חושב להמשיך להעביר את הסיפורים

[abbale2]

חושב להמשיך להעביר את הסיפורים

בוקר טוב ושבוע טוב. אתמול רשומה זו הופיעה בדף הראשי ולדעתי זו רשומה חשובה. היא מדברת על החובה שלנו כדור המשך לניצולי שואה להמשיך ולהעביר את סיפורי הזוועה שקרו שם. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1631615 אשמח לשמוע גם את תגובתכם ועצות כיצד אנו הדור השלישי למשפחות אלו יכולים להמשיך ולשמר את העניין של העברת המסר של מה שקרה שם. תודה

 

[gils33]

אכן רשומה חשובה../images/Emo45.gif

 

[schlomitsmile]

איך אתה מעביר? אני דור שני. אמי, ובמובן מסויים גם אבי, היו ילדי שואה. בעלי גרמני. בתור שכזה, גם הוא סוחב איתו טראומה מהזמן האפל ההוא. להעביר? מה? למה? האמנם אני רוצה שילדינו יצָרבו כמוני? הזיכרון הזה אינו זיכרון סטרילי, יש לו מחיר. פעם נכתב בי שיר על המחיר הזה http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=608398 ובכ"ז, אני מעבירה, אם ארצה או לא. כי האפר זורם בעורקיי ואני אמא שלהם. בדיוק כמו שהוריי העבירו לי, בִּבלי דעת. רק שאני מודעת לכך. ולכן אני מזמינה אותם לשוחח על כך, בהתאם לשלב ההתפתחותי שלהם. לא רק על מה שקרה, אלא גם גם על הרגשות שעולים.

 

[gils33]

זה חשוב לפתוח את זה

לדבר על זה ולתת להם לפרק את הרגשות שלהם. הילדים שלי - כל שנה מבינים את זה אחרת ויש להם תובנות אחרות וכל שנה יש לנו שיחות ארוכות בנושא.

 

[schlomitsmile]

כיון שאני מודעת לכך שאם ארצה או לא אעביר את הגחלת הלוהטת הזאת, אני מקדישה מחשבה גם ללמה להעביר ומה להעביר. אוסף של עובדות- כך וכך קרה? ציווי מוסרי? בלי סיבה משמעותית, לא נראה לי שווה לשאת את עול הזכרון הזה. במקביל לליבון רגשות, אני נותנת מקום חשוב לידע, כי מי שאין לו ידע מבוסס הוא טרף קל לשרלטנים ולא חסרים כאלה שמנסים לרכב על השואה למגוון מטרות. והטעם המרכזי בעיניי לזכרון, מעבר לדע מאין אתה בא, הוא הציווי המוסרי. כל אדם גוזר מהשואה את הציווי הקרוב ללבו. אני זוכרת תמיד את סיפורו של איש אחד, שבהיותו ילד היה על הרכבת בדרך להשמדה. מישהו הצליח לפרוץ את הסורגים שעל פישפש הקרון. רק ילד קטן יכול היה להשתחל החוצה. רגע לפני הקפיצה שהצילה את חייו, הביט אחורה, לאבא שנשאר בקרון. מה יהיו מילותיו האחרונות של אבא? "אל תשכח אותנו!" "הייה חזק!" לא. מילותיו האחרונות היו (ביידיש): "זאי אמענטש!" = הייה בנאדם! וזה הציווי המוסרי שאני נושאת איתי ורוצה להעביר לילדיי. גם באין אדם, הייה אתה אדם.

 

[abbale2]

חשוב להעביר את הסיפורים

לא משנה הדרך ולא משנה הצורה אך חשוב שהדורות הבאים יזכרו את הדבר כבר היום יש יותר מכחישי שואה כבר היום יש יותר ויותר גילויי אנטישמיות בעולם (אפילו כאן בארצנו) אסור לשכוח מה שקרה זה המסר שהכי חשוב להעביר

 

[schlomitsmile]

למה חשוב? והאם בכל מחיר? האם יש בכלל טעם בזיכרון שאין לזוכר מושג לשם מה הוא זוכר? לזכור כי צריך לזכור? לזכור כי אנחנו נר זיכרון? ובכל זה אני לא טוענת שצריך לשכוח, אני אומרת שחשוב בעיניי להשיב לעצמנו על השאלות האלה.

