חוק "שכירות הוגנת" האם יעבור את ההתנגדויות בכנסת ?
בהמשך מאמר שכלל לא בטוח שיתממש כיוון שבקואליציה לא תומכים בקידום החוק, אבל משהו צרם לי בדבריו של אותו חיים לוי מומחה בשם עצמו להשקעות נדל"ן שמכנה סוג מסויים של משכירים "חאפרים"...למה הוא מכוון ? שכן הכינוי "חאפר" הוא שם גנאי לאיש מקצוע לא ממוסד ושאינו נותן חשבונית...האם לזה "מר ג'ינס קרוע" מתכוון ?
פרל דוד
למאמר בדה מרקר.
בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה החוק המוצע מיטיב עם שוכרי דירות על חשבון בעלי דירות, יש הסבורים כי הסדרת השוק תיטיב גם עם המשכירים ■ "החוק יוציא מהמערכת את החאפרים, וינקה את שמם של בעלי הדירות, שהדימוי הציבורי שלהם נמצא בשפל המדרגה"
נמרוד בוסו [דה מרקר] - http://www.themarker.com/realestate/1.2833609
בדיון הציבורי שהתפתח סביב חוק שכירות הוגנת הוצגו עיקרי החוק, ובהם
עיקרון הגבלת האפשרות להעלות שכר דירה לתקופה של שלוש שנים, ככאלה המיועדים להיטיב את מצבם של שוכרי הדירות - בעיקר להגן עליהם מפני עליות מחירים שרירותיות, שעלולות להביא לפינויים המהיר מביתם.
את החוק מקדמים חברי הכנסת סתיו שפיר (המחנה הציוני) ורועי פולקמן (כולנו).
עיקרון הגבלת ההעלאה של שכר הדירה, שהוא הסיבה העיקרית לקידום החוק, נהפך לשנוי במחלוקת - והצעת החוק מצויה כיום בקשיים.
שרת המשפטים, איילת שקד, חברי כנסת נוספים בקואליציה ופקידים ממשלתיים בכירים סבורים כי ההגבלה הזאת חמורה מדי, ובגדר התערבות לא מוצדקת בעקרונות השוק החופשי - מה שעלול לפגוע במוטיווציה של משכירי הדירות להשכיר את הנכסים שבבעלותם.
על רקע זה מפתיע לגלות כי אנשי מקצוע, המתמחים בניהול מאגרי דירות להשכרה עבור משקיעים, טוענים כי חוק השכירות ההוגנת צפוי להביא לשיפור ניכר גם במצבם של המשכירים - ולא רק של שוכרי הדירות, כפי שמקובל לחשוב. "האינטרס של כל משכיר הוא דיירים טובים, כאלה שיישארו בנכס לטווח ארוך", אומרים שרוליק חנוך ודן ליברמן, בעלי חברת ניהול הנכסים SDB, המנהלת מאגר של 600 דירות להשקעה בבאר שבע. "פעמים רבות, בדיוק מהסיבה הזאת, מנענו מבעלי דירות להקפיץ מחירים - למשל ב-10%-15% - אף שמחירי השוק באותה עת איפשרו זאת".
לדברי השניים, "כמו בהרבה סיטואציות אחרות בחיים, יחס מוליד יחס. מי שנוהג כלפי השוכרים בהוגנות, מקבל אותו יחס בחזרה - ויש לזה שווי כספי. שוכר שנוהגים כלפיו בדקדקנות - בכל בעיה קטנה הוא ימהר להתקשר לבעל הדירה ולדרוש תיקון, ובאופן כללי יבקש להטריד את בעל הנכס. זה בסוף עולה למשכיר יותר מתוספת המחיר. לעומת זאת, יש שוכרים שלאורך זמן מתחילים להרגיש כמו בבית ששייך להם, ולפעמים אף משקיעים בעצמם בדירה ששכרו ומשביחים אותה.
"נוסף על כך, כל חילופי שוכרים בדירה כרוכים בעלות עבור בעל הדירה.
ראשית, בשל פרק הזמן שבו הדירה עומדת ריקה; ושנית, כל שוכר חדש מוצא בדירה פגמים שדורשים תיקון - פגמים שהשוכר הוותיק לא שם לב אליהם או שלמד לחיות אתם. בתחלופה של דיירים, לעומת זאת, רואים את כל הפגמים", מסבירים חנוך וליברמן.
אז למה החוק נתפש כעוול למשכירי הדירות ?
