חורים שחורים- חלק א´:

יניב ריז

New member
חורים שחורים- חלק א´:

עפ´ כל התיאוריות העכשוויות, חורים שחורים הם תוצר של כוכב, שמסתו גדולה מינימום פי 3 ממסת השמש. כוח המשיכה של עצם כזה הוא כל-כך גדול, שאפילו קרינה אלקטרומגנטית (אור נראה, גלי רדיו, קרני X, וכו´) אינה יכולה לברוח מפניו, לכן כוכב זה נהיה בלתי-נראה , לכן מופיע המילה "שחור" בשם חור שחור. החלק האחר של השם, ה"חור"- בא בגלל העובדה שהוא מושך ו"מפיל" לתוכו כל דבר שנקרה על דרכו. תיאורית היחסות הכללית של איינשטיין, מראה שהמרחב-זמן הוא מישור, וכל כוח משיכה שיש, יוצר עיוות קטן במשטח זה. אך כאשר יש חור שחור, עיוות זה הוא כה גדול, עד שהוא נהיה אינסופי, ובעצם זהו חור במרחב-זמן, לכן כל דבר שעובר במרחק כלשהו מהחור השחור "ייאלץ" לשנות את נתיבו, במידה כזו שלא תהיה לו אפשרות, אלא ליפול לתוך החור השחור. מה המרחק שצריך לעבור הגוף מהחור השחור בשביל שייאלץ ליפול לתוכו? זה תלוי במסת הכוכב שממנו נוצר. כדי להבין איך חור שחור נוצר, יש קודם להבין את מחזור חייו של כוכב. כוכב נוצר כאשר כמות גדולה של גז, בעיקר מימן, מתחילה לקרוס לאט לאט לגוף יותר קטן בגלל כוח המשיכה של הגז. ככול שהגז ילך ויתכווץ, כך הוא גם ילך ויתחמם, מפני שהאטומים יהיו הרבה יותר קרובים, ולכן יתנגשו יותר. בסופו של דבר, הגז יתחמם כל-כך, שיתחיל היתוך גרעיני- חיבור אטומי מימן, ויצירת אטומי הליום, ואז חיבור אטומי הליום ליצירת עוד חומרים. בתהליך זה של היתוך גרעיני מופקות כמויות אדירות של אנרגית חום. חום זה הוא הגורם לכך שכוכבים מאירים. החום הזה גם גורם לכך שהאטומים נעים יותר מהר, ולכן מפעילים לחץ כלפי חוץ- כנגד הכוח שמפעיל כוח המשיכה של הכוכב. לכן, הכוכב בסופו של דבר יתייצב באיזון כוחות. אך בסופו של דבר המימן של הכוכב יגמר, ואז ייפסק כמעט ההיתוך הגרעיני, ולכן הכוכב ילך ויתקרר. מפני שהכוכב כעת קר, הוא ילך ויתכווץ, מפני שכעת אין כוח נגדי לכוח המשיכה של הכוכב. את מה שקורה מעבר לשלב זה, הבינו רק בשנות ה-20. סובראמניאן צ´נדראסקאר, חישב במהלך נסיעתו עד כמה יכול כוכב להיות מאסיבי, ובכל זאת להחזיק מעמד כנגד כוח המשיכה שלו, כאשר הוא כבר קר- עפ´ חישוביו של צ´נדראסקאר, ככל שהכוכב יתכווץ, החלקיקים שלו ילכו ויתקרבו אחד לשני. עפ´ חוק האיסור של פאולי- אסור ששני חלקיקים יהיו באותו המקום באותו הזמן. מכאן ניתן להסיק שהחלקיקים יהיו חייבים לנוע במהירויות שונות. עובדה זו גורמת לכך שיש כוח נגדי לכוח המשיכה של הכוכב, ולכן הוא יתייצב במצב