חזרנו מאבחון- אין אוטיזם
יש כל מיני בעיה מינוריות שחלקן בכלל לא הבנתי. בגדול, יש לו בעיה במהירות העיבוד וקצת בקשב. שזה אומר שכשאני מבקשת ממנו משהו, יענה יותר טוב אם אדאג שלא עסוק במשהו מעניין יותר. שלפעמים גם לוקח לו זמן לקלוט. את זה ראינו בבית כשמישהו הולך, אומר לו ביי, הילד מסתכל, ורק אחרי שהדלת נסגרת, הוא פתאום אומר ביי. אבל זה לא בעיית שכל, הוא נראה ילד ממש ממש חכם וגם הם ציינו זאת.
ההמלצה היא לפסיכולוגית התפתחותית (לא הבנתי למה) ולריפוי בעיסוק כדי לצמצם זמני תגובה. דווקא קלינאית תקשורת לא חובה. וכמובן, מעקב שמיעה צמוד.
מבחינת הדיבור הוא לא סתם שיתף פעולה אלא גם אמר המון מילים שמעולם לא אמר בבית. היה באמת תקשורתי. פנה לכל מי שהיה בחדר, הבהיר את עצמו, הייתי בהלם.
לא יודעת האם להירגע. האם לרוץ לטפל או שהכל יסתדר. בכל זאת, זה ילד שלא אומר אמא. אף פעם. לטענתם, זה כי אני תמיד שם בשבילו. אז רק ילדים לאמהות מזניחות קוראים להן? לא יודעת.
גם אמרו שחלק מהבעיות זה שאין סדר בבית. שיש הרבה ילדים, כולם עם בעיות שונות, שאף אחד לא מקבל את מה שהוא זקוק. זה לא נאמר כביקורת, אלא דווקא כהבנה שהמצב לא משהו. המליצו שנקבל הדרכה כללית כזאת, לגבי כל הילדים. עדיף מפסיכולוגית התפתחותית שתעקוב אחרי הקטן.
אני מסכימה עם הכל. ואין לי כוח לכלום. האמת, גם אין תחושת הקלה כי ידעתי שאין לו אוטיזם, סתם בעלי גרר אותי לאבחון ולא היה לי כוח להתנגד.
יש כל מיני בעיה מינוריות שחלקן בכלל לא הבנתי. בגדול, יש לו בעיה במהירות העיבוד וקצת בקשב. שזה אומר שכשאני מבקשת ממנו משהו, יענה יותר טוב אם אדאג שלא עסוק במשהו מעניין יותר. שלפעמים גם לוקח לו זמן לקלוט. את זה ראינו בבית כשמישהו הולך, אומר לו ביי, הילד מסתכל, ורק אחרי שהדלת נסגרת, הוא פתאום אומר ביי. אבל זה לא בעיית שכל, הוא נראה ילד ממש ממש חכם וגם הם ציינו זאת.
ההמלצה היא לפסיכולוגית התפתחותית (לא הבנתי למה) ולריפוי בעיסוק כדי לצמצם זמני תגובה. דווקא קלינאית תקשורת לא חובה. וכמובן, מעקב שמיעה צמוד.
מבחינת הדיבור הוא לא סתם שיתף פעולה אלא גם אמר המון מילים שמעולם לא אמר בבית. היה באמת תקשורתי. פנה לכל מי שהיה בחדר, הבהיר את עצמו, הייתי בהלם.
לא יודעת האם להירגע. האם לרוץ לטפל או שהכל יסתדר. בכל זאת, זה ילד שלא אומר אמא. אף פעם. לטענתם, זה כי אני תמיד שם בשבילו. אז רק ילדים לאמהות מזניחות קוראים להן? לא יודעת.
גם אמרו שחלק מהבעיות זה שאין סדר בבית. שיש הרבה ילדים, כולם עם בעיות שונות, שאף אחד לא מקבל את מה שהוא זקוק. זה לא נאמר כביקורת, אלא דווקא כהבנה שהמצב לא משהו. המליצו שנקבל הדרכה כללית כזאת, לגבי כל הילדים. עדיף מפסיכולוגית התפתחותית שתעקוב אחרי הקטן.
אני מסכימה עם הכל. ואין לי כוח לכלום. האמת, גם אין תחושת הקלה כי ידעתי שאין לו אוטיזם, סתם בעלי גרר אותי לאבחון ולא היה לי כוח להתנגד.