"פשוט משום שרוב בעלי הדירות אינם מומחים בתחום. לרוב הם חסרי ניסיון, ולא יודעים שההתנהלות שמציע החוק היא מיטבית מבחינתם. זה לא דבר טריוויאלי. לכולם נשמע הגיוני שמצב שבו אין פיקוח על המחיר, ושבו לכל בעל דירה יש חופש להעלות את שכר הדירה משנה לשנה, הוא המצב האופטימלי מבחינת המשכיר.
אבל כמי שהתנסו בתחום עם מאות נכסים, אנחנו יכולים לומר בוודאות שזה לא המצב. יש לנו דיירים של שש, שבע ושמונה שנים, והנכסים שהם שוכרים, מבחינתנו, הם הרווחיים ביותר - גם ללא העלאת שכר דירה קיצונית משנה לשנה".
גם אורית רענן, תושבת תל אביב המשכירה שתי דירות ברמת גן, מתנהלת על פי כללי "שכירות הוגנת" עוד לפני שנחקק החוק. "אני באופן קבוע לא מעלה את שכר הדירה", היא אומרת. "יש ערך מוסף לכך ששוכר נשאר בדירה במשך תקופה ארוכה. זה מישהו שאני מכירה ומעריכה, ויודעת שאפשר לסמוך עליו או עליה. יש לי דייר במשך חמש שנים, ולא העליתי לו את שכר הדירה אפילו בשקל. המחיר של לא להעלות את שכר הדירה בתקופה הזאת הוא זניח".
רענן מוסיפה כי "גם הסדרת יחסי שוכר-משכיר שמציע החוק היא הגיונית מאוד. לא יעלה על הדעת שהשוכר ישלם על תיקונים בצנרת על חשבונו, או דברים מסוג זה. כוחות השוק זה דבר לגיטימי, ואין לי בעיה אתם, אבל עם כל הכבוד למחיר השוק - זה לא פותר את בעלי הדירות מלהתייחס לשוכרים כאל בני אדם".
חיים לוי, מחבר הספר "נדל"ן בג'ינס", המייעץ לרוכשי דירות להשקעה, מסכים עם דברי רענן, אך מסייג זאת: "יש בישראל שני שוקי שכירות: שוק השכירות של תל אביב, וזה שמחוץ לתל אביב", הוא אומר. "שוק השכירות שמחוץ לתל אביב הוא סולידי יותר, ושם אכן המדיניות ההוגנת היא גם רווחית יותר מבחינה כספית. השוכר הוא לקוח, וצריך להתייחס אליו בצורה הוגנת כדי שיקנה שוב - כלומר, יחדש חוזה. אם תתעמר בו, הוא יעזוב. בשוק כזה, דייר ארוך טווח הוא אינטרס של המשכיר, והשכרה ארוכת טווח, בסופו של דבר, מוזילה עלויות".
ואולם בתל אביב, טוען לוי, "החוקים משתנים, ולכן אנחנו רואים שם כי תופעת ההתעמרות בשוכרים נפוצה יותר. הסיבה היא שמחירי השכירות בתל אביב גבוהים הרבה יותר, הביקוש לדירות גבוה יותר, וגם עליות המחירים משנה לשנה עשויות להגיע ל-10%-15%. הטיעון בדבר העלויות הנלוות של תחלופת שוכרים הרבה פחות משכנע, כשאתה מבקש מהמשכיר לוותר על תוספת הכנסה של אלפי שקלים בשנה. בכל מקרה, בשוק עם ביקוש כה גדול, בעל הדירה גם לא חייב לתקן את הליקויים או להשקיע בדירה, ועדיין יהיה לה ביקוש - כך שגם העלויות של התחלופה פוחתות מבחינתו".
עם זאת, לוי סבור כי החוק חיוני, גם בתל אביב וגם מחוצה לה. "החוק הזה יעשה סדר במערכת היחסים של שוכר ומשכיר. הוא יוציא מהמערכת את החאפרים, וינקה את שמם של בעלי הדירות, שכיום הדימוי הציבורי שלהם בשפל המדרגה, אף שברוב המקרים הם אנשים הגונים", הוא אומר. "מעבר לכך, כחברה, לא ייתכן שנדרוס את מי שחלש. זה רק הוגן לקבוע גבולות מסוימים".
למרות הדברים האלה, גם בתל אביב התחילה תופעת השכירות ההוגנת הוולונטרית לתפוס תאוצה. בדרום העיר קיימים כיום כבר כמה פרויקטים ביוזמת מרכז השוכרים העירוני מזא"ה 9, שבהם נעתרו בעלי הדירות להציע למשכירים חוזה ארוך טווח לשלוש שנים, עם הגבלה של העלאת שכר הדירה ל-2% בשנה לכל היותר - כלומר, פחות או יותר סוג החוזה שמציע החוק. זאת, בתמורה לקבלת שירותי ניהול של הנכס ומציאת שוכרים.