מסוים, אך צ´נדראסקאר הוכיח גם, כי יש גבול לכוח הדחייה שמספק עקרון האיסור. תורת היחסות אומרת כי לחלקיקים אסור לנוע במהירות גדולה ממהירות האור, לכן זו מגבלה, מכאן שאם לכוכב כלשהו יש כוח משיכה גדול מספיק, הוא יכול לגבור על הדחייה שנובעת מעקרון האיסור. הוא חישב ומצא שכוכב קר, שמסתו גדולה מ-140% ממסת השמש, לא יוכל להחזיק מעמד בפני כוח המשיכה של עצמו (מסה זו נקראת "גבול צ´נדראסקאר"),אך זה לא לגמרי נכון: עד גבול זה האלקטרונים של האטום יספקו את כוח הדחייה שנובע מעקרון האיסור, וכוכב במצב זה יקרא "ננס לבן". ננס לבן= הוא כוכב קר ויציב, שקוטרו כמה אלפי קילומטרים, וצפיפותו כמה עשרות טונות לסמ"ק. ישנם הרבה מאוד כוכבים מסוג זה. מגבול צ´נדראסקאר והלאה, כוח המשיכה יגבר על האלקטרונים, ויגרום להם להתחבר לפרוטונים, ליצירת נייטרונים. לכן, מגבול זה ועד פי 2 ממסת השמש, הנייטרונים יהיו אלה שייספקו את כוח הדחייה, ולכן זה יקרא "כוכב נייטרונים"- לכוכב כזה קוטר של כ-15 ק"מ, וצפיפות של עשרות מיליוני טונות לסמ"ק. למסקנה זו הגיע בערך באותו הזמן המדען הרוסי לב דוידוויץ לנדאו, אך עם זאת באותו זמן לא הייתה כל דרך לצפות בכוכבי נייטרונים, בגלל המיכשור והטכנולוגיה. אך מה קורה עם כוכבים אשר נמצאים מעבר לגבול זה? לפעמים ב"מזל" הם מתפוצצים, ומשליכים מעליהם מספיק חומר, בכדי שיהפכו לננסים לבנים, או כוכבי נייטרונים. אך בטוח שישנם מקרים שאין התפוצצות. מה קורה אז? או מה קורה אם מוסיפים לכוכב נייטרונים עוד חומר, כך שיעבור את הגבול? האם הוא ימשיך לקרוס עד שהוא יגיע לצפיפות אינסופית? צ´נדראסקאר הצליח להוכיח שכוח הדחיה הנובע מעקרון האיסור, לא יצליח לעצור כוכב שמסתו גדולה מגבול כוכב הנייטרונים, אך הוא עדיין לא הבין מה קורה במקרה כזה? את הבעיה הזו פתר אמריקאי צעיר בשם ג´ רוברט אופנהיימר, ב-1939 בצורה התיאורטית מעשית לא היה ניתן לצפות בגוף כזה בגלל איכות הטלסקופים שהיו בזמנו. אך היום מה שידוע על עבודתו של אופנהיימר הוא: בשדה-הכבידה של כוכב, נתיביהן של קרני האור במרחב-זמן, שונה מאשר אם לא היה כוכב זה בנמצא. קונוסי האור, המייצגים את התפשטותן של קרני האור במרחב-זמן, מתכופפים פנימה, לכיוון פני הכוכב- ככל שכוכב מתכווץ יותר, כוח הכבידה שלו על פני השטח גדל, ולכן הכיפוף של קונוסי האור גדל, לכן קשה יותר ויותר לקרני האור להימלט, ולכן הכוכב נהיה עמום ואדום יותר למישהו העומד במרחק. אך בסופו של דבר, הכוכב עשוי להתכווץ בצורה כזו, שקונוסי האור יתכופפו כך שלא יוכלו לברוח מפניו.
 