 

[abbale2]

חשוב כי לאט לאט הדברים חוזרים על עצמם

לאט לאט המפלגות הקיצוניות בעולם מתחילות להתחזק למזלנו אנו לא חווינו זאת אך גםלא חווינו את יציאת מצרים ועדיין אנו כל שנה קוראים את ההגדה. לזכור על מנת שלא נשכח, על מנת שלא נעשה את הדברים הללו בעצמנו ולא ניתן לזה לקרות שוב. אנו מתייחסים לנקודת המבט היהודית אך יש לזכור כי אוכלוסיות שלמות נכחדו בשואה. הצוענים לדוגמא שלהם אין מדינה נטבחו על ימין ועל שמאל. מי שלא הסכים עם הדרך של המפלגה הנאצית הוצא להורג, נכים, שחורים, כל מי שהיה בו פגם לגעתם פשוט נרצח בלי להניד עפעף. אנו לא נר זיכרון, ולא מדריכים לדברים שלא היינו. אך עדיין אנו נצר למשפחות שחוו את התופת הזו ומחובתנו היא להעביר את הדברים לדורות הבאים

 

[schlomitsmile]

אוקיי, אז אם הבנתי אותך נכון אתה אומר, שחשוב לזכור כדי שנדע ממה להזהר. כדי שנלמד לזהות סימנים של קטסטרופה, עוד לפני שהיא מתרחשת, ואז אולי נוכל למנוע אותה, הבנתי נכון? עם זה אני מסכימה, אם מדובר בזיהוי הסימנים המוקדמים האלה לא רק אצל אחרים, גם אצלנו. זה די דומה להייה אדם שדיברתי עליו קודם, לא?

 

[schlomitsmile]

ועוד תמונה שווה להגדיל ולקרוא, למרות שיש שם טעות אחת: נרצחי השואה לא נרצחו בגלל אמונתם או דתם. מתנגדים פוליטיים ועדי יהוה הם היחידים שנרצחו בשל אמונתם.

 

[abbale2]

חשוב לזכור כי הנושא חשוב

לא רק על מנת להזהר, לא רק על מנת שזה לא יחזור. חשוב לזכור כי יש נטייה לאנשים לשכוח את הדברים החשובים בחיים. אנשים שם שרדו כי רצו לחיות, כי האמינו בחיים ואת הדבר הזה הנחילו לנו. שהרצון לחיות הוא הדבר שנותן תקווה בכל מצב שלא תהיה. זה המסר שאני מעוניין להעביר לדורות הבאים. הרצון לחיות, הרצון לנקום בכך שאני חי למרות שמנסים להרוג אותי זה הניצחון הגדול שלנו

 

[גולדי המקורי מיפו]

מה זאת אומרת לא משנה הדרך והצורה?

תספר לילד בן 7-8 על תאי גזים ועל אנשים שנחנקים שם ואח"כ נשרפים ועל כל הזוועות שקרו שם בפירוט גרפי רק כדי שהוא יזכור? למה זה טוב?

 

[abbale2]

בוודאי שמשנה הדרך והצורה

הכוונה שלי היא כן לספר לילדים מה היה שם כמובן בהתאם לגיל. אבל כל המסר שלי הוא לא להתעלם מהעניין אלא כן לספר מה שקרה שם בצורה שהילד יבין וידע

 

[מגפי בוקרים]

תרשו לי להמליץ על הספר הזה -

http://www.text.org.il/index.php?book=0910094 "ללא הומור היינו מתאבדים/ד"ר חיה אוסטרובר נושא טעון אבל הכרחי להבנת עוד צד ההתנהגותי בתקופת השואה. ספר מרתק - במיוחד קטעי העדויות.

 

[schlomitsmile]

עושה רושם מעניין מאד אין ספק שהומור הוא כלי השרדותי חזק.

 

[hirshfe]

אני מעריץ את האדמה שגב' אוסטרובר דורכת עלייה

היה הייתה סגנית המנהל בתציכו שבו למדתי והרבה סיבות שיש לי בגרות זה בגללה. לא הייתי תלמיד טוב - כי לא השקעתי שנאתי ללמוד (ועד היום) אבל היא האמינה בי וזה השפיע

 

[מגפי בוקרים]

ברצינות? אני גם מכירה אותה אישית

אני יכולה להעביר למייל שלה את מה שכתבת פה? היא אישה מדהימה ומרשימה ומאמינה בכל אחד ואחת ונותנת מעצמה המון.

 

[hirshfe]

בשמחה

בתור ילד פחדתי ממנה ונשאתי, רק שגדלתי והתבגרתי הבתי כמה אישה מדהימה היא

 

[hirshfe]

ונשאתי מיותר

 

[מגפי בוקרים]

אשלח לה מייל ם העתק מההודעה שלך.

אספר לך מה היא אמרה.