חזקו את ידיה של ענבל גבריאלי
- פותח הנושא orname
- פורסם בתאריך
מיכל של הדר
New member
כל הכבוד לענבל!
אני מאד מעודדת מהתגובה שלה וזה גורם לי לחשוב שאנחנו יכולים לגייס לנו לובי רציני בכנסת - גם המפלגות הדתיות וגם חברות כנסת נשים רגישים לנושא הילודה וההורות וכדאי להתרכז בהם.
אני מאד מעודדת מהתגובה שלה וזה גורם לי לחשוב שאנחנו יכולים לגייס לנו לובי רציני בכנסת - גם המפלגות הדתיות וגם חברות כנסת נשים רגישים לנושא הילודה וההורות וכדאי להתרכז בהם.
זוהרה האחרת
New member
וזה מה שאני כתבתי לה
ותסלחו לי חברים שפה קיצצתי חלק מהפרטים המזהים ממש... ענבל היקרה, אני מקווה שהמכתב הזה והמצגת המצורפת אליו יגיעו אלייך באופן אישי ולא רק לעוזרים הפרלמנטריים, כי אני כותבת אותו מלב אל לב, מאשה לאשה. התרגשתי לקרוא כי לא תתמכי בתקציב אם הוא יכלול הגבלה בטיפולי הפוריות. אני מודה לך על תמיכתך במאבקנו הבסיסי, הטבעי, הקיומי והאנושי להיות הורים ורוצה לספר לך קצת על עצמי, על מקרה אחד מתוך אלפים. שמי "זוהרה", אני בת 30 ונשואה 7 שנים ל"זוהר". במשך 4 השנים האחרונות אנו מנסים להביא ילד לעולם הזה. לא אלאה אותך בכל דרך הייסורים הקשה שעברנו רק אומר שבמידה והתקציב יעבור סיכויינו להיות הורים לילד ביולוגי שלנו אפסיים. עברנו טיפולים מסוגים שונים, ועלינו במדרגות אט אט עד שהגענו לטיפולי הפריה. כיום, אנחנו לאחר 7 מחזורים של נסיונות כושלים. בעבר, הריתי פעמיים אולם איבדנו את שני ההריונות, אחד בשבוע ה 10 ושני בסוף חודש רביעי. הרופא שלי, פרופ' X מבי"ח אסותא ותל השומר, אופטימי מאוד לגבינו אני צעירה, בריאה בסה"כ, הגוף הוכיח פעמיים יכולת קליטה והתגובה השחלתית שלי סבירה, אצל בן זוגי הכל תקין. פרופ' X מאמין שדרכנו להשגת הריון קצרה, שכן בין ניסיון לניסיון מתרחש תהליך למידה אדיר. בנסיונות השונים שעברנו הצלחנו בכל פעם לעבור עוד כברת דרך, הגברנו את מספר הביציות הנשאבות בטיפול, שיפרנו את איכות העוברים הנוצרים במעבדה, למדנו על כך שיש לי בעיית קרישיות יתר קלה ומצאנו את קומבינציית התרופות שכנראה תהווה את המפתח להצלחתנו. אנחנו רק צריכים לנסות, וזה עניין של זמן עד שנצליח. את מבינה ענבל, אני אשה בריאה, אבל נכה במערכת הרבייה שלי . מערכת הרבייה שלי חולה, לא תקינה וזקוקה לעזרה רפואית כדי לתפקד כראוי. מה ההבדל בין מחלתי לבין מחלות אחרות? אני נראית בסדר, מתפקדת מצויין אבל אני הולכת עם חור ענקי בלב. הדבר היחידי שאני רוצה הוא שיהיה לי ילד שיקרא לי אמא. אני אזרחית מהשורה, אני חושבת שאני אזרחית טובה ותורמת לחברה. אין לי "לובי" פוליטי ואולי אני בכלל "לא מעניינת" אף אחד. אני לא עובדת בחברת חשמל או בהסתדרות, אין קבוצת אינטרס שמייצגת אותי, אני "עוד" מספר בביטוח לאומי ומס הכנסה שמכלכל מטרות שונות ומשונות. שירתתי בצבא שנתיים וחצי והשתחררתי בדרגת סגן. למדתי