יניב ריז

New member
חלק ב-

עפ´ תורת היחסות, אין דבר המסוגל לעבור את מהירות האור, ולכן אין דבר המסוגל להימלט מפני כוכב זה. לכן מתקבלת קבוצת אירועים, תחום במרחב-זמן, שממנה לא ניתן להמלט לעבר הצופה החיצוני. כיום נקרא תחום זה במרחב-זמן חור שחור. גבולו של החור השחור, נקרא "אופק המאורעות" (Event Horizon), והוא מסמל את הגבול שבו ישנן קרני אור המנסות, אך לעולם אינן מצליחות לברוח מפני החור השחור, ולכן הן מקיפות אותו בסיבובים. על המראה של כוכב כזה קורס. עפ´ העבודה שעשו רוג´ר פנרוז וסטיבן ו´ הוקינג בין 1965 ל-1970, נתגלה כי לחור שחור חייבת להיות נקודה אחת, הנקראת ייחודיות (Singularity Point), בעלת צפיפות, ועיקום מרחב-זמן אינסופיים. זה יהיה דומה למפץ הגדול שהיה בראשית הזמן, אך זה יהיה סוף הזמן למי שייפול פנימה. בנקודת ייחודיות¯זו ישתבשו כל חוקי המדע המוכרים לנו. אך הצופה החיצוני לא יושפע מכשל זה בחוקי המדע, מפני שאף אור או אות מבפנים לא יגיע אליו. אופק האירועים, גבולו של החור השחור, פועל כמו קרום בררני: ניתן לעבור דרכו אך ורק פנימה, ולא החוצה. כל דבר שיפול דרך אופק האירועים, יגיע מהר מאוד לייחודיות, ושם יהיה קץ זמנו. מכל גוף, בעת תזוזה, נפלטים גלים, הקרויים גלי כבידה. בעת תזוזה מהירה יותר של הגוף, ייפלטו יותר גלי-כבידה, גלים אלה הם אדוות במרחב-זמן הנעים במהירות האור, הם דומים לגלי האור, שהם אדוות בשדה-האלקטרומגנטי, אך הרבה יותר קשה להבחין בהם. כל גוף אשר פולט לדוגמא אור, יאבד אנרגיה- כך גם עם גלי כבידה: מפני שהם "לוקחים" עימם אנרגיה מהגוף, אז בסופו של דבר הגוף ייתיצב במקום אחד, מפאת חוסר אנרגיה. ניתן להשוות זאת לפקק שעם הניזרק למים: בתחילה הוא מתנדנד מצד לצד מהר מאוד, ופולט הרבה אדוות מים. אך עם הזמן הוא הולך ומאט, עד שהוא מגיע לעצירה מלאה, לאחר ש"נגמרה" לו האנרגיה. כאשר כוכב קורס, הוא נע יותר ויותר מהר, ולכן הוא מאבד מהר מאוד¯אנריגה, ולאחר זמן קצר הוא "נרגע". ב-1967, התחוללה מהפכה בחקר החורים-השחורים, ע"י המדען ורנר ישראל. עפ´ תורת היחסות, ישראל הצליח להוכיח שחורים-שחורים שאינם מסתובבים על צירם צריכים להיות פשוטים ביותר: תהיה להם צורה כדורית מושלמת, וגודלם יהיה תלוי רק במסתם. לכן שני חורים שחורים, שאינם מסתובבים על צירם, בעלי מסות זהות, יהיו זהים בכל. בהתחלה, טענו כל המדענים, כולל ישראל, שמכיון שחור שחור שאינו מסתובב על צירו יהיה בעל צורה כדורית מושלמת, אז הוא גם יהיה חייב להיווצר רק מקריסת עצם כדורי מושלם. כל כוכב ממשי - שאיננו כדורי בצורה