חוק הגיור ומתווה הכותל

[debby12]

חוק הגיור ומתווה הכותל

איזה ייאוש

.

לפני הרבה שנים - קרוב ל-20 - הוזמנתי בארה"ב לארוחת ליל הסדר אצל משפחה יהודית נחמדה. הייתי צעירה מאוד, וחלק גדול מהשיחה היה כעס מצידם על סוגיית הגיור - שכבר אז עמדה על הפרק, כי רצו אז לשנות את ההגדרה מיהו יהודי בחוק השבות. מהזכרון, החוק אז אמר: "יהודי הוא מי שאמו יהודיה או שגוייר" והדרישה החרדית היתה אז להוסיף את המילה "כהלכה" בסוף

מארחיי דאז היו בקריזה רבתי. דובר במשפחה אשכנזית, עם שורשים ניצולי שואה. והם אמרו משהו כמו: בשביל היטלר היינו מספיק יהודיים בשביל להשמיד אותנו, אבל עכשיו אנחנו לא מספיק יהודיים בשביל מדינת ישראל?!

אין לישראל הרבה חברים ואוהדים בעולם - זה לא ייאמן איך בגלל אהבת-הכסא-של-ראש-הממשלה הוא מוכן להיפרד לשלום מרובם.

ועוד סיפור: חברים אמריקאיים שלנו נסעו לישראל בשנה שעברה לטיול בר מצוה של הבן. יש לו אחות גדולה ממנו בשנה שהיתה לה בת מצווה שנה קודם. בקיצור - נסעו בטיול גדול עם משפחה מורחבת וחברים (שכרו אוטובוס לטיולים בארץ וכו'...). נקודת השיא בטיול היתה אמורה להיות עליה לתורה ליד הכותל. שימו לב - אמרתי *ליד* הכותל, לא חלילה ברחבת הכותל - כי שם הרי אסור גברים ונשים ביחד - כמו באיראן

המתמקמו עם המשפחה והחברים איפשהו *ליד* הכותל (מהצד - לא ברחבה), והתחילו בטקס קטן שבו גם הבן וגם הבת קראו את ההפטרה של בת/בר המצווה שלהם (אותם שקדו מאוד כדי ללמוד. מדובר בילדים שלא דוברי עברית. ולבן יש קשיי למידה משמעותיים גם ככה. הוא לא חזק גם בקריאה באנגלית)

למרבה הצער, העניין לא מצא כן בעיני כמה חרדים צעירים שנעמדו פחות או יותר "עליהם" והתחילו לצעוק, לקלל ולהפריע למסיבה המשפחתית הקטנה הזו. לא ברור בדיוק למה - אני מניחה שזה היה כי גם הבת קראה בתורה וכי דובר בקבוצה מעורבת.

דמיינו לעצמכם את מפח הנפש.... משפחה משקיעה אלפים רבים כדי לטוס לישראל עם משפחה וחברים (+ לארגן להם טיול מאורגן לכולם). וברגע שאמור להיות רגע השיא, הם מוצאים את עצמם סופגים קללות מכמה בהמות. אמא שלי הוזמנה למסיבונת הזו - היא זו שסיפקה את התיאור. אז זה לא מכיון שהם לא הבינו מה קורה שם.

נראה לי שבזאת הם סיימו את ביקוריהם בישראל. עכשיו בא ראש הממשלה ודואג שהמצב יהיה זהה עבור יתר יהודי ארה"ב חוץ מקומץ חרדים מברוקלין

ייאוש

 

[איילה א]

גועל נפש.

בתור מישהי שבאה מבית מעורב (אב דתי ומאמין ואם מסורתית לייט) ובסופו של יום אני יותר חילונית מבעלי שהוא יוצא השומר הצעיר, ההרחקה הזו היא בעוכרינו. אני, יהודיה כשרה למהדרין, בחרתי בחירה מודעת ותקפה לא להינשא במדינתי כיוון שאני לא מוכנה לא לטכס האורתודוכסי ולא לרישום השלוב בדת במשרד הפנים. אז בת.ז שלי ושל בעלי רשום רווקים, ומתחת לזה רשומים שני הילדים המשותפים שלנו

