חוצפה ישראלית
להלן קטע מעצבן שמזמן רציתי לספר עליו(ושוקולית
בטח תזדהה איתי): יש אצלנו כל בוקר ארוחת בראנץ' שמוגשת בבופה. מדובר כמובן במנה מאוד נדיבה שכוללת הרבה מאוד אוכל ובקיצור - משתלם. רק מה? היות שמדובר ב"אכול כפי יכולתך", ההזמנה הינה אישית, דהיינו כל אדם מזמין לעצמו ואין דבר כזה "הזמנה זוגית" או "לכבד את בעלי בבורקס". מסיבות מוצדקות ומובנות בהחלט. מדובר כאן בעסק שצריך להרוויח. האם הלקוח הישראלי מגלה הבנה? חס וחלילה! והוא אפילו מתרעם, ולעיתים פשוט מצפצף. דוגמאות:
גברת אחת הזמינה בופה ושאלה את הילד שלה איזה חביתה הוא רוצה. ציינתי בפניה שמדובר בהזמנה אישית והיא לא יכולה לכבד את הילד ומה הייתה תגובתה? "זה בסדר" (!). אחרי שחזרתי על זה היא ביקשה לדבר עם המנהל שאישר לה שהילד יאכל את החביתה ורק את החביתה. זה לא הפריע לה להביא לו גם צלחת קורנפלקס ועוד כל מיני מהבופה. שלא לדבר שהיות שהבופה כולל פעמיים שתיה, היא נתנה לילד את אחת הכוסות.
גברת אחרת שאלה אם אני יכולה להביא לילד צלחת ושיקח פנקייקס (יעני ידעה שזה לא מובן מאליו), וכשאמרתי שלא שאלה למה, כי "זה הבן שלי ואני זו שמשלמת על האוכל שלו ממילא". בסוף היא, כמובן, נתנה לו את כוס השתיה השניה שלה. וכמובן שיש עוד, אבל הכל באותו סגנון, פחות או יותר. חוץ מזה יש סתם אנשים מטומטמים, שישר מגיעים ושואלים :"איפה הצלחות?" (כאילו - אם נשים את הצלחות על הבופה כולם יקחו, כולל כאלו שלא שילמו), והיו לי שתי סתומות שהתלוננו ש"המנות בבופה קרות". מה אתן אומרות? זה בופה אולי? של סלטים ומנות קרות? או שאתן אוהבות את הסלט שלכן חם? ומישהי אחת התלוננה שמצאה שערה בסלט, והמנהל הסביר לה בעדינות שהשערה כנראה שייכת ללקוח, והוא לא יכול לדרוש מלקוחות שיאספו את השיער לפני שהם ניגשים לבופה (הוא לא אמר שזו יכלה להיות שערה שלה באותה מידה), והיא התעצבנה ואמרה "אז לפחות תיידע אנשים ששערות זה חלק מהמנות בבופה". כרגיל, הסובלנות ויכולת ההבנה שמאפיינות את הלקוח הישראלי...
להלן קטע מעצבן שמזמן רציתי לספר עליו(ושוקולית