מושלמת - יצור רק ייחודיות, ללא אופק אירועים, ולכן יהיה ניתו לראות את הייחודיות- ייחודיות כזו נקראת "ייחודיות עירומה". אך לרוג´ר פנרוז ולג´ון וילר, היה פיתרון שונה לבעיה זו. הם טענו כי בגלל התנודות הרציניות של כוכב הקורס ליצירת חור-שחור, ייוצרו גלי כבידה כה חזקים, עד שהם יעשו אותו יותר ויותר כדורי, עד שכאשר יגיע למצב עמידה, תהיה לו צורה כדורית מושלמת. לפי מסקנה זו, כל כוכב מעבר לגבול שאינו מסתובב על צירו, בלא כל קשר לצורתו החיצונית והפנימית, יסיים את הקריסה הכבידתית כחור-שחור כדורי מושלם, שגודלו מושפע ממסתו. אך עדיין לא ידעו מה קורה עם כוכבים המסתובבים על צירם... את בעיה זו פתר ב-1963, המדען הניו-זילנדי, רוי קר (Kerr). חורים שחורים אלה, הנקראים מ"טיפוס קר", מסתובבים באופן אחיד, וגודלם וצורתם תלויים רק במסתם ובשיעור הסיבוב שלהם. אם הסיבוב הוא אפס, אז זה כמו פיתרונם של פנרוז ווילר. אם הסיבוב אינו אפס, אז החור השחור תופח באזור קו-המשווה (כמו כדה"א והשמש). מידת התפיחה תלויה רק בשיעור הסיבוב. קיימת סברה, הטוענת כי חורים שחורים דומים, אך פי 100,000,000 יותר גדולים מהשמש, נמצאים במרכזי קוואזרים -זהו ההסבר היחיד לכמויות האנרגיה האדירות הניפלטות מאותם גופים: ההסבר הוא נפילת חומר לתוך חור-שחור-על-מאסיבי כזה, כאשר החומר זורם בצורה חלזונית לתוך החור-השחור הוא גורם לחור השחור להסתובב עימו באותו הכיוון, ובכך נוצר לחור השחור שדה-מגנטי, בדומה לזה של כדה"א. בגלל החומר הנופל, אשר מתחמם בגלל המהירות האדירה שבה מואץ לעבר החור השחור, נוצרים חלקיקים בעלי אנרגיות גבוהות בקירבת החור-השחור. השדה-המגנטי שיווצר יהיה כה חזק, עד כי יוכל למקד את החלקיקים הללו לאורך ציר סיבובו, כלומר בקטבים הצפוני והדרומי, בסילונים. ואמנם, ניצפו סילונים כאלה במספר קוואזארים וגלקסיות. תמיד ניתן לשקול את האפשרות של חורים שחורים בעלי מסה קטנה מזו של השמש. חורים שחורים קדמונים אלה, יהיו מתחת לגבול צ´נדראסקאר, ולכן אין זה אפשרי שחורים-שחורים אלה יווצרו מכוכבים שקרסו. חורים שחורים כאלה יכולים להיווצר רק כאשר חומר נדחס באופן שלא ניתן לשער, על-ידי לחצים חיצוניים גדולים מאוד. אחת מהאפשרויות, היא שחורים-שחורים כאלה נוצרו בלחצים ובטמפרטורות הגבוהות של תחילת היקום. חורים שחורים כאלה היו יכולים להיווצר אך-ורק אם היקום הקדמון היה בלתי-אחיד, מפני שהם היו צריכים להיווצר בתחום קטן, צפוף מן הממוצע. אין זה ברור מה קורה ב"מוות" של חור-שחור, אחת ההשערות היא שהוא מתפוצץ בפרץ אחרון אדיר של אנרגיה...
 