שני תארים באוניברסיטת Y ותמיד כילכלתי את עצמי. בן זוגי לא החסיר אף פעם חובת מילואים ביחידתו, תמיד בזמן ובמקום. שנינו עובדים ומתפרנסים ומעולם לא נסמכנו על שולחנה של איזושהי מערכת רווחה. הוא עצמאי בתחום Z ואני שכירה בחברת הייטק. אני משתדלת בכל טיפול להעדר כמה שפחות, מקדימה להגיע לבית החולים לבדיקות כדי להגיע בזמן לעבודה, מחסירה את המינימום הנדרש ומשתדלת לעשות כמיטב יכולתי וגם לחייך בסופו של יום... אנחנו משלמים סכומים אדירים כביטוח בריאות וביטוח לאומי. סכומים שצריכים לשמש גם כעזר לנו, שכן אנו סובלים לדאבוננו הרב מבעיה רפואית שלא בחרנו בה. הלוואי ויכולנו לבחור. זהו ביטוח שלא בחרתי לשלם אותו והמדינה/המבטח פוגעת עכשיו באופן חד צדדי ב"פוליסה" שלי מבלי להקטין לי את דמי הביטוח או לאפשר לי לעבור למבטח אחר . אני לא מבקשת שיקחו ממישהו אחר ויתנו לי, אני בטוחה שבחשיבה אובייקטיבית, אנליטית יסודית ומעמיקה, ניתן יהיה לראות באלו מקומות באמת יש בזבוז ושוד של הקופה הציבורית שגם אני מממנת אותה במשך שנים ויימצאו 100 מליון השקלים לעזור לי ולאחיי ואחיותיי לצרה ולדרך. ענבל, טיפולי פוריות אינם מותרות, זה לא "כייף". כל מחזור כזה של הפרייה כרוך במאמצים קשים, פיזיים, כלכליים, נפשיים. במחזור כזה שנמשך לעיתים 6 שבועות, אני מקבלת תרופות שמדכאות את בלוטת יותרת המוח כדי שלא חלילה אבייץ לפני השאיבה. אלו זריקות יומיות שבנוסף לפעולה הרגילה שלהן, פוגעות בזכרון לטווח הקצר, במצב הרוח ומגבירות עייפות. בנוסף, אני מזריקה באופן יומי שני סוגים שונים של הורמונים כדי לגרות את שחלותיי לייצר כמה שיותר ביציות. אני הולכת פעמיים שלוש בשבוע לבית החולים לבדיקות דם למדידת רמות ההורמונים בדם וכן לבדיקת אולטראסאונד וגינלית להערכת מצב צמיחת הזקיקים. כשהכל מוכן, אני מקבלת עוד זריקה אחת נוספת ומגיעה לבית החולים לשאיבת הביציות מהשחלות. זהו תהליך שנערך בהרדמה מלאה באשפוז יום וכרוך בכאבים שכן השחלות נדקרות לאחר שגורו במשך כשבועיים. לאחר השאיבה מנסים במעבדה להפרות את הביציות כדי שניתן יהיה להחזיר לי עוברים איכותיים ככל האפשר. לאחר השאיבה אני מקבלת עוד קומבינציה של 4 תרופות שונות כדי להגביר את סיכויי הקליטה. 12 הימים עד לבדיקת ההריון הם סחרחרה רגשית ונפשית, הצליח/לא הצליח/ אולי הפעם? ואם לא מה יהיה? הידיעה שלא יהיה יותר אם לא נצליח בוודאי לא תתרום להצלחה. היא רק תגרום לזה שנשים תסכנה את חייהן. הן תקבלנה כמויות מטורפות של הורמונים כדי להגדיל את מספר הביציות הנשאבות בכל טיפול. היא תביא לכך שיוחזרו יותר עוברים בכל טיפול מה שיעלה את הסיכון להריונות רב עובריים, לפגיות מפוצצות ולמעגל אין סופי של פגיעה בבריאות וברווחה שיהיה בכייה לדורות. אני אשמח לאמץ, אבל התור ארוך ועומד על שש שנים ואף יותר למשפחות חילוניות המבקשות תינוק. אימוץ בחו"ל הוא