בהמשך מאמר שכלל לא בטוח שיתממש כיוון שבקואליציה לא תומכים בקידום החוק, אבל משהו צרם לי בדבריו של אותו חיים לוי מומחה בשם עצמו להשקעות נדל"ן שמכנה סוג מסויים של משכירים "חאפרים"...למה הוא מכוון ? שכן הכינוי "חאפר" הוא שם גנאי לאיש מקצוע לא ממוסד ושאינו נותן חשבונית...האם לזה "מר ג'ינס קרוע" מתכוון ?
פרל דוד
למאמר בדה מרקר.
בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה החוק המוצע מיטיב עם שוכרי דירות על חשבון בעלי דירות, יש הסבורים כי הסדרת השוק תיטיב גם עם המשכירים ■ "החוק יוציא מהמערכת את החאפרים, וינקה את שמם של בעלי הדירות, שהדימוי הציבורי שלהם נמצא בשפל המדרגה"
נמרוד בוסו [דה מרקר] - http://www.themarker.com/realestate/1.2833609
בדיון הציבורי שהתפתח סביב חוק שכירות הוגנת הוצגו עיקרי החוק, ובהם
עיקרון הגבלת האפשרות להעלות שכר דירה לתקופה של שלוש שנים, ככאלה המיועדים להיטיב את מצבם של שוכרי הדירות - בעיקר להגן עליהם מפני עליות מחירים שרירותיות, שעלולות להביא לפינויים המהיר מביתם.
את החוק מקדמים חברי הכנסת סתיו שפיר (המחנה הציוני) ורועי פולקמן (כולנו).
עיקרון הגבלת ההעלאה של שכר הדירה, שהוא הסיבה העיקרית לקידום החוק, נהפך לשנוי במחלוקת - והצעת החוק מצויה כיום בקשיים.
שרת המשפטים, איילת שקד, חברי כנסת נוספים בקואליציה ופקידים ממשלתיים בכירים סבורים כי ההגבלה הזאת חמורה מדי, ובגדר התערבות לא מוצדקת בעקרונות השוק החופשי - מה שעלול לפגוע במוטיווציה של משכירי הדירות להשכיר את הנכסים שבבעלותם.
על רקע זה מפתיע לגלות כי אנשי מקצוע, המתמחים בניהול מאגרי דירות להשכרה עבור משקיעים, טוענים כי חוק השכירות ההוגנת צפוי להביא לשיפור ניכר גם במצבם של המשכירים - ולא רק של שוכרי הדירות, כפי שמקובל לחשוב. "האינטרס של כל משכיר הוא דיירים טובים, כאלה שיישארו בנכס לטווח ארוך", אומרים שרוליק חנוך ודן ליברמן, בעלי חברת ניהול הנכסים SDB, המנהלת מאגר של 600 דירות להשקעה בבאר שבע. "פעמים רבות, בדיוק מהסיבה הזאת, מנענו מבעלי דירות להקפיץ מחירים - למשל ב-10%-15% - אף שמחירי השוק באותה עת איפשרו זאת".
לדברי השניים, "כמו בהרבה סיטואציות אחרות בחיים, יחס מוליד יחס. מי שנוהג כלפי השוכרים בהוגנות, מקבל אותו יחס בחזרה - ויש לזה שווי כספי. שוכר שנוהגים כלפיו בדקדקנות - בכל בעיה קטנה הוא ימהר להתקשר לבעל הדירה ולדרוש תיקון, ובאופן כללי יבקש להטריד את בעל הנכס. זה בסוף עולה למשכיר יותר מתוספת המחיר. לעומת זאת, יש שוכרים שלאורך זמן מתחילים להרגיש כמו בבית ששייך להם, ולפעמים אף משקיעים בעצמם בדירה ששכרו ומשביחים אותה.
"נוסף על כך, כל חילופי שוכרים בדירה כרוכים בעלות עבור בעל הדירה.
ראשית, בשל פרק הזמן שבו הדירה עומדת ריקה; ושנית, כל שוכר חדש מוצא בדירה פגמים שדורשים תיקון - פגמים שהשוכר הוותיק לא שם לב אליהם או שלמד לחיות אתם. בתחלופה של דיירים, לעומת זאת, רואים את כל הפגמים", מסבירים חנוך וליברמן.
אז למה החוק נתפש כעוול למשכירי הדירות ?
"פשוט משום שרוב בעלי הדירות אינם מומחים בתחום. לרוב הם חסרי ניסיון, ולא יודעים שההתנהלות שמציע החוק היא מיטבית מבחינתם. זה לא דבר טריוויאלי. לכולם נשמע הגיוני שמצב שבו אין פיקוח על המחיר, ושבו לכל בעל דירה יש חופש להעלות את שכר הדירה משנה לשנה, הוא המצב האופטימלי מבחינת המשכיר.