יניב ריז

New member
המפץ הגדול: חלק א´-

בעשורים האחרונים העמידו האסטרונומים את גילו של היקום על 10 עד 15 מיליארד שנה. אף שפרק זמן כזה הוא אינסופי ממש בהשוואה למושגי הזמן האנושיים, או אפילו הגיאולוגיים, הרי שלמעשה היקום הוא עדיין רך נולד. נותרו לו עוד שנים רבות, שבהן עשויים להתממש תסריטים אסטרונומיים מעניינים ביותר. בעתיד הרחוק ישנה היקום את דמותו ויחווה מגוון של תהליכים אסטרונומיים, אשר בסופם יפנו הכוכבים והגלאקסיות, המוכרים לנו היום, את מקומם לטובת קוסמוס של כוכבים קפואים מוזרים, חורים שחורים ואטומים בודדים שגודלם כגודל גלקסיה. עבודתם השגרתית של האסטרונומים כרוכה בעיסוק במאורעות הצפויים רק בעוד מיליארדי שנים. לדוגמא, תורת ההתפתחות הכוכבית מלמדת אותנו שבתוך 1.1 מיליארד שנה לערך תתחמם השמש עד שחיים על הארץ לא יהיו בגדר האפשר. בתוך שבעה מיליארד שנים תהפוך השמש לענק אדום במלוא עוצמתו. אז יחלפו כמה מאות מיליוני שנים שבהם השמש תכלה את הדלק הגרעיני המשמש אותה,תהפוך לגמד לבן, ותתעמם עד שתהפוך לשחורה. עובדות אלה מביאות אדם לשאול האם בסופו של דבר השמיים כולם ישחירו. האם יבוא זמן שבו ייעלמו הכוכבים, ואחרים לא יבואו במקומם ? מה מתרחש ביקום ללא כוכבים ? האם יש סיכויים לחיים בכזה יקום ? האם החיים ישרדו בצורה משונה זו או אחרת ? והשאלה האולטמטיבית : האם יבוא, מתי שהוא, קץ על היקום, זמן שאחריו דבר לא יקרה עוד. והתשובות לשאלות אלו הולכות ונעשות ברורות יותר. תיאוריית המפץ הגדול מספקת הסבר מוצלח ביותר ליקום בן זמננו – להתפשטותו, לקרינה הרדיואקטיבית הממלאת את החלל ולאור, אשר חלקיקיו אחראים לכמעט כל תופעה בחומר. תיאוריה זו מעלה שלוש אפשרויות לאופיו של היקום שלנו : ייתכן שהוא "סגור", "שטוח" או"פתוח". יקום סגור עתיד לקרוס תחת עצמו. יקום פתוח יתרחב לנצח. יקום שטוח מאזן בין האפשרויות – גם יקום כזה יתרחב לנצח, אך בקצב הולך ופוחת השואף לאפס (אך לעולם לא משיגו). וסוף דבר בראשיתו – אם אומגה, היחס בין מהירות הבריחה של היקום לבין כח המשיכה הפנימי, גדול מ-1, היקום הוא סגור, ולבסוף תגבר המשיכה הפנימית ותעביר את היקום למסלול של התכווצות מחודשת, עד להתרסקות הסופית. אם אומגה קטנה מ-1 הדבר אינו צפוי לקרות. אם אומגה שווה ל-1יושג בסופו של דבר איזון של "יקום שטוח". התצפיות האחרונות מלמדות אותנו שהיקום הוא, ככל הנראה, פתוח. לפי ההערכות, אומגה עומדת על 0.2 או 0.3. יש הסבורים דווקא שאומגה עומדת בדיוק על 1, אך איש אינו סבור שאומגה גדולה מ-1. המסקנה היא שמות היקום בהתרסקות נוסח המפץ הגדול ובהיפוך אינו סביר. מצפים לו איפוא חיי נצח (כמעט), ובנצח יכולים לקרות דברים באמת מעניינים. קו הזמן הקוסמי- במאמר זה נתבונן בעתיד כה רחוק, שלעומתו מיליארדי השנים הספורים שחלפו מאז המפץ הגדול ייראו כלא כלום באמת. אנו מעוניינים