חורף בטיילת בתל אביב(סיפורעל בודדים נואשים לזוגיות) גידי
חורף בחוף תל-אביב.
סיפור על בודדים - הנואשים לזוגיות.
חורף קשה היה אותה שנה.
הרוח הצליפה בחוזקה. הגשם ירד ברציפות בטיפות ענקיות.
קור כלבים.
הייתי לבד בבית בשעות הערב. השתגעתי מהבדידות.
שמתי על עצמי ארבע שכבות בגדים ומעיל גשם ויצאתי לרחוב.
הלכתי לכוון הטיילת בת"א דרך רחוב פרישמן .
בחוץ לא היה כלב.
הגעתי לשפת הים, מתעטף במעילי, ורועד מקור.
הצצתי לצדדים.
ראיתי דמות נשית יושבת על ספסל, ופניה לכוון הים.
השתוממתי. מה זו עושה במזג האוויר הנוראי השורר בחוץ.
מהסקרנות, התקרבתי והצצתי בה.
זו היתה אשה. כבת חמישים. מכונסת ומכווצת בעצמה.
עטופה בסמרטוטים מכוסים בניילון להגנה מהגשם.
לאור פנסי מכונית חולפת הצלחתי להבחין בתווי פניה.
יפה היתה. עיניים גדולות בוהקות וחוקרות, ותווי פנים נעימות.
לא יכולתי להוציא מילה.
כל האירוע נראה לי הזוי. ישבתי לידה. קרוב.
רגלינו נגעו - לא נגעו אלה באלה.
חשתי תחושת בטן שהיא מבקשת את קירבתי.
נגעתי בידה. היא נרעדה ולפתה את כף ידי.
הכל ללא מילה.
הקפתי בידי השנייה את מותנייה. היא נענתה ונצמדה אלי.
הבטתי בפניה. קשה היה להבחין אם בכתה או טיפות הגשם זלפו מעיניה.
מתוך תחושה מוזרה של שותפות גורל הידקתי את אחיזתי בה
והדמעות החלו לזלוג מעיני כמעיין נובע ומשחרר.
שוב, לא הייתי לבד !
גידי
סיפור על בודדים - הנואשים לזוגיות.
חורף קשה היה אותה שנה.
הרוח הצליפה בחוזקה. הגשם ירד ברציפות בטיפות ענקיות.
קור כלבים.
הייתי לבד בבית בשעות הערב. השתגעתי מהבדידות.
שמתי על עצמי ארבע שכבות בגדים ומעיל גשם ויצאתי לרחוב.
הלכתי לכוון הטיילת בת"א דרך רחוב פרישמן .
בחוץ לא היה כלב.
הגעתי לשפת הים, מתעטף במעילי, ורועד מקור.
הצצתי לצדדים.
ראיתי דמות נשית יושבת על ספסל, ופניה לכוון הים.
השתוממתי. מה זו עושה במזג האוויר הנוראי השורר בחוץ.
מהסקרנות, התקרבתי והצצתי בה.
זו היתה אשה. כבת חמישים. מכונסת ומכווצת בעצמה.
עטופה בסמרטוטים מכוסים בניילון להגנה מהגשם.
לאור פנסי מכונית חולפת הצלחתי להבחין בתווי פניה.
יפה היתה. עיניים גדולות בוהקות וחוקרות, ותווי פנים נעימות.
לא יכולתי להוציא מילה.
כל האירוע נראה לי הזוי. ישבתי לידה. קרוב.
רגלינו נגעו - לא נגעו אלה באלה.
חשתי תחושת בטן שהיא מבקשת את קירבתי.
נגעתי בידה. היא נרעדה ולפתה את כף ידי.
הכל ללא מילה.
הקפתי בידי השנייה את מותנייה. היא נענתה ונצמדה אלי.
הבטתי בפניה. קשה היה להבחין אם בכתה או טיפות הגשם זלפו מעיניה.
מתוך תחושה מוזרה של שותפות גורל הידקתי את אחיזתי בה
והדמעות החלו לזלוג מעיני כמעיין נובע ומשחרר.
שוב, לא הייתי לבד !
גידי
