ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
חורף...../images/Emo186.gif
כל פעם כשבאמצע ינואר היית קמה בבוקר ורואה את השמש זורחת, את השמיים הכחולים הנוראים האלה, הייתי ישר מביטה בפרצוף העצוב שלך ומבטיחה שעוד מעט העננים יצאו ויכסו את השמש והחושך ישוב לשלוט בארץ, בך. את האמנת לי כי ידעת שאני צודקת, ידעת שבמהרה החושך יגיע והחיוך יחזור לפניך. אולי בגלל זה אומרים שאת לא מחייכת , נו בטח, איך אפשר לחייך במדינה כמו ישראל, ולא אני לא מדברת על המצב הכלכלי וגם לא על החברתי ולא על כל השונאים שיש לנו, אני מדברת על השמש הזאת ששולטת כאן תמיד. אי אפשר לחמוק ממנה לשנייה, אפילו באמצע החורף היא מופיעה, צוחקת ולועגת לסבל שלך, יודעת כמה את שונאת אותה. תמיד רצית לראות שמיים בגוון אפור-שחור, תמיד רצית להתעורר לקול טפטוף הגשם על החלון, לריח החורפי והמתוק הזה. כל חורף אותו נאום והיום עניתי לך..... "אושר לא בא ממזג אויר, אושר בא מהחיים, את נותנת לייאוש לשלוט בך תמיד, מעיפה אותי הצידה, לא מוכנה להקשיב לי ורק פעם בשנה את סוף-סוף מתייחסת אלי. מחפשת בי את התקווה שכל כך נחוצה לך, את החורף שלך. ואני, מה אני? אני רק האופטימיות שלך לא אלוהים..." בהשראה מלאה מ"האושר העצוב שלי" מאת סיינטל פראנסיס, או שבעצם זה הוא אשם, הוא, גנרל חורף.
כל פעם כשבאמצע ינואר היית קמה בבוקר ורואה את השמש זורחת, את השמיים הכחולים הנוראים האלה, הייתי ישר מביטה בפרצוף העצוב שלך ומבטיחה שעוד מעט העננים יצאו ויכסו את השמש והחושך ישוב לשלוט בארץ, בך. את האמנת לי כי ידעת שאני צודקת, ידעת שבמהרה החושך יגיע והחיוך יחזור לפניך. אולי בגלל זה אומרים שאת לא מחייכת , נו בטח, איך אפשר לחייך במדינה כמו ישראל, ולא אני לא מדברת על המצב הכלכלי וגם לא על החברתי ולא על כל השונאים שיש לנו, אני מדברת על השמש הזאת ששולטת כאן תמיד. אי אפשר לחמוק ממנה לשנייה, אפילו באמצע החורף היא מופיעה, צוחקת ולועגת לסבל שלך, יודעת כמה את שונאת אותה. תמיד רצית לראות שמיים בגוון אפור-שחור, תמיד רצית להתעורר לקול טפטוף הגשם על החלון, לריח החורפי והמתוק הזה. כל חורף אותו נאום והיום עניתי לך..... "אושר לא בא ממזג אויר, אושר בא מהחיים, את נותנת לייאוש לשלוט בך תמיד, מעיפה אותי הצידה, לא מוכנה להקשיב לי ורק פעם בשנה את סוף-סוף מתייחסת אלי. מחפשת בי את התקווה שכל כך נחוצה לך, את החורף שלך. ואני, מה אני? אני רק האופטימיות שלך לא אלוהים..." בהשראה מלאה מ"האושר העצוב שלי" מאת סיינטל פראנסיס, או שבעצם זה הוא אשם, הוא, גנרל חורף.