נסיון מלפני כשמונה שנים, בבלגיה
אם בשגרירות אין מי שטיפל בזה בעבר, יכול להיות שאין להם נסיון והם חוששים מכך. אך החוק הוא די ברור, וילד שאומץ על ידי אזרח ישראלי, בעוד אותו אזרח ישראלי אינו תושב ישראל, זכאי לאזרחות ישראלית מכח אימוצו.
מחיה של מעל עשר שנים מחוץ לישראל לפני השלמת האימוץ מקנה לך מרחב בטחון גדול מאוד לתנאי החוק, הדורשים (במקרה המחמיר) ניתוק תושבות מישראל במשך חמש שנים. מכאן ניתן להבין שרישומו של הילד הוא הליך ביורוקרטי מעצבן, אך די אוטומטי ללא שיקול דעת של השגרירות המקומית.
כשאנו פנינו לשגרירות הישראלית בבלגיה, השאלה הראשונה שנשאלנו היא כמה זמן אנו חיים בחוץ לישראל. ברגע שהתברר להם שאנו עונים על דרישות החוק, הם החלו לרענן את מה שנדרש מהם לדרוש ממני. בגדול, מסמכי האימוץ שיש בידייך צריכים להספיק.
מה שעיכב אותנו הייתה העובדה שהמסמכים היו או ברוסית (מקזחסטן) או בפלמית (מבלגיה), שתי שפות שאינן מקובלות בישראל לצורך אישרור אימוץ. אנו היינו צריכים מתרגם מוסמך לעברית, שיהיה מקובל על השגרירות, כי בית המשפט לא היה מוכן לאשרר תרגום מרוסית לאנגלית ללא מעבר דרך פלמית, בעוד ישראל דורשת תרגון המסמך המקורי. לעניות דעתי, לכם לא צריכה להיווצר בעיה שכזו, ולכן עניינים לא יגררו על פני חודשים.
מהרגע שהמסמכים נמסרו רישמית, עבר פרק זמן סביר למדי עד לקבלת הדרכון לבתי. לא זוכרת כמה זמן בדיוק (לפני שמונה שנים, אמרתי כבר), אך מתוך שמונת חודשי המסע הבירוקרטי המפרך, זה היה בטל בשישים.
ודרך אגב, לא משנה מה חלק מפקידי משרד הפנים בישראל חושבים ואולי גם עובדי קונסוליה, מסמכי גיור אינם נדרשים בשום שלב עבור קבלת אזרחות. אם מישהו בשגרירות מבקש ממך זאת, הם לא ביקשו את המידע במרכז בירושליים לרישום ילדים מאומצים, ושילחי אותם לברר זאת שוב.
בהצלחה.