משי של גיא
New member
חזרנו מלונדון...
הבנתי שהיה מפגש כיפי ביותר. חשבתי עליכם בלונדון וחשבתי שבדיוק עכשיו כל הזעטוטים זוחלים להם על הגג של מיכל... אני כבר מחכה למפגש הבא (מיכל - אולי אפשר שנארגן משהו בצפון הרחוק???) היינו שם שבוע ונראה כאילו שנה. כל הזמן היינו עסוקים בלהספיק לראות עוד ועוד. כל יום היה מלא בחוויות חדשות. כמובן מתתי מגעגועים לגיא אבל זה טוב להתגעגע לפעמים... נהנינו ממש. שכחתי כבר מה זה להיות לב עם האיש. עשינו בלונדון את מה שאנחנו אוהבים הכי הרבה - תיאטרון ושופינג. לגבי תיאטרון - היינו במאמאמיה (מחזמר עם שירי להקת אבבא - מדהים!), עוד מחזמר של שירי להקת קווין (מדהים אפילו יותר) והצגה נוספת - עלובי החיים (השינה הכי יקרה שהיתה לי אי פעם...). לונדון יקרה להחריד אבל אני עם החושים שלי הצלחתי למצוא מציאות וקניתי לגיא חליפות, מעיל (לא במחיר מציאה אבל ממש יפה), כובעים, בגדים לקיץ הבא וכמובן צעצועים. בדיוטי פרי קנינו לגיא גם מקלדת קומפי (יש למישהו?) ושולחן פעילויות של פישר פרייס שמצידו השני יש שולחן להרכיב חלקי לגו(ראיתי אצל מיכל וזה מקסים!). בלונדון כמובן עצרו אותנו על משקל ייתר ושילמנו 80 דולר. האנגלים האלה ישרים כמו סרגל. כשהגעתי להורי גיא היה בהלם. הייתי בטוחה שהוא יהיה מאושר לראות אותנו אבל הוא לא חייך, פער את פיו ועיניו ורצה להישאר אצל סבתא. כמעט בכיתי. לא יודעת אם הוא כעס, לא יודעת אם הוא שכח אותי אבל זה היה ממש מבאס. מבירור עמוק הבנתי שתינוקות מגיבים כך בד"כ כשהם לא רואים את ההורים למשך זמן מה. חזרנו מאושרים ומרוששים... איזה כיף להיות כאן!
הבנתי שהיה מפגש כיפי ביותר. חשבתי עליכם בלונדון וחשבתי שבדיוק עכשיו כל הזעטוטים זוחלים להם על הגג של מיכל... אני כבר מחכה למפגש הבא (מיכל - אולי אפשר שנארגן משהו בצפון הרחוק???) היינו שם שבוע ונראה כאילו שנה. כל הזמן היינו עסוקים בלהספיק לראות עוד ועוד. כל יום היה מלא בחוויות חדשות. כמובן מתתי מגעגועים לגיא אבל זה טוב להתגעגע לפעמים... נהנינו ממש. שכחתי כבר מה זה להיות לב עם האיש. עשינו בלונדון את מה שאנחנו אוהבים הכי הרבה - תיאטרון ושופינג. לגבי תיאטרון - היינו במאמאמיה (מחזמר עם שירי להקת אבבא - מדהים!), עוד מחזמר של שירי להקת קווין (מדהים אפילו יותר) והצגה נוספת - עלובי החיים (השינה הכי יקרה שהיתה לי אי פעם...). לונדון יקרה להחריד אבל אני עם החושים שלי הצלחתי למצוא מציאות וקניתי לגיא חליפות, מעיל (לא במחיר מציאה אבל ממש יפה), כובעים, בגדים לקיץ הבא וכמובן צעצועים. בדיוטי פרי קנינו לגיא גם מקלדת קומפי (יש למישהו?) ושולחן פעילויות של פישר פרייס שמצידו השני יש שולחן להרכיב חלקי לגו(ראיתי אצל מיכל וזה מקסים!). בלונדון כמובן עצרו אותנו על משקל ייתר ושילמנו 80 דולר. האנגלים האלה ישרים כמו סרגל. כשהגעתי להורי גיא היה בהלם. הייתי בטוחה שהוא יהיה מאושר לראות אותנו אבל הוא לא חייך, פער את פיו ועיניו ורצה להישאר אצל סבתא. כמעט בכיתי. לא יודעת אם הוא כעס, לא יודעת אם הוא שכח אותי אבל זה היה ממש מבאס. מבירור עמוק הבנתי שתינוקות מגיבים כך בד"כ כשהם לא רואים את ההורים למשך זמן מה. חזרנו מאושרים ומרוששים... איזה כיף להיות כאן!