לעסוק במאורעות שיתרחשו, לא בתוך 10 או 15 מיליארד שנה, אלא בתוך 10100 (מאה אפסים אחר האחד) שנים... על הראשית אנו יודעים מעט מאוד. היו אומנם נסיונות להסביר את סיבת המפץ הגדול. תיאורטיקנים סבורים שלא מפץ גדול אחד היה, אלא רבים כאלו – מקורם במרחבים אחרים ונסתרים של זמן-חלל. כל אחד מהמפצים הללו יצר יקום נפרד, מנותק מהזמן-חלל שבו נוצר, מנותק גם מהיקומים האחרים שנוצרו לצידו. רגע הבריאה נמשך 10-44 שניות. רגע זה קרוי זמן פלאנק, ומניחים שהוא יחידת הזמן הקטנה ביותר האפשרית. לא ניתנת לחלוקה כפי שחלקיק בסיסי כמו אלקטרון אינו ניתן לחלוקה נוספת... מייד אחר כך היה היקום הינוקא חם וצפוף להחריד. אז התרחשה, לשבריר שנייה, "התנפחות". שדות אנרגיה קוואנטית עצומים דחפו את היקום להתחיל בהתפשטות מהירה. בתוך הגוש הצפוף החלו, בהשפעתם, תנודות בתוך מה שיהיה לימים גלקסיות ואשכולי גלקסיות. ההתנפחות נפסקה מייד כשהחלה, אך לדעת חלק מהמדענים, הכוח שפעל באותו פרק זמן, 37- 10 שניה,ממשיך להניע את היקום עד עצם היום הזה. במשך 10,000 השנה שאחר כך הצטנן היקום לאיטו, תוך כדי התרחבותו. הוא לא הכיל כוכבים וגלאקסיות,אך היה עמוס בקרינה רדיואקטיבית צפופה. הרבה מאירועי אותו זמן עיצבו את היקום כפי שאנו מכירים אותו היום. אז נוצרו החומר והאנטי חומר. אלו איינו זה את זה, ונותרו שאריות מועטות של חומר עודף, שממנו נוצר היקום שלנו. החומר שנוצר אז, בטמפרטורות ובתנאי הלחץ ששררו באותה עת, נותר ביקום ונחשב לעתיק ביותר בו. סיומה של התקופה הרדיואקטיבית הגיע, כאשר אנרגיית הקרינה פחתה לעומת אנרגיית הצפיפות, המסה, של החומר. מייד אחר כך בא תורו של קו פרשת מים חדש. בהיותו בן 300,000 שנים, התקרר היקום די הצורך כדי לאפשר לאטומים שלמים, אטומי מימן, להיווצר ולהאריך ימים, בפעם הראשונה. קודם לכן הייתה הטמפרטורה גבוהה כל כך שכל חיבור בין אלקטרון לפרוטון נפרם מייד. היה זה מאורע חשוב, משום שלראשונה יכלה הקרינה לחדור דרך החומר. בניגוד לחלקיקי החומר הקטנים, אטום המימן שנוצר הוא חדיר לקרינה. כך יכלו להיווצר גושי חומר שהקרינה אינה מתיכה אותם אלא עוברת דרכם. וכך התחילו להתרקם כוכבים וגלקסיות. זמן לכוכבים- זמן הכוכבים הגיע. באותה תקופה, תקופה הנמשכת עד זמננו אנו ותימשך עוד הרבה אחרינו, סבב היקום סביב כוכביו. בכוכבים התנהלה הפעילות הקוסמית, אלו נולדו, חיו ומתו – ההתכה הגרעינית הפנימית בהם אחראית לרוב האנרגיה המופקת ביקום. הכוכבים החלו להיווצר כשגילו של היקום עמד על כמה מיליוני שנים בודדים. במשך מיליארד השנים אחר כך הופיעו הגלאקסיות ואשכולי הגלאקסיות. במרכזם עמדו חורים שחורים בעלי כח משיכה עצום אשר ריסקו לתוכם כוכבים והקיפו עצמם בגז חם. השמש וכוכבי הלכת שלנו נוצרו מאוחר יותר, לפני 4.5 מיליארד שנה, ארבעה מיליארד שנים אחר היוולד שביל החלב, הגלקסיה שלנו.
 

