חזרנו מביקורת בקפלן

[אמא של תותוש]

חזרנו מביקורת בקפלן ../images/Emo13.gif

הרופא יצא לקראתנו מהחדר וישר לקח אותו בידיים. הורים לו את המכנסיים והגרביים ונתן לו לרוץ חופשי. הוא עקב אחרי ההליכה ואמר שלא ניתן להבחין איזו רגל עם קלאב פוט

גם טווח התנועה מצויין. כמעט זהה לרגל הרגילה

ושאלתי אותו שאלה שבטח תצחיק אתכן. שאלתי אם קלאב פוט מוריד פרופיל. הוא ענה שלא, אם הכל תקין. אני חושבת שזה מראה יותר מכל שקלאב פוט הוא לא מחלה ולא נכות, אלא מצב אורטופדי בר תיקון. נתתי לו את הפלייר והוא תלה אותו במקום בולט. הוא מאוד שמח לשמוע על הקהילה החדשה שלנו ויפנה הורים והורים בדרך. הוא גם יכתוב עבורנו מאמר על קלאב פוט והטיפול בו

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

איזה חדשות משמחות

אבל אש"ת, רק צריך להסביר להורים כאן שיש קלאב-פוטים בדרגות שונות, ונראה שלתותוש שלך הקלאב-פוט הוא לא ברמה בינונית או אלא קלה אם הרופא אומר שכבר לא ניתן להבחין בין שתי הרגליים. אצלנו הקלאב פוט היה ברמה בינונית-קשה, כך שזה יופי שזה המזל שנפל בחלקכם ואני מקווה שכך ימשיך תמיד. לגבי הפרופיל. אני יודעת שהילדים האלה לא הולכים לקרבי. זה בדוק וברור. אבל אין לי מושג לגבי הפרופיל. מה שבטוח, הם לא מגויסים ליחידות קרביות. שיהיה לכם תמיד בשורות טובות כאלה. יעל

 

[אמא של תותוש]

הלוואי ואת צודקת

אני לא אתלונן אם לא יהיה בקרבי

וכנראה שאנחנו במצב קל יחסית אבל יש כאן עוד הסבר- שיטת פונסטי מיושמת בארץ שנים ספורות. הרופא שלנו מטפל 4 שנים בשיטה זו ומספר לי איך פעם היה עושה ניתוח מורכב לתיקון. ניתוח הוא לא כמו גבס. בניתוח היו ממש מפרקים את כף הרגל ומרכיבים מחדש, והיו לכך השלכות משמעותיות. לכן אי אפשר להשוות ילד שעבר ניתוח עם ילד שתוקן ללא כל התערבות ניתוחית. רק הזמן יגיד איך יהיו הילדים שטופלו ללא ניתוח בתור בוגרים. ואני מקווה שהתוצאות יהיו מאוד חיוביות.

 

[אמא של כדור]

אני דוקא שמחה שלא יהיה בקרבי

חדשות ממש שמחות, מאוד חשוב להקפיד על הזמן ששמים את הנעליים. ד"ר הרצנברג אמר שסטטיסטיקות מראות שמי שעובד לפי הפרוטוקול של פונזטי יש 6% סיכוי לבעיה לחזור לעומת 60% למי שלא. את חזרת הבעייה ניתן לראות לרוב עד גיל 4. ורב הרופאים אומרים שאם הטיפול לא מצליח זה בגלל שההורים "רכים" מידי.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

אוף, גם אני שמעתי את הטענה הזו../images/Emo10.gif

ש"הייתם רכים מדי. פינקתם אותו". שאלתי פעם את פרופ' ויינרוב אם הוא הכריח את הבן שלו אי פעם לעשות משהו שכאב לו רצח במשך עשר דקות ביום ושמע אותו זועק בכאב ובצרחות אימים עד שהוא מכחיל כבר מבכי ואובדן נשימה? הוא שתק. גם הוא וגם אחרים מודעים לזה שזו בעיה. יש פעמים שקשה לעמוד בזה. אבל צריך לעשות את המקסימום. וגם אצלנו בגיל 4 ידעו שכמעט בטוח שנצטרך לעבור עוד ניתוח, אבל חיכו עוד קצת עד שעשינו את זה לפני שבועיים.