אבל כמי שהתנסו בתחום עם מאות נכסים, אנחנו יכולים לומר בוודאות שזה לא המצב. יש לנו דיירים של שש, שבע ושמונה שנים, והנכסים שהם שוכרים, מבחינתנו, הם הרווחיים ביותר - גם ללא העלאת שכר דירה קיצונית משנה לשנה".
גם אורית רענן, תושבת תל אביב המשכירה שתי דירות ברמת גן, מתנהלת על פי כללי "שכירות הוגנת" עוד לפני שנחקק החוק. "אני באופן קבוע לא מעלה את שכר הדירה", היא אומרת. "יש ערך מוסף לכך ששוכר נשאר בדירה במשך תקופה ארוכה. זה מישהו שאני מכירה ומעריכה, ויודעת שאפשר לסמוך עליו או עליה. יש לי דייר במשך חמש שנים, ולא העליתי לו את שכר הדירה אפילו בשקל. המחיר של לא להעלות את שכר הדירה בתקופה הזאת הוא זניח".
רענן מוסיפה כי "גם הסדרת יחסי שוכר-משכיר שמציע החוק היא הגיונית מאוד. לא יעלה על הדעת שהשוכר ישלם על תיקונים בצנרת על חשבונו, או דברים מסוג זה. כוחות השוק זה דבר לגיטימי, ואין לי בעיה אתם, אבל עם כל הכבוד למחיר השוק - זה לא פותר את בעלי הדירות מלהתייחס לשוכרים כאל בני אדם".
חיים לוי, מחבר הספר "נדל"ן בג'ינס", המייעץ לרוכשי דירות להשקעה, מסכים עם דברי רענן, אך מסייג זאת: "יש בישראל שני שוקי שכירות: שוק השכירות של תל אביב, וזה שמחוץ לתל אביב", הוא אומר. "שוק השכירות שמחוץ לתל אביב הוא סולידי יותר, ושם אכן המדיניות ההוגנת היא גם רווחית יותר מבחינה כספית. השוכר הוא לקוח, וצריך להתייחס אליו בצורה הוגנת כדי שיקנה שוב - כלומר, יחדש חוזה. אם תתעמר בו, הוא יעזוב. בשוק כזה, דייר ארוך טווח הוא אינטרס של המשכיר, והשכרה ארוכת טווח, בסופו של דבר, מוזילה עלויות".
ואולם בתל אביב, טוען לוי, "החוקים משתנים, ולכן אנחנו רואים שם כי תופעת ההתעמרות בשוכרים נפוצה יותר. הסיבה היא שמחירי השכירות בתל אביב גבוהים הרבה יותר, הביקוש לדירות גבוה יותר, וגם עליות המחירים משנה לשנה עשויות להגיע ל-10%-15%. הטיעון בדבר העלויות הנלוות של תחלופת שוכרים הרבה פחות משכנע, כשאתה מבקש מהמשכיר לוותר על תוספת הכנסה של אלפי שקלים בשנה. בכל מקרה, בשוק עם ביקוש כה גדול, בעל הדירה גם לא חייב לתקן את הליקויים או להשקיע בדירה, ועדיין יהיה לה ביקוש - כך שגם העלויות של התחלופה פוחתות מבחינתו".
עם זאת, לוי סבור כי החוק חיוני, גם בתל אביב וגם מחוצה לה. "החוק הזה יעשה סדר במערכת היחסים של שוכר ומשכיר. הוא יוציא מהמערכת את החאפרים, וינקה את שמם של בעלי הדירות, שכיום הדימוי הציבורי שלהם בשפל המדרגה, אף שברוב המקרים הם אנשים הגונים", הוא אומר. "מעבר לכך, כחברה, לא ייתכן שנדרוס את מי שחלש. זה רק הוגן לקבוע גבולות מסוימים".
למרות הדברים האלה, גם בתל אביב התחילה תופעת השכירות ההוגנת הוולונטרית לתפוס תאוצה. בדרום העיר קיימים כיום כבר כמה פרויקטים ביוזמת מרכז השוכרים העירוני מזא"ה 9, שבהם נעתרו בעלי הדירות להציע למשכירים חוזה ארוך טווח לשלוש שנים, עם הגבלה של העלאת שכר הדירה ל-2% בשנה לכל היותר - כלומר, פחות או יותר סוג החוזה שמציע החוק. זאת, בתמורה לקבלת שירותי ניהול של הנכס ומציאת שוכרים.