יניב ריז

New member
חלק ב´-

המאורע המרכזי הבא הצפוי במערכת השמש שלנו הוא הידלדלות מאגרי הדלק של השמש והפיכתה לענק אדום. מודלי מחשב מראים שהענק התופח כמעט ויבלע את הארץ, שהחיים עליה יהיו כבר בלתי אפשריים. החום שיווצר אז ימיס אולי את קליפת הארץ, ויחריב ככל הנראה כל סימן לפעילות הביולוגית והגיאולוגית שהתקיימה עליו קודם לכן. אך הארץ תשרוד. כתוצאה מאובדן המסה של השמש היא תשנה את מסלולה, תתקרב למאדים ותמשיך לחוג ברדיוס גדול יותר. ובינתיים ימשיכו הגלקסיות להתמזג ולהתנגש. שביל החלב יתקשר עם הגדולה שבגלקסיות אנדרומדה בקרוב ממש, בעוד שישה מיליארד שנים. אף אם הדבר יתמהמה, גורלם נחתם. שתי הגלקסיות הם זוג הנמשך זה לזה, והאיחוד ביניהם הוא רק שאלה של זמן. ההתמזגות היא הדבר המצפה לעוד גלקסיות רבות אחרות, שיצטרפו זו לזו בעידודו של כוח המשיכה. תפקיד המפתח יהיה שמור לפשוטים ולמצניעי הלכת בכוכבים, הגמדים האדומים. לכוכבים אלו יש פחות ממחצית מסת השמש, אך הם רבים כל כך, שמסתם במצטבר עולה בהרבה על זו של כל סוגי הכוכבים האחרים. מלבד זאת, תהליך ההתכה הגרעינית בגמדים האדומים הוא חסכוני ומצומצם להחריד. כתוצאה מכך יש להם סיכוי טוב להמשיך ולזרוח עוד טריליוני שנים, בתקופה שבה הכוכבים כולם כבו מזמן, ועתה ניצבים כגמדים לבנים קרים, או שהתפוצצו כבר כסופרנובה. הצטמצמות כמות הגז הבין כוכבי תהפוך היווצרות כוכבים חדשים לבלתי אפשרית. בתוך 10 עד 100 טריליון שנה ייעלמו כל מאגרי הגז המימני. הכוכבים האחרונים להיוולד ייכללו גז ממוחזר, כזה ששימש כבר בבניית כוכבים אחרים. כתוצאה, כוכבים אלה יועשרו ברכיבים שאינם רק הליום ומימן. סיומו של זמן הכוכבים יגיע עם מותם של הגמדים האדומים. כוכבים לא יזרחו עוד, והדבר יקרה בעוד 100 טריליון שנה (1014 שנה). עידן ההתנוונות- התנוונות הכוכבים ביקום תשאיר רק גמדים חומים קרים, גמדים לבנים, כוכבי ניוטרון ואף חורים שחורים. גמדים חומים הם כוכבים בעלי מסה הפחותה מכדי לאפשר להם התכה מימנית. גמד לבן הוא גמד אדום שכבה בחלוף השנים. אלו וגם אלו יישרדו במספר הדומה למספר הכוכבים ביקום היום, אך הם לא יקרינו אור וחום. הטמפרטורה ביקום תהיה שבריר מעט יותר מהאפס המוחלט. אף על פי כן, כמה מאורעות מעניינים יתרחשו בכל זאת. התנגשויות אקראיות ישנו את מסלולי הלכת של הכוכבים המתים. בהדרגה ישתנו מסלולי הגלקסיות. בינתיים יתרחבו החורים השחורים, לוכדים חומר תועה שעבר בסביבתם. משואת אור נדירה תידלק אם שני גמדים חומים יתנגשו וייצרו כוכב קטן מסה וסביבו כוכבי לכת. גמד אדום טרי כזה יחיה במשך טריליוני שנים, אך לא יהיה זה אלא שבריר זמן לעומת משכה העצום של תקופת ההתנוונות. גם האור שיספק יהיה קלוש. סך כל האור שייצרו התנגשויות אלו בגלקסיה אחת יהיה קטן מעוצמת הארתה של השמש שלנו כיום. בנוסף, מדי טריליון שנים לערך תחווה הגלקסיה התפוצצות סופרנובה שיחוללו שני גמדים לבנים שהתנגשו. סופרנובות הם מרשימות כבר היום, אך בעתיד, לעומת הרקע השחור והאפל של הגלקסיה, הם ייראו כפלא של