חושך
יום טוב לכל, סיפור אירוטי חדש מבית מדרשו של "פיש דה גן" גישה מהירה לסיפור בבלוג... בזימה, פיש דה גן חושך. הישיבה החצי רכונה כבר החלה נותנת אותותיה בשרירים של יעל. הגב כאב מהכיפוף ונדמה היה כאילו שרירי התאומים מחזיקים את כל עומס הישבן המורם כלפי מעלה. גם הידיים כאבו לה. היא איבדה תחושת זמן. קריר. ברור היה שהמזגן מכוון על טמפרטורה נמוכה במיוחד. יעל נשפה אוויר קר לריאותיה משתדלת לא להוריד את אגנה. הוא דרש את הישבן מעלה גבוה. הקור חדר לעצמותיה ובאותן דקות שנמשכו כשעות הוא הודתה לו מקרב לב על שהתיר לה להשאיר את החולצה עליה. מובן שהתחתון והמכנס ירדו. לא היה ליעל ולו ספק קל שבקלים בכוונת אדונה. השאלה שסקרנה אותה יותר מכל הייתה האם הוא עוד מאחוריה, יושב וצופה בה או יצא מהחדר. כאב. היא זכרה את הפעם הראשונה שלה בתנוחה הזאת. במבחן הזה. היא בפירוש שמעה צעדים מתרחקים וניסתה להקל מעט את אחיזתה ע"י כיפוף הרגליים. התגובה לא איחרה לבוא. "קומי. תתלבשי ותצאי מפה." אמר. "מיד." הוסיף. תחינותיה לא עזרו. למעשה היא לא ממד ניסתה. מתוך הכרותה עם אדונה, זחלה אל בגדיה בחדר הסמוך התלבשה במהירות וברחה כל עוד נפשה בה, עוצרת את דמעותיה ומניחה להם לפרוץ רק במעלית. הכאב שבאכזבת אדונה היה קשה מנשוא. הציפייה הייתה ארוכה. היא נכנסה עדיין לאתר ולצ'ט, אך תחת כינוי אחר ולא נכנעה ליצר הפיתוי לחפש אחר אדון חדש ובאותה קלות נפנפה גם כאלו שביקשו לפתוח בקמפיין שיווק אגרסיבי. גם כשהתקווה נראתה אפסית והימים נספרו כבר לא כספרה בודדת, עדיין לא אבדה תקווה. ולבסוף הוא התקשר. צ'אנס נוסף ניתן. קולו השקט החודר עמוקות גרם לגעגועים העזים ולפרץ הבכי שכמעט ולא נכבש תוך כדי השיחה. יעל גמרה בליבה להיות לו לגאווה. ואכן כך היה. עקשנותה וצייתנותה גרמה לו ליצור אמון מחודש בשפחתו וכך גם התמורה הלכה וגברה. היא הרגישה שהיא הולכת ונכבשת תחת המעטה החשוך שהוקרן ממנו, אל עולמו האפל. קולו השקט, צעדיו האיטיים, לפעמים עד כדי טירוף. והיא כל כך רצתה לקבל את הכל ומהר והוא לא הסכים ובצעדים איטיים איטיים המחיש והכיר לה את עולמו המיוחד. היא די נדהמה על האיפוק שבו. על כך שכבר פגישות מספר היו בניהם, והוא לא חדר לתוכה. כובש, אך בדרכו שלו. אדונים אחרים שהציעו את עצמם כבר תארו בפרוטרוט את האופנים והתנוחות, ויעל לא נכנעה להם. היא רצתה יותר ממין, ואכן באדונה מצאה את אשר קיוותה. אך הפגישות נספרו, ואדונה רק המטיר מארסנל משימותיו. יעל הגיעה לסיפוק מיני מפגישותיה. יכלה לתאר רק שאדונה מוצא את הרפיתו לאחר שהיא הולכת, אך לא העזה לשאול. רעש מוזר הפר את השקט. רעש של גומי מתחכך. לפתע הרגישה זוג ידיים נוגע בגבה ובישבנה. הרגשה משונה שכזאת. יד שמאל הייתה מחוספסת, ידו החסונה של אדונה, אך יד ימין הייתה מכוסה מעטה גומי, מן הסתם כפפה. הידיים שחררו ממגעם ויעל שמעה את אדונה מתרחק. היא לא העזה לשנות את תנוחתה. הצעדים