התייחסותי לנושאים שהעלית:
1. חוק השבות נוסח ומנוסח עד היום אאל"ט לאור מי שהיה נופל ברשתם של הנאצים. זה מביא למדינת ישראל עולים שאחד מאבותיהם היה יהודי אף אם הם עצמם נוצרים או מוסלמים. זו בעיה שנכון להיום אין לה פתרון, כי אף אחד לא העביר עדכון לחוק השבות ואני גם לא רואה את זה קורה בעתיד הקרוב, זה טעון ונפיץ מדי. לדבר על רצון של פלגים מסוימים לשנות חוקים... מכאן ועד שינוי בפועל יש מרחק.
2. עם כל הכבוד ליהדות התפוצות, ברמה העקרונית לא ייתכן שתהיה לאזרחים של מדינה אחרת זכות וטו על החלטות דמוקרטיות שמתבססות על אלקטורט של אזרחים בעלי זכות בחירה. בין אם מוצא חן בעינינו ובין אם לא (וזה לא מוצא חן בעיני, שלא יהיה ספק), המפלגות החרדיות מייצגות פלח אוכלוסיה לא מבוטל מתוך אזרחי מדינת ישראל. חשבתי שהאמריקאים אמורים לכבד דמוקרטיה. וזה בלי להיכנס בכלל לשאלה האם הדעה או בלימת האחר פה הם לגיטימיים, רק ברמה של שאלת הריבונות שלנו כי מעצבן אותי שיהודים שאינם אזרחים או תושבים חושבים שהם יכולים להגיד לנו מה לעשות.
3. היעדר אפשרות לביקור מעורב בכותל מדירה חילונים לא פחות משהיא מדירה זרמים אחרים בדת היהודית - וזה כבר הרבה יותר בעייתי, כי אני אזרחית בדיוק כמו ליצמן וגם לי מגיע חופש דת, למרות חילוניותי.
4. אני מאוד אמביוולנטית בנוגע ליהדות הקונסרבטיבית והרפורמית, אבל למרות הרעש שנציגיהן עושים עכשיו, יש ביהדות התפוצות גם אוכלוסיה אורתודוכסית לא קטנה, שאני מניחה שלא מתנגדת בכזה להט למתווה הקיים... כך שזו טעות להציג את זה כמשבר עם כלל יהדות התפוצות. מדובר בשני זרמים שאני לא יודעת מה שעורם מתוך יהדות ארצות הברית. האם באמת יש הצדקה לאווירת המשבר שאופפת את כל הסיפור הזה?
&nbsp
&nbsp
דיסקליימר - אותי זה עצבן. לא שאני מגיעה לכותל בימים כתיקונם, ובטח לא כדי להתפלל, אבל זו הדרה פר-אקסלנס שאני לא יכולה להיכנס לשם ביחד עם בעלי, או מגיל מסוים גם לא עם הבן שלי. כל אווירת ה"סוג ב'" של האורתודוכסיה נגד נשים היא היא מה שהרחיק אותי מכל מגע עם מוסדותיה של היהדות ומחזק את הבחירה המודעת שלי בחילוניות.

 

[Ani15]

היהדות המתקדמת מהווה רוב ביהדות ארה"ב

רוב מוחץ למעשה, והיא כוללת בתוכה את הרפורמים, הקונסרביטים, הרקונסטרשיוניסטס ועוד. היהדות האורתודוכסית היא מיעוט (לא מבוטל, אבל מיעוט) ביהדות ארה"ב.
חוק השבות אינו חוק "מיהו יהודי".
אזרחי ארה"ב יכולים להצביע גם אם אינם מתגוררים בה, ולכן זה נראה להם טבעי שאזרחי ישראל שאינם גרים בה יכולים להשפיע עליה.

 

[איילה א]

אוקי, השכלתי בעניין תמהיל יהודי ארה"ב.

ברור שחוק השבות אינו חוק מיהו יהודי, התייחסתי לאנקדוטה שדבי שיתפה. חוק השבות נועד באופן מוצהר לתת מקלט לכל מי שעשוי להירדף על בסיס מוצאו היהודי, כולל אלה שאין עוררין שאינם יהודים בעצמם.
&nbsp
רק לסיפא של דברייך - גם אזרחי ישראל שאינם גרים בה יכולים להצביע ולהשפיע, אבל איזה אחוז מתוך יהדות ארה"ב המתקדמת (כפי שאת מכנה אותם, אני לא אוהבת את ההתנשאות שנושבת מהמונח הזה) הוא באמת אזרחים של מדינת ישראל? אני מנחשת שהוא לא גבוה.

 

[debby12]

אני מסכימה עם הנקודות שהעלית

לגבי מס' 2: אני לא חושבת שיהודי התפוצות חושבים שהם יכולים לומר למדינת ישראל מה לעשות. ודאי שאין להם זכות וטו.

הם כן רוצים להביע את אכזבתם מהמהלך הזה שהם מרגישים שינכר אותם ויגרום להם להרגיש לא רצויים/מוכרים כיהודים במדינת ישראל. ועם הניכור יורד באופן טבעי העניין שלהם להזדהות עם ישראל או לתרום לה כספים [אגב - בהמשך לשרשור שהיה לנו לא מזמן - רובם ככולם ממילא אינם "מיליונרים" אז אלה כספים משמעותיים עבור רבים מהם]. לי זה נראה בסדר - אם כי מבינה את הרגישות.

מסקרן אותי הרקע המשפחתי שלך. באיזה זרם/רמת דתיות הם גידלו אותם אם כך? וגם - האם קשה להם עם ה"התחלנות" שעברת?