 

[גן עדן היחידה]

ערב טוב לכולם

קודם כל אמא של תותוש חדשות נ ה ד ר ו ת באמת היה שווה לך ולנו ללכת כדי לשמוע על תותוש וגם על הפלייר.אני מקווה שהכל ימשיך ורוד כמו שזה, וכמו שדובר,גם לי אין בעיה שתמיר לא יהיה בקרבי למרות שאני מקווה שעד הצבא.... בנוסף לכך רציתי לתקן את אש"ת לגבי הניתוח, הניתוח שעשו לתמיר היה ניתוחותניק שכבר כמה דקות אחרי התקשינו לראות סימן. שיהיו אצל כולם רק בשורות טוב שבת שלום אורית

 

[אמא של תותוש]

גם אני לא אתנגד שהוא לא יהיה

בקרבי...

אבל הנקודה היא שאחרי גמר הטיפול זה לא מום או נכות. וזה עושה לי טוב על הלב

לגבי הניתוחון של תמיר-זו פעולה פשוטה מאוד של הארכת גיד. זה לא משתווה לפעולה הניתוחית שהיו עושים פעם שבה היו ממש מפרקים ובונים מחדש את כל כף הרגל. לצורך העניין זה לא נקרא "ניתוח", לשמחתנו

 

[אמא של תותוש]

אוי יעל ../images/Emo10.gif זה נורא לקרוא...

לנו מעולם לא היה מקרה כזה. מקסימום אי נוחות אבל לא כאב ממשי. כנראה שהמקרה שלכם מאוד שונה משלנו. במקרים הקלים יחסית יש בעיה הפוכה-בגלל שהשיפור מדהים והכל זורם בקלות יש תחושה שמיותר להמשיך עם הנעליים כי הכל בסדר. זה פיתוי גדול. אז לילה אחד לא אשים לו את הנעליים. ביג דיל. ואני עומדת בפיתוי הגדול הזה בגלל ההזהרות של ד"ר פנסקי והדוגמאות שהוא נתן לי על כאלו שזילזלו והיתה נסיגה. ואם לילה אחד לא אשים לו את הנעליים אולי לא יקרה כלום. אבל אז עוד לילה לא אשים כי לא קרה כלום וככה יווצר סחף ובסוף תהיה הדרדרות. לכן אני לא מוותרת על כלום והולכת "לפי הספר".

 

[אמא של כדור]

לשחר של, התגובה שלך ממש במקום

כמו שהחתימה שלך אומרת האהבה זה מה שהכי חשוב לילדים המתוקים שלנו. רק אנחנו יודעים באמת להקשיב להם דעעת מתי לא טוב להם. אני אפרט למה כתבתי "הורים 'רכים' מידי": לאחר חמישה גבסים, ברב המקרים כפות הרגליים כבר מתיישרות. יש הורים שקשה להם להבין אם לקח להן להתיישר חמישה שבועות למה צריך טיפול של מינימום שנתיים? ואז לא שמים את הנעליים לשעות שצריך. למדתי גם מאושרי וגם מהורים אחרים בפורומים אחרים בנושא שאם הילד צורח ברב הגדול מאוד של המקרים משהו באמת לא בסדר, מעבר לזמן הסתגלות לנעליים למשל. עם אושרי, שצרח ששמנו לו את הנעליים ביומיים הראשונים- ועד אז לא ידענו שהוא מסוגל לצרוח בכל. הורדנו לו את הנעליים כל כמה שעות כי לא יכולנו יותר. אחרי כמה ימים התברר לנו שהנעליים היו במידה לא מתאימה. נורא. ועוד דוגמא קטנה: אתמול שמתי אותו על הבטו בלי הנעליים (בן חמישה חודשים) ועשיתי תרגיל שראיתי בספר- לדחוף קצת את כפות הרגליים, כדי לעודד זחילה. כל הלילה היו לו 'קלקים' ברגל וממש נבהלתי, כך שהורדתי לו את הנעליים לכמה שעות, זה לא עזר. אבל מה שאני אומרת פה שוב שלא סתם שמתי את המילה 'רכים' במרחאות. ואני מודה לך על התגובה.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

בבקשה, עידית, שמחה שהתגובה שלי

עזרה לך. וסתם שאלה: למה הכינוי שלך הוא אמא של כדור? בהתחלה חשבתי שיש לך בן בשם כדור... אבל ראיתי ששמו אושרי (שם נפלא, אגב). אז ספרי מאין נולד הכינוי, אם בא לך, כמובן. יעל

 

[אמא של כדור]

באמת קוראים לו כדורי

זה הכינוי שלו מהבטן שהייתה ממש עגולה. וגם עכשיו הוא נראה כמו ספוגניה ואנחנו עדיין ממש רגילים לקרא לו כדורי

 

[אמא של תותוש]

טוב לדעת. גם אני תמהתי ../images/Emo13.gif