נשמעו קרבים בשנית. ידיים אחזו בפניה וחיברו גאג לפיה, קושרות אותו מאחור. האדון פתח את פיו לראשונה בערב זה : "את מכירה את הנוהל. באין מילים ל- safe word את יודעת מה את עושה עם היד כדי להפסיק." יעל הנהנה בהסכמה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה בה פיה פגש בגאג אך אדונה תמיד חזר על הנוהל אותו קבעו לראשונה לפני שבועות. באין יכולת להצהיר בדיבור להפסיק, ישנה תנועה מוסכמת. יעל העריצה את אדונה על שדואג לרווחתה. אף פעם לא שכח לנקוט אמצעי זהירות.. בד הקטיפה אותו הכירה לראשונה לא מזמן הונח אחר כבוד על עיניה וקשר חזק בצדו האחורי של הראש נקשר, מחשיך עוד יותר את האווירה, החשוכה והאפלה ממילא. עצם זר הוקרב אחר כבד לאפה. על פי ריחו היה זה טוש. "מזהה ?", שאל האדון. יעל הנהנה בהסכמה. יעל הרגישה שאדונה צועד אחורה ותופס את מקומו מאחורי עכוזה. מגע הטוש על הישבן לא איחר לבוא. אדונה שרטט משהו על העכוז הימני. הכיתוב לא תפס מקום רב, אך היא הבינה מהמגע שהכתב צפוף. יעל שמעה את ה"טיק" המעיד על הטוש שהוחזר לפקקו בעוד אדונה רוכן מעל אוזנה שוב. "הטקס מתחיל". יעל הבינה לפתע את משמעות הדבר. האדון כתב את כינויו על עכוזה וכעת היא שלו. אמנם בטוש, הרי לא יעלה על הדעת שבשלב כה מוקדם יצרוב האדון את שמו על פיסת הבשר הלא ראויה. יעל קיוותה בכל מאודה שיום זה יבוא, אך לעת עתה גם הטאבו הזמני יספיק. יעל התרגשה. מכה מהירה וחזקה צלפה את העכוז הימני. היה זה עצם מתכתי. קר מאוד. יעל הבינה מדוע הכפפה. מן הסתם האדון אינו חפץ שהקור יציק לו בכפות ידיו בעודו מכה באחוריה. מכה נוספת לא איחרה לבוא. באורח פלא המגע נעם ליעל. אמנם המכה צרבה מעט וכאבה במקצת, אך הרגשת המתכת הקרה הייתה ייחודית לא היה זה קור החדר. ברור היה שעצם המתכת (סרגל?) נשמר אחר כבוד במקרר או במקפיא של המיני בר בחדר המלון החשוך. מכה שלישית. הקור שחדר לגופה מכל מיני כיוונים הודות לטמפרטורה הנמוכה במיוחד בחדר,החל חודר גם לבשרה דרך עכוזה הימני. רגל אדונה נכנסה בגסות בין רגליה, בועט בהן ומפרידם זו מזו. מכה רביעית. יעל כבר לא הרגישה במכה, כאילו הייתה ליטוף מתכתי. קר. נעים. חודר. מכה חמישית. הרגשת נעימות החלה מתפשטת בגופה. הקור העז דגדג באחורי צווארה והתפשט כרעד קל בכל הגוף. אך יעל עמדה במשימה בגבורה ולא הורידה אגנה מהתנוחה הרצויה. מכה שישית. הרעד החל נותן סימנו בטיפות קטנות שהחלו מבצבצות בין רגליה, באותו אזור אותו דרש אדונה לגלח יומית. גופה החל רועד חזק יותר. מכה שביעית. פיסת המתכת הארוכה והצרה פגעה בה שוב וכאילו לחץ האדון על כפתור נסתר הרגישה יעל טוב. טוב מאוד. האדון אחז בידו האחת בשערה, מושך אחורה. מכה שמינית. בדיוק מושלם הצליח האדון לפגוע באותה נקודה בעכוז הימני עליו כתב לפני דקות. הקור נעם ליעל. הרגשת המתכת הקרה, הקור שבחדר. החושך הרגשת הקטיפה על פניה. אחיזת השער. (עקב הגבלת אורך הטקטס, המשך בבלוג)