 

[איילה א]

אכזבה זה לגיטימי. גם אני מאוכזבת.

אין לי כוונה לעשות שום דבר בנושא, כיוון שרמת המעורבות שלי היא לכל היותר להגיע לכותל לכמה דקות פעם בעשור, וגם זה רק אם במקרה אני בסביבה. למעשה בפעם האחרונה שהייתי שם בכלל לא התקרבנו לרחבת המתפללים, אבל כשערכנו את הסיור במנהרות הכותל אני מודה שנגעתי באבנים בסוג של חרדת קודש. זו בדיוק אותה רמה של קרבה לשכינה. אפילו יותר בעיני, כי זה לא המוני כמו מעל לפני הקרקע. בכל אופן, חוסר החיבור של חילונים לסוגיה ולכותל (שאני מייצגת נאמנה שלו, במידה מסוימת לצערי), הוא מה שהופך את ההדרה שלנו לכל כך פשוטה ואת כל הסוגיה למאבק של יהדות התפוצות. זה עצוב מאוד.
מבינה את האכזבה. באמת באמת. מסכימה עם האמירה שבמדינת ישראל לא ייתכן שדווקא למי שמגדיר עצמו כיהודי לא יהיה חופש דת. בזיון, כבר אמרתי?
&nbsp
&nbsp
וכיוון ששאלת,

עלי;
אני גדלתי בבית שבו אבא מניח תפילין כל בוקר ושומרים כשרות ושבת ובחגי תשרי הוא כל הזמן בבית הכנסת (בתור ילדים התלבשנו יפה והלכנו איתו). בילדותי הוא נהג ללכת לבית הכנסת באופן קבוע גם בכל שבת, אבל בשנים האחרונות הפסיק עם זה. אני כן חושבת שיש משהו מאוד יפה באווירת החג הזו שאפפה אותנו בבית. יש עד היום דברים שאני מקפידה עליהם (החגים שיש להם מטען לאומי ולא רק דתי: למשל שאין פסח עם המשפחה של בעלי בקיבוץ כיוון שזה לא סדר פסח אמיתי, או זה שאני לא מוכנה לאכול חמץ במהלך החג, ציון הצומות הלאומיים גם אם היום אני כבר לא צמה במהלכם, חנוכה וכו'), ודברים שהייתי רוצה להקפיד עליהם כדי לשמר אווירת מסורת יהודית שגדלתי עליה ונעימה בעיני, אבל לא ממש מצליחה, בעיקר כיוון שהמטען שלהם הוא דתי בעיקרו - הדלקת נרות הוא הבולט שבהם.
באופן כללי לבעלי שגדל רחוק מכל זה אין מושג אבל יש רצון, ולי יש מערכת יחסים סבוכה עם הדת. איזה חלק אני מנחילה? האם ההתרחקות המכוונת שלי הופכת אותי לצבועה אם אני מאמצת התנהגויות "דתיות"? התשובה ככל הנראה היא כן, לכן אני לא מצליחה ליישם את זה.
אני לא אדם מאמין. הסבים שלי נקרעו בין זהותם הדתית המקורית לבין האמירה הקשה ששמעתי כילדה "ההורים שלי היו אנשים טובים. אם הם מתו ככה (אושוויץ), אז אין אלוהים". למדתי יהדות וככל שלמדתי יותר התחזקה בי ההכרה שאני מאמצת בחום את השורשים והלאום וההיסטוריה שלי כיהודיה, אבל לא את הדת. הרגשתי שאני לא יכולה להיות פמיניסטית בלי לדחות את הדת, ובמידה מסוימת אני חשה כך עד היום. היו לי דיונים עם אבי בנושא. הוא עד היום מדחיק את העובדה שאני לא שומרת כשרות ולא צמה ביום כיפור, למרות שאני לא מסתירה את זה. ל"חתונה" שלי היו דיונים שלמים אם הוא יגיע או לא. בסוף החליט להגיע. זה שהוא מאוד אוהב את בן זוגי ומאוהב בילדים שלנו מאוד עזר לו לקבל את הקשר שלנו, על אף שאני מניחה שזה כואב לו עד היום שבחרתי שלא להינשא. למזלי הוא הבין שזה בא ממני (משמע לא מאשים את בעלי), וגם מכבד את זכותי לאוטונומיה ולשיקול עצמאי בנוגע לחיים שלי. אני מאוד מעריכה את זה, יש הרבה מאוד הורים שלא היו מכבדים את העצמאות של ילדיהם הבוגרים כשזה מתנגש עם הערכים שלהם עצמם. זה בוודאי היה מאבק לא פשוט עבורו.
לאמי לא היתה בעיה עם החילוניות שלי, היא רק ביקשה ממני לכבד את אבי ולא להכין אוכל לא כשר אצלם בבית.