חוצפה של בעלי בית??

[Noaal]

חוצפה של בעלי בית??

או שסתם סף העצבים של שותפתי ושלי נמוך?? בראש השנה (כשהבאתי את מתנת ההתחנפות לבעלי בית) בעל הבית אמר לי שהוא שם לב כשהוא החליף ראש מקלחת באמבטיה שהמים הקרים בברז העליון לא עובדים. הוא הבטיח שאחרי החגים הוא יתפנה לטפל בזה. מפה לשם, משם לפה הכל התעקב (בגללו!!). היום הוא היה פה (שוב) עם שרברב הם שברו חרסינות, תקנו את הבעיה אבל הם לא הכינו מראש חרסינות חלופיות, משמע - אני מתקלחות עם חור ענק בקיר, שכמובן אסור להרטיב (אז יש שקית פלסטיק שמחסה את החור). הבעל בית השאיר לנו פתק שהוא יחזור עם השרברב ביום ראשון ב-08:30 (אני אהיה בעבודה והשותפה שלי בד"כ ישנה). מעצבן או לא??? כשאני לא אתעצל אני אצלם לכם את הזוועה שאנחנו קוראים לה אמבטיה. נ.ב מצאתי עבודה נוספת חדשה שמסתדרת לי עם העבודה הנוכחית והלימודים!!!

 

[חצישלישרבע]

דעתי האישית

אני לא חושבת שזו חוצפה. אני חושבת שבעלי בתים באופן כללי הם אנשים עם חיים משלהם, ולפי התיאור שלך בעל הבית שלך באמת משתדל. תקופת החגים היא תקופה עקומה לכולם, כי בין ההתרוצצויות של אנשים סביב המשפחות שלהם והיום-כן יום-לא שעובדים, מאוד קשה לארגן דברים, בטח כשזה כרוך בהזמנת עובדי תיקון. העובדה היא שהוא בא ביום חמישי, והוא ראה שאי אפשר להשאיר את זה כך, אז הוא הודיע מראש שהוא יבוא ביום ראשון על הבוקר ויתקן את זה. אם הבנתי נכון הוא גם לא ביקש שתהיינה שם (כלומר שזה לא שהוא דורש שתיעדרי מהעבודה או משהו.). אני מבינה את התסכול, אבל אני חייבת לומר לך שבעל הבית שלך נשמע הגון לגמרי, וחבל לך להכנס לקריזות סתם. אנשים נופלים לפעמים על בעלי בתים גרועים באמת, אין טעם בכוח לצייר את בעל הבית כרשע, כשבבירור ממה שסיפרת הוא משתדל. ובהצלחה בעבודה החדשה

מהן העבודות שלך?

 

[Noaal]

הבעל בית שלי רשע...מה פתאום ../images/Emo6.gif

לא ניסיתי לצייר אותו ככזה. הוא הלך לקראתי הרבה... פשוט הסחבת הזו (קרוב לשלוש פעמים שהוא בא וזה טרם נגמר) משגעת אותנו... אנחנו מעדיפות להיות בבית כשהוא בא כיוון שהוא קצת חטטן... פשוט מתסכל אותנו להתקלח עם חור בקיר עטוף בשקית.. מה גם שהוא אמר לנו היום שאם הוא היה יודע שהוא יצטרך להחליף חצי צנרת (כמו שהתברר שהוא היה צריך) בשביל לסדר את הברז העליון בדירה הוא היה מוותר ואומר לנו להשתמש רק בתחתון... אני עובדת בתור מזכירה בשני מקומות: 1. אצל רופא ילדיםץץ נוח מאוד כשצריך משהו (כמו מרשם, מטרנה צמחית (להצלת גורי חתולים) וכו'). 2. אני מתחילה לעבוד השבוע בסוכנות היהודית כמזכירה של אחד הסמנכ"לים. תודה על אחולי הבהצלחה... איך מתקדם חיפוש העבודה שלך?

 

[חצישלישרבע]

לא משהו

היה איזה מקום שמאוד רציתי, והם מאוד התרשמו ממני, אבל כרגע בכלל לא ברור איפה זה עומד (זה כבר נפל, אבל אז זה עלה שוב). בשבילי זה טרטור עצבני, וכנראה שאם זו היתה חברה שעוסקת בנושא אחר מזמן הייתי עוברת הלאה, אבל במקרה הספציפי הזה יש לי עניין מיוחד. גם אם זה לא יסתדר איתם, אני לא כ"כ מודאגת מכך שלא אמצא עבודה, כי כן יש היצע, ואני מתארת לעצמי שתוך מספר שבועות כל העניין יסתיים, אבל בנתיים יש ימים שבהם כל העיסוק הזה במציאת עבודה נורא מתסכל, פשוט בגלל שבדרך פוגשים כל מיני אנשים: חלקם באמת מאוד נחמדים, אבל יש גם כאלו שממש ממש לא.