יום טוב לכל, סיפור אירוטי חדש מבית מדרשו של "פיש דה גן" גישה מהירה לסיפור בבלוג... בזימה, פיש דה גן חושך. הישיבה החצי רכונה כבר החלה נותנת אותותיה בשרירים של יעל. הגב כאב מהכיפוף ונדמה היה כאילו שרירי התאומים מחזיקים את כל עומס הישבן המורם כלפי מעלה. גם הידיים כאבו לה. היא איבדה תחושת זמן. קריר. ברור היה שהמזגן מכוון על טמפרטורה נמוכה במיוחד. יעל נשפה אוויר קר לריאותיה משתדלת לא להוריד את אגנה. הוא דרש את הישבן מעלה גבוה. הקור חדר לעצמותיה ובאותן דקות שנמשכו כשעות הוא הודתה לו מקרב לב על שהתיר לה להשאיר את החולצה עליה. מובן שהתחתון והמכנס ירדו. לא היה ליעל ולו ספק קל שבקלים בכוונת אדונה. השאלה שסקרנה אותה יותר מכל הייתה האם הוא עוד מאחוריה, יושב וצופה בה או יצא מהחדר. כאב. היא זכרה את הפעם הראשונה שלה בתנוחה הזאת. במבחן הזה. היא בפירוש שמעה צעדים מתרחקים וניסתה להקל מעט את אחיזתה ע"י כיפוף הרגליים. התגובה לא איחרה לבוא. "קומי. תתלבשי ותצאי מפה." אמר. "מיד." הוסיף. תחינותיה לא עזרו. למעשה היא לא ממד ניסתה. מתוך הכרותה עם אדונה, זחלה אל בגדיה בחדר הסמוך התלבשה במהירות וברחה כל עוד נפשה בה, עוצרת את דמעותיה ומניחה להם לפרוץ רק במעלית. הכאב שבאכזבת אדונה היה קשה מנשוא. הציפייה הייתה ארוכה. היא נכנסה עדיין לאתר ולצ'ט, אך תחת כינוי אחר ולא נכנעה ליצר הפיתוי לחפש אחר אדון חדש ובאותה קלות נפנפה גם כאלו שביקשו לפתוח בקמפיין שיווק אגרסיבי. גם כשהתקווה נראתה אפסית והימים נספרו כבר לא כספרה בודדת, עדיין לא אבדה תקווה. ולבסוף הוא התקשר. צ'אנס נוסף ניתן. קולו השקט החודר עמוקות גרם לגעגועים העזים ולפרץ הבכי שכמעט ולא נכבש תוך כדי השיחה. יעל גמרה בליבה להיות לו לגאווה. ואכן כך היה. עקשנותה וצייתנותה גרמה לו ליצור אמון מחודש בשפחתו וכך גם התמורה הלכה וגברה. היא הרגישה שהיא הולכת ונכבשת תחת המעטה החשוך שהוקרן ממנו, אל עולמו האפל. קולו השקט, צעדיו האיטיים, לפעמים עד כדי טירוף. והיא כל כך רצתה לקבל את הכל ומהר והוא לא הסכים ובצעדים איטיים איטיים המחיש והכיר לה את עולמו המיוחד. היא די נדהמה על האיפוק שבו. על כך שכבר פגישות מספר היו בניהם, והוא לא חדר לתוכה. כובש, אך בדרכו שלו. אדונים אחרים שהציעו את עצמם כבר תארו בפרוטרוט את האופנים והתנוחות, ויעל לא נכנעה להם. היא רצתה יותר ממין, ואכן באדונה מצאה את אשר קיוותה. אך הפגישות נספרו, ואדונה רק המטיר מארסנל משימותיו. יעל הגיעה לסיפוק מיני מפגישותיה. יכלה לתאר רק שאדונה מוצא את הרפיתו לאחר שהיא הולכת, אך לא העזה לשאול. רעש מוזר הפר את השקט. רעש של גומי מתחכך. לפתע הרגישה זוג ידיים נוגע בגבה ובישבנה. הרגשה משונה שכזאת. יד שמאל הייתה מחוספסת, ידו החסונה של אדונה, אך יד ימין הייתה מכוסה מעטה גומי, מן הסתם כפפה. הידיים שחררו ממגעם ויעל שמעה את אדונה מתרחק. היא לא העזה לשנות את תנוחתה. הצעדים נשמעו