חוק ההסדרה

חוק ההסדרה

הצעת חוק ההסדרה היא הצעת חוק שנועדה להכשיר את ההתיישבות בעמונה. ההצעה אומרת שמותר למדינה להפקיע קרקע פרטית מהאוכלוסיה הערבית באזור יהודה ושומרון ולמסור אותה למתנחלים.

הצעה זאת תמוהה שכן חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע הגנה על הקנין הפרטי, ולא נראה שהפקעת קרקע פרטית כדי למסור אותה למתנחלים היא חוקתית. היא לא עומדת בפיסקת ההגבלה בחוק.

גם העובדה שהמשפט הבינלאומי פוסל הפקעות בשטח צבאי מוחזק שלא למטרות בטחון, שוללת כל אפשרות להסתמך על פיסקת ההגבלה. אי אפשר לומר שחוק שמנוגד למשפט הבינלאומי הוא מידתי ונעשה לתכלית ראויה

המשפט הבינלאומי תואר בהרחבה בבגצ אלון מורה. שם נמסרה קרקע פרטית למתנחלים ובגצ פסל את ההפקעה. המקרה שם דומה מאוד לעמונה אבל לא זהה כיוון שבמקרה עמונה רוצים להפקיע בחסות חוק. אז לא היה חוק ובגצ קבע שפעולה שסותרת את החוק הבינלאומי המנהגי תיפסל כל עוד אין חוק של הכנסת שקובע אחרת.

אבל למרבה המזל נחקק מאז חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ויש היום הגנה חוקתית על הקנין. כלומר המשפט הפנימי של המדינה מגן גם הוא על הקנין הפרטי, ולא רק המשפט הבינלאומי.

אם ההצעה תהפוך לחוק, הוא צריך להפסל בבגצ.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
תגובה

ראשית צריך למצוא פתרון למצב האבסורדי הנוכחי, בו אנשים מפונים מביתם לאחר שהתגוררו בהם עשרות שנים מבלי שהטוענים לבעלות על הקרקע נדרשים להוכיח את בעלותם.
זה תמיד נכון כמובן, אך ביתר שאת כאשר בעמונה הטוענים לבעלות על הקרקע טוענים לבעלות על כחצי אחוז מכלל שטח הישוב, טענה שאף היא נדחתה בבית המשפט (בערכאה בה דווקא כן בוחנים ראיות).
המצב הזה אבסורדי בכל קנה מידה, משפטי ו/או מוסרי, ואם כבר הזכרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ברור שהמצב הזה נוגד את חוק היסוד (לטובת מתיישבי המקום).

שנית אין כאן כל סתירה עם המשפט הבינלאומי, שכן מבחינת המשפט הבינלאומי כלל לא מדובר לא בשטח כבוש ולא במקרקעין פרטיים. לא ניתן להשוות זאת לפס"ד אלון מורה, שכן יש הבדל משמעותי בין מקרקעין שבאמת ובתמים פרטיים, לבין מקרקעין שהמלך חוסיין חילק ללא כל סמכות מבחינת המשפט הבינלאומי.

שלישית אין כל קשר בין פסקת ההגבלה לשאלה אם חוק סותר את המשפט הבינלאומי. כך סתם לדוגמה, על-פי המשפט הבינלאומי יש פעולות לוחמתיות מסוימות שלא ניתן לבצען נגד ארגוני טרור אלא נגד מדינות בלבד. הטעם הפשוט לכך הוא שכשנכתב החוק הבינלאומי בעניין זאת הייתה המציאות ואיש לא חשב על כך שהעולם ישתנה מתישהו (אמנם אפשר לטעון שהמשפט המנהגי משתנה בהתאם, אך זה גם לא יהיה מדויק ולא כאן המקום להרחיב). מצד שני אין מחלוקת (אני מקווה) שחלק מפעולותיה הלוחמתיות של ישראל, על אף שאינן מעוגנות במשפט הבינלאומי, בהחלט תואמות את ערכיה של מדינת ישראל ונעשות במידתיות.
זו רק דוגמה כאמור, אפשר למצוא עוד למכביר. בשורה התחתונה, אין קשר מיוחד בין פסקת ההגבלה לשאלת המשפט הבינלאומי.

לכל הנ"ל אפשר כמובן להוסיף נדבכים נוספים, כמו למשל השאלה אם חוק היסוד בכלל חל ביהודה ושומרון. הרי אלה שמתבססים על המשפט הבינלאומי טוענים שחוקי ישראל לא יכולים לחול שם בהיעדר ריבונות ישראלית.

בכל מקרה, חוק ההסדרה הוא פתרון שמשווה את המצב לזה שקיים בשאר חלקי המדינה (והעולם), ואין כל הצדקה משפטית שלא יעבור. אמנם צודק היועמ"ש שצריך לשמור על סמכות בג"צ, אך ראשית לא חסרים חוקים שחוקקו בתגובה לפסיקות בג"צ, והרי כך בדיוק השיטה הדמוקרטית עובדת, ושנית כאשר בג"צ מתעלם משאלות מוסר וצדק ופוסק באופן שהוא פוסק מבלי הנ"ל, אין סיבה מיוחדת להתעקש על קיום פסה"ד אם המחוקק סבור אחרת.
 
למעלה