ממש. כשמתבוננים על פרקי זמן ארוכים מאוד הופכת הקרינה הגרביטציונית למשמעותית. היא מפוררת כוכבים ובתוך 1025 שנה תעלים את הכוכבים כולם. בתוך 1030 שנה ייעלם גם החומר האפל ביקום. ומה אז ? עתה מתחילים להגיע לספוקלציות של ממש. בעבר נחשבו הפרוטונים לנצחיים, כמו האלקטרונים, אך לא עוד. תיאוריות חדשות חוזות שאורך חייו של פרוטון לא יעלה על 1040 שנה. שום דבר העשוי מחומר רגיל אינו צפוי איפוא לשרוד. יהיה זה איפוא סופו של עידן הניוון. החלקיקים יתפצלו לתת חלקיקים, תהליך ההתפצלות יחמם מעט את הכוכבים, וכשיסתיים תגיע התקופה לסיומה,והיקום שוב ישנה את פניו. היקום - הסוף השורדים היחידים בקוסמוס יהיו החורים השחורים. גם התנוונות הפרוטונים לא תפר את שלוותם. בעוד הגמדים הלבנים מתאדים, יצברו החורים השחורים חומר ויגדלו מעט. אך תהליכים הקשורים למכניקת הקוונטים יביאו קץ גם עליהם. חורים שחורים אינם שחורים לחלוטין, הם פולטים כמות מה של פוטונים וחלקיקים בסיסיים אחרים. עקמימות החור השחור, גודלו ומסתו הם הקובעים את מידת הפליטה. הפליטה אפסית, אך מצטברת וכתוצאה ממנה, שום חור שחור לא יאריך יותר מ-10100 שנים (זמן מכובד כשלעצמו). ומה יישאר אז ? שום דבר. לא פרוטונים וגם לא חורים שחורים. רק שאריות של אלקטרונים ותת חלקיקים, כולם מתפצלים ונפרדים. היקום יגיע למצב של אפס פעילות. המרחב שיפריד בין חלקיק אחד במשנהו ביקום העתידי הוא לגמרי בלתי ניתן לתפיסה אנושית. אך אלקטרון יכול להגיע לטווח השפעתו של פוזיטרון, רחוק ככל שיהיה, ולהתחיל לחוג סביבו. יווצר מעין אטום, רק שרדיוסו יהיה גדול מכל היקום הנצפה של היום. אטומים כאלו אינם יציבים, ובסופו של דבר, אחרי זמן אינסופי כמעט ,ייפגשו הפוזיטרון והאלקטרון להשמדה הדדית. גורל החיים- החברה שלנו מודעת לכך שהשמדת המין האנושי היא אפשרית. ארגמדון גרעיני, קטסטרופה סביבתית, מגפה קטלנית ומחסלת כל – אלו הם התסריטים השכיחים ליום הדין. יש המזכירים גם אפשרות התנגשות של אסטרואיד או כוכב שביט בכדור הארץ. אבל כבר צויינו דרכי המילוט – ספינות טילים, מושבות חלל והתפשטות על פני הגלאקסיה כולה. בעזרתם ייחלצו צאצאינו מכל פגע. אך האם יוכלו החיים להאריך ימים יותר מהכוכבים ? האם יצורים אינטליגטיים ישרדו עם התפוררות החומר הפרוטוני, ביקום ריק לחלוטין ? האם התבונה תיעלם בסופו של דבר, יחד עם כל עדות לקיומה בעבר ? ייתכן שכן וייתכן שלא. דבר זה נניח לעתיד לספר.....
 

uv1234

New member
יש דברים ששווה לקרוא...

וזה אחד מהם. פעם ראשונה שאני מבקר בפורום, וכבר הדפסתי את השרשור. שיחקת אותה, יניב. הפורום מצא את דרכו אל רשימת המועדפים שלי...
 

יניב ריז

New member
אני שמח, ומקווה לראותך פעיל איתנו

כאן!!! זוהי רק תחילת דרכינו-כך שיש חומר מדעי רב עוד שעתיד להכתב ולהיות מפורסם בפורום!!! ברוך הבא!
 

gadi116

New member
תמונה נוספת,לא להתייחס לקובץ הראשון

התבלבלתי , מה לעשות קורה!
 

gadi116

New member
התמונות לקוחות מהאתר הבא:

מומלץ מאוד , אתר מצויין על הנושא!!!!
 
למעלה