King of pain
New member
<------------ חורג ממנהגי ...
אני יודע ... אני יודע ... זה ממש לא שייך לכאן ... זה בכלל לא מכתב שלא נשלח ... אבל אני חייב להגיב על כל מכתבי האהבות הוירטואליות הממוששות יותר או פחות שקראתי כאן ... זה לא שאני במקום שאני יכול להציע , לפתור או להטיף ... אני הרי חזק בכתיבה , מעט חלש יותר בדיבורים , וחלשלוש אמיתי במעשים ... אבל כאחד שכבר יצא לו גם להפגע , וגם , לצערו , לפגוע ... ואם זאת עדיין מאוהב , באופן ורטואלי ולא ממומש , אני פשוט מוכרח להשתתף בדיון ... אז תסבלו בשקט ... ניתן כמובן לוותר מראש , להשאיר את האהבה במצבה המדומה , ולא לקדם את הרגשות אל מעבר למסך , לחסוך את מכאוב הלב ואלף הפגעים האפשריים , ולהמשיך לחיות בהרגשת ההחמצה החמוצה של " מה היה קורה אילו ... " ... ניתן , לעומת זאת , לקחת את הסיכון בכל זאת , ולנסות לממש את ה " אילו " , תוך מודעות לתיסכול ולניפוץ האשליה שעלולים להיות נלווים לכך ... איזו דרך טובה יותר ? מה נכון יותר ? תיסכולו של מי רב יותר ? אין לדעת ... כל אחד על פי מיטב הבנתו , והשקלול שייעשה בין הרגש להגיון ... אבל ברור שבשביל להגיע לריגושים , יש לקחת סיכונים ... תוך נקיטת אמצעי הזהירות המתאימים , כמובן , והתאמת הציפיות הנדרשת ... מסופר על שני תאומים בעיירה היהודית בליטא , אי שם בתחילת המאה הקודמת - חזקל ומוטל ... חזקל איש פרוע היה ... שתה לשוכרה , עישן , אכל בשר אדום , חטא באהבים עם בנות העיירה ... חי כל חייו כאילו אין מחר , וניצל כל הזדמנות שנקרתה בדרכו , מבלי לחשוב פעמיים ... מוטל , לעומת זאת , אדם ישר דרך היה ... שתה רק חלב , לא עישן , לא אכל בשר , לא יצא עם בחורות ... שקול ומחושב היה , ונמנע בכל דרך מלקחת סיכון כלשהו ... חזקל הפרא מת בגיל 93 , כאשר עגלה דרסה אותו ברחוב ... מוטל , תאומו , נפטר בגיל 3 חודשים מדלקת ריאות ... מה מוסר ההשכל ? אין ... סתם סיפור נחמד בסופו של יום ...
... ולך ( חייב הרי לתת לזה נימה של מכתב שלא נשלח ... ) - למרות שסבתא אמרה שאסור להאמין למישהו שאומר לך שהוא אוהב אותך מבלי להסתכל לך בעיניים , ואין לסמוך על מי שמנשק אותך כשעיניו פקוחות ...למרות כל זאת , שלוחה לך אהבתי , ונשיקה גם ... וגם אם זה נשאר בגדר הצהרה פחדנית ממרחק ביטחון ... לפחות תדעי שמישהו אוהב אותך ... ותשמחי ... ( יגעתי אתכם ? ניחא ... לפחות תרדמו בקלות ... לילה טוב ...
... )
אני יודע ... אני יודע ... זה ממש לא שייך לכאן ... זה בכלל לא מכתב שלא נשלח ... אבל אני חייב להגיב על כל מכתבי האהבות הוירטואליות הממוששות יותר או פחות שקראתי כאן ... זה לא שאני במקום שאני יכול להציע , לפתור או להטיף ... אני הרי חזק בכתיבה , מעט חלש יותר בדיבורים , וחלשלוש אמיתי במעשים ... אבל כאחד שכבר יצא לו גם להפגע , וגם , לצערו , לפגוע ... ואם זאת עדיין מאוהב , באופן ורטואלי ולא ממומש , אני פשוט מוכרח להשתתף בדיון ... אז תסבלו בשקט ... ניתן כמובן לוותר מראש , להשאיר את האהבה במצבה המדומה , ולא לקדם את הרגשות אל מעבר למסך , לחסוך את מכאוב הלב ואלף הפגעים האפשריים , ולהמשיך לחיות בהרגשת ההחמצה החמוצה של " מה היה קורה אילו ... " ... ניתן , לעומת זאת , לקחת את הסיכון בכל זאת , ולנסות לממש את ה " אילו " , תוך מודעות לתיסכול ולניפוץ האשליה שעלולים להיות נלווים לכך ... איזו דרך טובה יותר ? מה נכון יותר ? תיסכולו של מי רב יותר ? אין לדעת ... כל אחד על פי מיטב הבנתו , והשקלול שייעשה בין הרגש להגיון ... אבל ברור שבשביל להגיע לריגושים , יש לקחת סיכונים ... תוך נקיטת אמצעי הזהירות המתאימים , כמובן , והתאמת הציפיות הנדרשת ... מסופר על שני תאומים בעיירה היהודית בליטא , אי שם בתחילת המאה הקודמת - חזקל ומוטל ... חזקל איש פרוע היה ... שתה לשוכרה , עישן , אכל בשר אדום , חטא באהבים עם בנות העיירה ... חי כל חייו כאילו אין מחר , וניצל כל הזדמנות שנקרתה בדרכו , מבלי לחשוב פעמיים ... מוטל , לעומת זאת , אדם ישר דרך היה ... שתה רק חלב , לא עישן , לא אכל בשר , לא יצא עם בחורות ... שקול ומחושב היה , ונמנע בכל דרך מלקחת סיכון כלשהו ... חזקל הפרא מת בגיל 93 , כאשר עגלה דרסה אותו ברחוב ... מוטל , תאומו , נפטר בגיל 3 חודשים מדלקת ריאות ... מה מוסר ההשכל ? אין ... סתם סיפור נחמד בסופו של יום ...
