חזרנט מהנופש..
שלום לכל חברותיי היקרות וגם לחברים כמובן. מה לעשות אך התגעגעתי לפורום המהווה עבורי בית שבו אפשר לדבר על מה שקורה לנו, שאי אפשר לאמר לילדים ולכל השאר. בעלי כבר הלך לישון כמובן ואני בין הכביסות ופרוק המזוודה , קוראת ומתעדכנת והלב כואב ונקרע. נילי , ענתי , אריאלה , אסתר , חני , אביבה ורוני וכל המשתתפים כאן , עוברים כל כך הרבה סבל יומיומי והתלבטויות קשות שממש צריך להצדיע לכל אחת ואחד מכם. מה שנראה לי הכי נפלא זה האהבה הגדולה לבן הזוג או להורים , ההתחשבות ברצון שלהם שכבר בכלל לא ידוע לנו מה הם רוצים, אך כל אחד חושב מה היה "טוב" לחולה, איפה הוא יהיה מטופל טוב יותר, איך נעניק לו את המיטב במה שיש באפשרותנו. אני כרגיל לפעמים כמעט חושבת שהכל כרגיל ויום אחד הכל נראה ממש טוב ולמחרת הנפילה. בעלי אמנם חשש מהיציאה למקום שהוא לא מכיר ואמנם כשהגענו לחדר כבר התחיל עם הקיטורים. אחר כך נרגע ונהנה מאד. היה לו טוב בבריכה ואחרי פעמיים למד ללכת לבד לשירותים שם. בערב בא בן דודו והאשה לבקר אותנו וזה שימח אותו מאד. המשך יבוא,,,,,,
שלום לכל חברותיי היקרות וגם לחברים כמובן. מה לעשות אך התגעגעתי לפורום המהווה עבורי בית שבו אפשר לדבר על מה שקורה לנו, שאי אפשר לאמר לילדים ולכל השאר. בעלי כבר הלך לישון כמובן ואני בין הכביסות ופרוק המזוודה , קוראת ומתעדכנת והלב כואב ונקרע. נילי , ענתי , אריאלה , אסתר , חני , אביבה ורוני וכל המשתתפים כאן , עוברים כל כך הרבה סבל יומיומי והתלבטויות קשות שממש צריך להצדיע לכל אחת ואחד מכם. מה שנראה לי הכי נפלא זה האהבה הגדולה לבן הזוג או להורים , ההתחשבות ברצון שלהם שכבר בכלל לא ידוע לנו מה הם רוצים, אך כל אחד חושב מה היה "טוב" לחולה, איפה הוא יהיה מטופל טוב יותר, איך נעניק לו את המיטב במה שיש באפשרותנו. אני כרגיל לפעמים כמעט חושבת שהכל כרגיל ויום אחד הכל נראה ממש טוב ולמחרת הנפילה. בעלי אמנם חשש מהיציאה למקום שהוא לא מכיר ואמנם כשהגענו לחדר כבר התחיל עם הקיטורים. אחר כך נרגע ונהנה מאד. היה לו טוב בבריכה ואחרי פעמיים למד ללכת לבד לשירותים שם. בערב בא בן דודו והאשה לבקר אותנו וזה שימח אותו מאד. המשך יבוא,,,,,,