 

[Noaal]

../images/Emo58.gif ראיון עבודה מהגהנום

קצת

אבל זה השרשור שלי, אז לא אכפתי לי...

נרשמתי לחברת כ"א מכובדת שמיד הציעה לי עבודות שונות ומוצלחות (כמו העבודה השניה שלי) שמסתדרות לי עם הלימודים. אבל הייתה גם נפילה: שלחו אותי לראיון עבודה במוסד מכובד באיזור י-ם. נסעתי לשם ברגשות מעורבים (וכנראה האינטואיציה שלי ידעה למה), הגעתי החנתי (כמעט נתקעתי במעלית) אבל התייצבתי בזמן. האישה שהייתה אמורה לראיין אותי איחרה ב-20 דקות כי היא התעקבה בפגישה אחרת (קורה - אני מבינה). אבל אחרי שהיא נכנסה לחדר (כביכול לראיין אותי) היא לא יושבה שם יותר מ-3 דקות רצוף: היא הייתה חייבת להגיש איזה שהם טפסים, אח"כ לחפש איזה מישהו להגיד לו (ולא למזכירה) שחל שינוי בתאריך של משהו, קיבלה איזה 5 שיחות טלפון (שהיא דיברה בהם באריכות כולל פרטיות). מי שבעצם "ערכה" לי את הראיון היא זו שהייתי אמורה להחליף. במקום ראיון של בערך חצי שעה, ביליתי שעה וחצי באותו מקום. למחרת קיבלתי טלפון מהחברת כ"א שאותה אישה "שראיינה" אותי החליטה שהיא לא רוצה סטודנטיות בכלל - ללא קשר אלי. אמרתי לבחורה (המקסימה) מהכ"א שזה בסדר, כי אני לא הייתי רוצה לעבוד שם גם אם הם היו משלמים לי הון תועפות של כסף(!) וסיפרתי לה את הסיפור הנ"ל.

 

[חצישלישרבע]

אז הנה אחד זוועתי שלי

כשרק התחלתי את החיפושים שלי (שזה לא היה כ"כ מזמן, לפני מספר שבועות. החברה שאני רוצה היתה הראשונה שהתראיינתי אצלה.), הגיעה אלי הצעה לאיזושהי חברה. הלכתי לראות, ולא רק שהמיקום גרוע בטירוף, ושהמשרדים די גועליים, התחילו לדבר איתי על השעות המטורפות שרוצים שם. חייכתי והנהנתי, ובלבי פנימה רשמתי "NO WAY". חזרתי הביתה וחברי הנבון העלה את ההצעה להמשיך להתראיין, ולו רק בשביל "להשתפשף". אז שבועיים אח"כ נקבע ראיון עם ראש צוות הפיתוח (הכל התעכב, עם כל החברות, בגלל החגים. רואה - זה לא רק הבעל בית שלך.

). בראיון הזה איתו לא נשאלה ולו שאלה מקצועית אחת. כלום. היא היתה בעיקר בעלת אופי רכילותי: מסתבר ששנינו שירתנו (בהפרש של שי עשורים) באותו מקום בצבא, וזה הפך להיות מן מישמש של "מי את מכירה ומי מכיר אותך". אין לי בעיה לתת שמות של ממליצים, אין לי בעיה קצת לשוחח על מכרים משותפים, אבל באמת - איפה המקצועיות? אחרי שעה ומשהו של הטחינה הזו כבר הייתי מזוגגת לגמרי ורק התפללתי שזה יגמר. למחרת התקשרתי לחברת השמה, והסברתי בנועם שלא אכפת לי מה הם יגידו להם, רק שלא יתקשרו אלי יותר. מטבע הדברים חברות השמה לא משתגעות על זה שהמועמדים מוותרים על מקומות, כי זה מרחיק אותן מההמחאה, אז עוד ניסו לשכנע אותי להסכים לעוד ראיון (כי כידוע זה מה שאני עושה בשביל הכיופים.). עם כל הכבוד ל"השתפשפות", סירבתי בתוקף. זה היה ממש בזבוז זמן.

 

[Noaal]

../images/Emo6.gif אולי אפשר להפגיש בינו לבין

המשוגעת שראיינה אותי?!?!

 

[עוד יוסף פרידמן]

מה יקרה אם בוקר אחד שותפתך תתעורר

בשעה 8.30 כדי שיתקנו את הצריך תיקון?

 

[Noaal]

הנקודה היא לא התעוררות אלא

הסחבת... שלוקח חודש לתקן את הבעיה...

 

[יוֹאב]

מזל טוב. במה את עובדת?

לגבי ההודעה שלך, לא נשמע כאילו בעל הבית שלך חצוף במיוחד.