חופש. חופש ליצור. חופש להיות אני. בלי לחשוב מה יחשבו ומה יגידו. לחזור להיות ילדה קטנה, לשחק בחופשיות. להיות תמימה כמו אז. ולא לדעת הכל. כי ככל שאדע יותר, אבין פחות. החופש אצלי בינתיים קיים רק על הבמה. ברגע שאני יורדת ממנה, אני מתרחקת ממנו. אני לא רוצה להתרחק ממנו. רוצה שהוא יבוא איתי גם כשאני יורדת מהבמה.

 

[גידיון]

פנטסטי

זה פנטסטי שיש לך מקום כזה פנטסטי לקבל חופש. בדרך כלל יש לי פחד מהתמודדות עם המציאות ורק כאשר אני נמצא במערכת עם משחק תפקידים אני די מסתדר. כבר כמה זמן שאני מנסה לחשוב שאני חי כאילו על הבמה, וזה נותן לי כוח ואומץ לנסות, כאילו במשחק, ולראות את מה שאני יכול לעשות. התוצאה מדהימה. אין לי פחד מעימותים, כמעט. בהצלחה.

 

[נטע....]

תודה גידיון!

נתת לי חומר למחשבה ואני בהחלט מקווה שהחופש הזה לא יישאר רק על הבמה. בינתיים, אני כבולה באזיקים עד אז.

 

[סהר-תמיכה]

חופש

גם חושבת שנהדר שיש לך מקום שבו את יכולה לתת לעצמך דרור. ואחרי הכל, החופש שאת מחפשת הוא זכותך כילדה לשעבר, ילדה שנמנע ממנה ואולי עצם התעוררות הצורך, יש בה רמז למשהו טוב שקורה לך. שיש אישור פנימי למלא את מחסני החופש הילדי. מאחלת לך הרבה יצירתיות

!

 

[נטע....]

משהו טוב שקורה...

כן, היום באמת, כשחשבתי על זה הגעתי למסקנה שאני פשוט מכורה לסדנאת התאטרון שעליה סיפרתי כאן. אם ההגדרה של התמכרות היא תלות במשהו, אז אני בהחלט מכורה. וזאת גם הסיבה שהרגשתי מדוכדכת לאחרונה. כי לא היה את החוג. אני שמה לב להבדל העצום בין המצב שלי כשיש את החוג ובין המצברוח שלי בזמנים שיש הפסקות. התאטרון, כפי שכבר כתבתי עושה אותי אדם אחר. וכן, נותן לי הזדמנות לחזור להיות ילדה, אבל במובן החיובי של המילה כמובן. לחזור לשחק ולהיות חסרת מעצורים כמו ילדה. אבל בינתיים, החופש הזה קורה רק פעם בשבוע, על הבמה. בחיים האמיתיים הפחד עדיין כובל אותי באזיקים.