קרבים בשנית. ידיים אחזו בפניה וחיברו גאג לפיה, קושרות אותו מאחור. האדון פתח את פיו לראשונה בערב זה : "את מכירה את הנוהל. באין מילים ל- safe word את יודעת מה את עושה עם היד כדי להפסיק." יעל הנהנה בהסכמה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה בה פיה פגש בגאג אך אדונה תמיד חזר על הנוהל אותו קבעו לראשונה לפני שבועות. באין יכולת להצהיר בדיבור להפסיק, ישנה תנועה מוסכמת. יעל העריצה את אדונה על שדואג לרווחתה. אף פעם לא שכח לנקוט אמצעי זהירות.. בד הקטיפה אותו הכירה לראשונה לא מזמן הונח אחר כבוד על עיניה וקשר חזק בצדו האחורי של הראש נקשר, מחשיך עוד יותר את האווירה, החשוכה והאפלה ממילא. עצם זר הוקרב אחר כבד לאפה. על פי ריחו היה זה טוש. "מזהה ?", שאל האדון. יעל הנהנה בהסכמה. יעל הרגישה שאדונה צועד אחורה ותופס את מקומו מאחורי עכוזה. מגע הטוש על הישבן לא איחר לבוא. אדונה שרטט משהו על העכוז הימני. הכיתוב לא תפס מקום רב, אך היא הבינה מהמגע שהכתב צפוף. יעל שמעה את ה"טיק" המעיד על הטוש שהוחזר לפקקו בעוד אדונה רוכן מעל אוזנה שוב. "הטקס מתחיל". יעל הבינה לפתע את משמעות הדבר. האדון כתב את כינויו על עכוזה וכעת היא שלו. אמנם בטוש, הרי לא יעלה על הדעת שבשלב כה מוקדם יצרוב האדון את שמו על פיסת הבשר הלא ראויה. יעל קיוותה בכל מאודה שיום זה יבוא, אך לעת עתה גם הטאבו הזמני יספיק. יעל התרגשה. מכה מהירה וחזקה צלפה את העכוז הימני. היה זה עצם מתכתי. קר מאוד. יעל הבינה מדוע הכפפה. מן הסתם האדון אינו חפץ שהקור יציק לו בכפות ידיו בעודו מכה באחוריה. מכה נוספת לא איחרה לבוא. באורח פלא המגע נעם ליעל. אמנם המכה צרבה מעט וכאבה במקצת, אך הרגשת המתכת הקרה הייתה ייחודית לא היה זה קור החדר. ברור היה שעצם המתכת (סרגל?) נשמר אחר כבוד במקרר או במקפיא של המיני בר בחדר המלון החשוך. מכה שלישית. הקור שחדר לגופה מכל מיני כיוונים הודות לטמפרטורה הנמוכה במיוחד בחדר,החל חודר גם לבשרה דרך עכוזה הימני. רגל אדונה נכנסה בגסות בין רגליה, בועט בהן ומפרידם זו מזו. מכה רביעית. יעל כבר לא הרגישה במכה, כאילו הייתה ליטוף מתכתי. קר. נעים. חודר. מכה חמישית. הרגשת נעימות החלה מתפשטת בגופה. הקור העז דגדג באחורי צווארה והתפשט כרעד קל בכל הגוף. אך יעל עמדה במשימה בגבורה ולא הורידה אגנה מהתנוחה הרצויה. מכה שישית. הרעד החל נותן סימנו בטיפות קטנות שהחלו מבצבצות בין רגליה, באותו אזור אותו דרש אדונה לגלח יומית. גופה החל רועד חזק יותר. מכה שביעית. פיסת המתכת הארוכה והצרה פגעה בה שוב וכאילו לחץ האדון על כפתור נסתר הרגישה יעל טוב. טוב מאוד. האדון אחז בידו האחת בשערה, מושך אחורה. מכה שמינית. בדיוק מושלם הצליח האדון לפגוע באותה נקודה בעכוז הימני עליו כתב לפני דקות. הקור נעם ליעל. הרגשת המתכת הקרה, הקור שבחדר. החושך הרגשת הקטיפה על פניה. אחיזת השער. (עקב הגבלת אורך הטקטס, המשך בבלוג)