יקר ועלותו 25000 דולר וכל יום נסגרות עוד מדינות ועוד אפשרויות לאימוץ. אני גם לא מבינה למה זה לא אינטרס של המדינה שאלד ילד שיגדל להיות אזרח למופת ותורם למדינה כפי שהוריו הם. וזה אפשרי, זה רק עניין של עוד קצת זמן ועוד קצת כסף. זוהי זכות טבעית ורצון חייתי ואנושי כאחד להיות הורה, להקים לך זרע של קיימא, להשאיר את חותמך בעולם הזה. ענבל, לא הצבעתי לליכוד או למי מהמפלגות המרכיבות את הממשלה. אני פונה אלייך גם בנימוק המכונה "לאומי" כי אני יודעת שהוא חשוב לך ומהווה חלק מהערכים בהם את דוגלת ומנסה לקדם. מה יכול להיות יותר לאומי מהגדלת האוכלוסיה. האין אנו סובלים מבעייה דמוגרפית? ההורים של בן זוגי וגם אמי הם ניצולי שואה. ניצלו מהתופת של אירופה המזרחית והגיעו לכאן כדי לחיות חיים לאומיים בארץ. והארץ המובטחת מכזיבה. היא מונעת מהם להמשיך את רסיסי המשפחות שנותרו, נציג אחד או שניים מבתי אב גדולים שהושמדו כולם. הגזירה הזו, במידה ותתקבל זוהי השמדה אחרת, שהמניע שעומד בבסיסה הוא אחד - כסף קטן. תודה שהקשבת לי, תודה שאת שם נציגה שלי בכנסת. תודה שאת מבצעת את השליחות שנבחרת אליה. תודה בשמי ובשם חבריי לדרך זוהרה הזכות להורות
ותסלחו לי חברים שפה קיצצתי חלק מהפרטים המזהים ממש... ענבל היקרה, אני מקווה שהמכתב הזה והמצגת המצורפת אליו יגיעו אלייך באופן אישי ולא רק לעוזרים הפרלמנטריים, כי אני כותבת אותו מלב אל לב, מאשה לאשה. התרגשתי לקרוא כי לא תתמכי בתקציב אם הוא יכלול הגבלה בטיפולי הפוריות. אני מודה לך על תמיכתך במאבקנו הבסיסי, הטבעי, הקיומי והאנושי להיות הורים ורוצה לספר לך קצת על עצמי, על מקרה אחד מתוך אלפים. שמי "זוהרה", אני בת 30 ונשואה 7 שנים ל"זוהר". במשך 4 השנים האחרונות אנו מנסים להביא ילד לעולם הזה. לא אלאה אותך בכל דרך הייסורים הקשה שעברנו רק אומר שבמידה והתקציב יעבור סיכויינו להיות הורים לילד ביולוגי שלנו אפסיים. עברנו טיפולים מסוגים שונים, ועלינו במדרגות אט אט עד שהגענו לטיפולי הפריה. כיום, אנחנו לאחר 7 מחזורים של נסיונות כושלים. בעבר, הריתי פעמיים אולם איבדנו את שני ההריונות, אחד בשבוע ה 10 ושני בסוף חודש רביעי. הרופא שלי, פרופ' X מבי"ח אסותא ותל השומר, אופטימי מאוד לגבינו אני צעירה, בריאה בסה"כ, הגוף הוכיח פעמיים יכולת קליטה והתגובה השחלתית שלי סבירה, אצל בן זוגי הכל תקין. פרופ' X מאמין שדרכנו להשגת הריון קצרה, שכן בין ניסיון לניסיון מתרחש תהליך למידה אדיר. בנסיונות השונים שעברנו הצלחנו בכל פעם לעבור עוד כברת דרך, הגברנו את מספר הביציות הנשאבות בטיפול, שיפרנו את איכות העוברים הנוצרים במעבדה, למדנו על כך שיש לי בעיית קרישיות יתר קלה ומצאנו את קומבינציית התרופות שכנראה תהווה את המפתח להצלחתנו. אנחנו רק צריכים לנסות, וזה עניין של זמן עד שנצליח. את מבינה ענבל, אני אשה בריאה, אבל נכה במערכת הרבייה שלי . מערכת הרבייה שלי חולה, לא תקינה וזקוקה לעזרה רפואית כדי לתפקד כראוי. מה ההבדל בין מחלתי לבין מחלות אחרות? אני נראית בסדר, מתפקדת מצויין אבל אני הולכת עם חור ענקי בלב. הדבר היחידי שאני רוצה הוא שיהיה לי ילד שיקרא לי אמא. אני אזרחית מהשורה, אני חושבת שאני אזרחית טובה ותורמת לחברה. אין לי "לובי" פוליטי ואולי אני בכלל "לא מעניינת" אף אחד. אני לא עובדת בחברת חשמל או בהסתדרות, אין קבוצת אינטרס שמייצגת אותי, אני "עוד" מספר בביטוח לאומי ומס הכנסה שמכלכל מטרות שונות ומשונות. שירתתי בצבא שנתיים וחצי והשתחררתי בדרגת סגן. למדתי שני תארים באוניברסיטת Y ותמיד כילכלתי את עצמי. בן זוגי לא החסיר אף פעם חובת מילואים ביחידתו, תמיד בזמן ובמקום. שנינו עובדים ומתפרנסים ומעולם לא נסמכנו על שולחנה של איזושהי מערכת רווחה. הוא עצמאי בתחום Z ואני שכירה בחברת הייטק. אני משתדלת בכל טיפול להעדר כמה שפחות, מקדימה להגיע לבית החולים לבדיקות כדי להגיע בזמן לעבודה, מחסירה את המינימום הנדרש ומשתדלת לעשות כמיטב יכולתי וגם לחייך בסופו של יום... אנחנו משלמים סכומים אדירים כביטוח בריאות וביטוח לאומי. סכומים שצריכים לשמש גם כעזר לנו, שכן אנו סובלים לדאבוננו הרב מבעיה רפואית שלא בחרנו בה. הלוואי ויכולנו לבחור. זהו ביטוח שלא בחרתי לשלם אותו והמדינה/המבטח פוגעת עכשיו באופן חד צדדי ב"פוליסה" שלי מבלי להקטין לי את דמי הביטוח או לאפשר לי לעבור למבטח אחר . אני לא מבקשת שיקחו ממישהו אחר ויתנו לי, אני בטוחה שבחשיבה אובייקטיבית, אנליטית יסודית ומעמיקה, ניתן יהיה לראות באלו מקומות באמת יש בזבוז ושוד של הקופה הציבורית שגם אני מממנת אותה במשך שנים ויימצאו 100 מליון השקלים לעזור לי ולאחיי ואחיותיי לצרה ולדרך. ענבל, טיפולי פוריות אינם מותרות, זה לא "כייף". כל מחזור כזה של הפרייה כרוך במאמצים קשים, פיזיים, כלכליים, נפשיים. במחזור כזה שנמשך לעיתים 6 שבועות, אני מקבלת תרופות שמדכאות את בלוטת יותרת המוח כדי שלא חלילה אבייץ לפני השאיבה. אלו זריקות יומיות שבנוסף לפעולה הרגילה שלהן, פוגעות בזכרון לטווח הקצר, במצב הרוח ומגבירות עייפות. בנוסף, אני מזריקה באופן יומי שני סוגים שונים של הורמונים כדי לגרות את שחלותיי לייצר כמה שיותר ביציות. אני הולכת פעמיים שלוש בשבוע לבית החולים לבדיקות דם למדידת רמות ההורמונים בדם וכן לבדיקת אולטראסאונד וגינלית להערכת מצב צמיחת הזקיקים. כשהכל מוכן, אני מקבלת עוד זריקה אחת נוספת ומגיעה לבית החולים לשאיבת הביציות מהשחלות. זהו תהליך שנערך בהרדמה מלאה באשפוז יום וכרוך בכאבים שכן השחלות נדקרות לאחר שגורו במשך כשבועיים. לאחר השאיבה מנסים במעבדה להפרות את הביציות כדי שניתן יהיה להחזיר לי עוברים איכותיים ככל האפשר. לאחר השאיבה אני מקבלת עוד קומבינציה של 4 תרופות שונות כדי להגביר את סיכויי הקליטה. 12 הימים עד לבדיקת ההריון הם סחרחרה רגשית ונפשית, הצליח/לא הצליח/ אולי הפעם? ואם לא מה יהיה? הידיעה שלא יהיה יותר אם לא נצליח בוודאי לא תתרום להצלחה. היא רק תגרום לזה שנשים תסכנה את חייהן. הן תקבלנה כמויות מטורפות של הורמונים כדי להגדיל את מספר הביציות הנשאבות בכל טיפול. היא תביא לכך שיוחזרו יותר עוברים בכל טיפול מה שיעלה את הסיכון להריונות רב עובריים, לפגיות מפוצצות ולמעגל אין סופי של פגיעה בבריאות וברווחה שיהיה בכייה לדורות. אני אשמח לאמץ, אבל התור ארוך ועומד על שש שנים ואף יותר למשפחות חילוניות המבקשות תינוק. אימוץ בחו"ל הוא יקר ועלותו 25000 דולר וכל יום נסגרות עוד מדינות ועוד אפשרויות לאימוץ. אני גם לא מבינה למה זה לא אינטרס של המדינה שאלד ילד שיגדל להיות אזרח למופת ותורם למדינה כפי שהוריו הם. וזה אפשרי, זה רק עניין של עוד קצת זמן ועוד קצת כסף. זוהי זכות טבעית ורצון חייתי ואנושי כאחד להיות הורה, להקים לך זרע של קיימא, להשאיר את חותמך בעולם הזה. ענבל, לא הצבעתי לליכוד או למי מהמפלגות המרכיבות את הממשלה. אני פונה אלייך גם בנימוק המכונה "לאומי" כי אני יודעת שהוא חשוב לך ומהווה חלק מהערכים בהם את דוגלת ומנסה לקדם. מה יכול להיות יותר לאומי מהגדלת האוכלוסיה. האין אנו סובלים מבעייה דמוגרפית? ההורים של בן זוגי וגם אמי הם ניצולי שואה. ניצלו מהתופת של אירופה המזרחית והגיעו לכאן כדי לחיות חיים לאומיים בארץ. והארץ המובטחת מכזיבה. היא מונעת מהם להמשיך את רסיסי המשפחות שנותרו, נציג אחד או שניים מבתי אב גדולים שהושמדו כולם. הגזירה הזו, במידה ותתקבל זוהי השמדה אחרת, שהמניע שעומד בבסיסה הוא אחד - כסף קטן. תודה שהקשבת לי, תודה שאת שם נציגה שלי בכנסת. תודה שאת מבצעת את השליחות שנבחרת אליה. תודה בשמי ובשם חבריי לדרך זוהרה הזכות להורות
מיכל של הדר
New member
זוהרה, כל הכבוד על המכתב.
הוא אסרטיבי ונוקב מצד אחד ורגיש ומעורר אמפטייה מצד שני!
הוא אסרטיבי ונוקב מצד אחד ורגיש ומעורר אמפטייה מצד שני!
מכתב חזק
שאין אפשרות להסיט את הראש או לדלג מעל פסקאות אתה נאלץ ל"בלוע" את זה ביד אחת את מובילה אותה/ם עם כל המכנים המשותפים שמשאירים אותנו בחיים וביד שניה את מכופפת חזק חזק את הראש של מי שקורא...והוא בפנים רוצה לא רוצה עם הריח והכאב החד הבלתי אפשרי היומיומי. זהרה יקרררה מאחלת לך שנה טובה אבל באמת טובה עם ה..סוף סוף ילד הזה. מאד התרשמתי אני
שאין אפשרות להסיט את הראש או לדלג מעל פסקאות אתה נאלץ ל"בלוע" את זה ביד אחת את מובילה אותה/ם עם כל המכנים המשותפים שמשאירים אותנו בחיים וביד שניה את מכופפת חזק חזק את הראש של מי שקורא...והוא בפנים רוצה לא רוצה עם הריח והכאב החד הבלתי אפשרי היומיומי. זהרה יקרררה מאחלת לך שנה טובה אבל באמת טובה עם ה..סוף סוף ילד הזה. מאד התרשמתי אני
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.